שבת פרשת בהעלותך

יום שני בעז"ה.

בע"ה בלי נדר: ספר שני כ-ל וקי"ט


נא להתפלל לרפואת יעקב בן זיוה שנמצא במצב קשה עכשיו בבית החולים.

תודה ותזכו למצוות

ב"ה.

פרק ב' משנה ח'
"רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה ,אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת"

לכאורה יש להקשות: על תלמידיו של הלל הזקן נאמר בגמרא "גדול שבכולן - יונתן בן עוזיאל; קטן שבכולם - רבן יוחנן בן זכאי". ולכאורה, הן אמת שגדלותו בתורה של רבן יוחנן היתה עצומה, ש"לא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכה ואגדה.. דבר גדול ודבר קטן", אבל מכל-מקום לפי ערך תלמידי הלל היה "קטן שבכולם"; ומדוע אם-כן נאמר כאן רק מה ש"רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל.. " ולא הובאה שום מימרא מרבי יונתן בן עוזיאל, שהיה גדול תלמידיו של הלל?!
ויש לומר שזהו בהתאם לכללות ענין מסכת אבות, המתחילה ב"משה קביל תורה מסיני ומסרה.. ומסרוה לאנשי כנסת הגדולה; הם אמרו.. והעמידו תלמידים הרבה"; כלומר, סגנון המסכת הוא של מימרות תנאים, מקבלי התורה, שהמשיכו בהעברת המסורה לדורות הבאים אחריהם.
על-פי זה יש לומר שבמסכת זו הובאו אך ורק דברי התנאים שענינם היה מסירת התורה. אע"פ שהיו תנאים גדולים מהם, שלימודם היה באופן נפלא ביותר, מכל-מקום דבריהם לא הובאו מכיון שלא היו שייכים לענין מסירת התורה.
על יונתן בן עוזיאל מסופר בגמרא ש"בשע השיושב ועוסק בתורה, כל עוףד שפורח עליו מיד נשרף", ומבואר בתוספות שזהו משום "שהדברים שמחים כנתינתם מסיני שניתנה תורה באש". מזה מובן גודל ההפלאה של לימודו- שמצד אחד הה נפלא ביותר, אך מצד שני, מטעם זה גופא לא היה שייך להעברת התורה לאחים ובוודאי לא לכלל ישראל.
לעומתו, רבן יוחנן בן זכאי ענינו היה העברת התורה לאחרים, כמבואר בגמרא ש"ארבעים שנה לימד",וכמסופר עליו עוד, שביקש ממלך רומי "תן לי יבנה וחכמיה", שבזה הבטיח את המשך קיום ולימוד התורה בעם ישראל כולו.
ולכן במסכת אבות (שענינה כאמור מסירת התורה לישראל), הובאו דברי רבי יונן בן זכאי שקיבל מהלל (ולא דבריהם של תלמידים אחרים).  (שיחת קודש תנש"א -פרשת שלח)

צריך להבין:
א. משמעות הלשון "תורה הרבה" היא שהלימוד הוא יותר מהמתחייב, ואם כן מדוע נאמר "כי לכך נוצרת" (הלוא- אם הוא נוצר "לכך" סימן שמחוייב בזה, ובמה זה "הרבה")?
ב. הלשון "תורה הרבה" סתום הוא - ומדוע לא נתפרש מהו שיעור החיוב ומהו "הרבה"?
והביאור בזה:
על בעל המאמר- רבן יוחנן בן זכאי- מצאנו שלמד תורה ארבעים שנה. ארבעים שנה הוא מספר השנים הדרוש לקבלת סמיכה להורות הלכה. לפי זה יוצא שבארבעים שנות לימודו הגיע רבן יוחנן בן זכאי לשלימות מסויימת בלימוד התורה ("בן ארבעים לבינה") וכל מה שלמד לאחר מכן (כמו שאמרו עליו ש"לא הלך ארבע אמות בלא תורה") היה למעלה מאותה שלימות.
ויש לומר שכן הוא גם בשמנתנו - החיוב הוא ללמוד ולהגיע להוראה ומה שמעבר לזה נקרא "תורה הרבה".
זהו שאמר רבן יוחנן בן זכאי "אם למדת תורה הרבה", דהיינו לימוד מהסוג והדרגה שהוא בעצמו עסק בו - "אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת".
ההבדל בין "בריאה" ל"יצריה" הוא ש"בריאה" היא עצם התהוות המציאות, ואילו "יצירה" זוה הצורה שבאה כדבר נוסף על עצם המציאות.
בלימוד תורה החילוק בין בריאה ליצירה הוא כדלהלן: מצד "הבריאה" - עצם (התהוות) מציאות שכל האדם - אזי כאשר הוא מגיע להוראה, לאחר הלימוד של ארבעים שנה, נשלמה מטרת בריאותו. אך לגבי "יצירה" - הצורה של המיאות - אין לדבר סוף ואפשר להוסיף וללמוד תורה עוד ועוד.
זהו אם-כן פירוש משנתנו:גם "אם למדת תורה הרבה" - למדת תורה במידה כזו שזכית והגעת להוראה, לכומר, השלמת א תמטרת בריאתך; "אל תחזיק טובה לעצמך - כי לכך נוצרת"; מצד ענין ה"יצירה" שבך (תוספת הצורה), מוטל עליך להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה, בלי הגבלה. (תורת-מנחם, התוועדויות תשמ"ז, כרך ד', עמ' 150)

(הרבי מליובאוויטש)

שבת שלום ומבורך

__
www.askmoses.com