כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו" (אסתר י, יג)
צריכים להבין מהו הלשון "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו", וכי חכמים האחרים ובראשם משה רבנו לא היו כך? הרי כל גדולי ישראל, חכמי ישראל וצדיקי ישראל מסרו נפש כל חייהם על כלל עם ישראל, דרשו טוב לעם ישראל ודיברו שלום לכל זרעם - לכל זרע ישראל. מדוע מרדכי היהודי זכה שעליו נאמר "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו"?
אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הגמרא (מגילה יג:) אומרת על הפסוק "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז) תנא כיוון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.
והמהרש"א הקשה: כיצד יתכן שהמן ידע שמשה רבנו מת ב-ז' באדר ולא ידע שנולד באותו יום? הוא מתרץ ואומר שמיתת משה מפורשת מעט בתורה, אבל לידת משה בז' באדר אינה מפורשת כלל אלא מדרש חכמים היא, ואת הדרש הזה המן לא ידע. בכל אופן קשה, הרי המן היה חכם גדול וכל היום דרש וחקר עם זרש אשתו וחכמיו, איך לא דרש גם את יום לידת משה, שידוע שמספר ימיהם של צדיקים אמלא - הקב"ה ממלא את ימיהם כך שיום הלידה ויום הפטירה הוא באותו יום. כיצד המן לא דרש ולא חקר על יום הלידה כמו שדרש וחקר על יום הפטירה?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: ידוע שבני ישראל יצאו ממצרים בליל הסדר וקריעת ים סוף הייתה בשביעי של פסח. בעומק הדברים אפשר לבאר ולומר: מדוע בליל פסח ט"ו בניסן יצאו ממצרים - מפני שבט"ו בניסן הייתה לידתו של יצחק וזו הייתה הלידה הראשונה שלו, וביום זה התחילו למנות את ארבע מאות שנות הגלות של בני ישראל כמו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג).
ידוע שלידתו הראשונה של האדם היא לידה אחת, והלידה השניה היא כשנכנסת באדם נשמה של הקדושה ביום ברית המילה. כמו שכתוב בספרים הקדושים שיש צדיקים וחסידים שמקפידים ליטול ידיים אם נגעו בתינוק בזמן שהוא לא נקי, מזמן הברית מילה שלו, כי נכנסה בו נשמה יהודית.
אם כך, גאולת הגוף ממצרים הייתה בליל הסדר וגאולת הנשמה של בני ישראל הייתה בשביעי של פסח.
ידוע מה שמסופר על רבי חיים מוולוז'ין, שאמר בלוויה של הגאון מוילנא על מה שנאמר בגמרא (קידושין לח.): "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש" ביום שנולד בו מת, שזה נאמר על יום המילה ולא על יום הלידה, שביום המילה שלהם הצדיקים הגדולים נפטרים ולא ביום הלידה. כך הוא אמר על הגאון מוילנא שנפטר ביום ברית המילה שלו.
ידוע שמשה רבנו נולד ב-ז' באדר וב-ז' באדר נפטר, וידוע מה שכתוב בחז"ל שמשה רבנו נולד מהול ולא הייתה לו מילה ביום שמיני, וכך מובא בשמות רבה (א, כ).
על פי זה נבאר ונאמר שהמן לא ידע שמשה רבנו נולד מהול משום שזה לא מפורש בתורה, לכן אמר המן - ביום שמת משה יכול להיות שגם נולד, אבל הנשמה של הקדושה נכנסה בו ביום הברית - שמונה ימים קדימה - בי"ג באדר, אבל המן לא ידע שבאמת יום הברית של משה גם היה ב-ז' באדר, כמו שכתוב "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב) והגמרא (סוטה י"ב) אומרת "אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול".
כך מצאנו אצל משה רבנו, כשעוג מלך הבשן בא להילחם עם בני ישראל, פחד משה רבנו. הקב"ה אמר לו - "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו" (דברים ג, ב). מובא בזהר הקדוש (חוקת קפ"ד) שעוג היה מאנשי ביתו של אברהם ונימול על ידי אברהם, ונתיירא משה: איך יוכל לעקור הרושם שרשם אברהם על ידי ברית המילה? על זה אמר לו הקב"ה - אל תירא אותו, לא תדחל לההוא אות דיליה (אל תפחד לגבי האות - ברית שלו). כמו כן, נאמר כאן "ותרא אותו כי טוב הוא" שהאור שלו הוא טוב, שאין בו עורלה - שנולד מהול.
על פי זה יובן מה שנאמר על מרדכי היהודי "דורש טוב לעמו". מדוע נאמר רק על מרדכי "דורש טוב" - משום שמרדכי סבר שהכח של בני ישראל הוא על ידי הטוב שנאמר על משה רבנו "ותרא אותו כי טוב הוא" ודרש על הטוב כמו שאחרים אומרים במסכת סוטה שנולד מהול, ועל ידי שנולד מהול, ז' באדר יום פטירת משה רבנו זה גם יום המילה שלו כביכול, וזה מטעה ומפיל את כל החשבון של המן הרשע.
ולכן יובן מדוע באותו דור מרדכי היהודי גזר לתת מתנות לאביונים ומשלוח מנות לזכרו של משה רבנו, כי מכוחו של משה הייתה כל הישועה של פורים.
נשלח מהאנדרואיד שלי