על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה (בראשית לב,לג)
בפרשתנו התורה מספרת על המאבק של יעקב אבינו עם מלאך משמים, שרו של עשיו. יעקב ניצח את המלאך, אך גם יצא מהקרב צולע על ירכו, כי המלאך נגע בכף ירכו. לזכר גבורתו של יעקב והנס שעשה לו הקב"ה, נצטווינו שלא לאכול את גיד הנשה: "על-כן לא יאכלו בני-ישראל את גיד הנשה, אשר על כף הירך, עד היום הזה, כי נגע (המלאך) בכף ירך יעקב בגיד הנשה".
שלא כרוב איסורי התורה, שאין התורה מפרשת את טעמם, כאן מפורטת סיבת האיסור. יתרה מזו, הטעם קובע גם את פרטי ההלכות של האיסור: הוא חל רק על הגיד שעל כף הירך. עוף, שאין לו כף ירך, גידו מותר. גם יש מחלוקת אם הכוונה לגיד הנשה שבשתי הרגליים או רק בירך ימין, והמחלוקת נובעת מהשאלה אם המלאך פגע ביעקב בשתי ירכיו או רק בירך ימין.
איסור פרטי
מדוע עושים זכר נצחי דווקא להצלתו של יעקב אבינו מיד המלאך, אף שגם אצל אברהם ויצחק היו כמה וכמה מקרים של הצלה ניסית? – משום שהצלתו זו של יעקב נושאת בחובה רמז לעם-ישראל: "אף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני-עשיו – שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם".
והנה מתעוררת השאלה, מדוע זכר לדבר יסודי ומרכזי כל-כך נקבע דווקא באיסור לאכול גיד מסויים ברגל, ועד שגם גדרי האיסור מצומצמים לפרטי המאורע של נגיעת המלאך בכף ירכו של יעקב? לכאורה היה הזיכרון צריך להיות קשור בדבר מרכזי וכללי יותר.
השגחה שאין לשערה
לאמיתו של דבר, דבר זה מלמדנו את משמעותה של ההשגחה העליונה על עם-ישראל. הבעש"ט גילה את משמעותה של ההשגחה הפרטית, שהקב"ה משגיח לא רק על כללות הבריאה, ולא על מין המדבר בלבד, אלא על כל פרט ופרט בעולם החי, הצומח והדומם.
למעלה מזה היא ההשגחה על עם-ישראל. את עוצמת ההשגחה על כל פרט בחיי יהודי, אי-אפשר לשער כלל. כאשר מדובר בעם-ישראל, "עם קרובו" של הקב"ה, כל פרט ופרט נוגע להשלמת תכלית הבריאה כולו, ויש עליו השגחה מופלאה.
כל פרט נוגע
עניין זה בא לידי ביטוי במצוות גיד הנשה: עצם העובדה שהזיכרון על כללות המאורע נקבע דווקא על ציון פרט שבפרט במאורע, מלמד אותנו כי גם הפרט הקטן ביותר נוגע לכללות ההצלה.
כך מבטא איסור גיד הנשה את עומק השגחתו של הקב"ה על עם-ישראל - כל פרט, קטן כגדול, בחייו של יהודי נוגע לכללות הכוונה של בריאת העולם כולו. על-ידי הפרט הקטן ביותר אפשר לתפוס את כללות הכוונה של הבריאה, מכיוון שבכל פרט של יהודי נמצא העצם כולו.
