מדוע יש קושי בהבנת פרה אדומה
בתרבות המערבית, החינוך מבוסס על הגיון מערכתי. היינו: קיים סולם, אשר העולה בו, אמור לנחול חיי עולם הזה במיטבם. תחילה, יש ללמוד ולהצליח בביה"ס היסודי, לאחר מכן בתיכון. בתיכון עצמו, ניתן לצבור בהדרגה ניקוד לתעודת בגרות.
לאחר מכן, אדם הולך לאוניברסיטה, וצועד צעד אחר צעד מB.A ל- M.A. וכולי.
הכלל הוא, שישנו נתיב שההולך בו, צפוי להצלחה.
היהדות - לעומת זאת - מציבה את האדם במציאות יחסית, בה על האדם לבחון את דרכו בכל רגע. מה שנחשב אתמול למצוה, היום עשוי להחשב לעבירה. מצד אחד: "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה" ומצד שני מי שיכול ללמוד בעיון ולומד בבקיאות - יענש על כך.
או דוגמה פשוטה יותר:
אתה לומד אצל מרצה שלכאורה אומר דברי אפיקורסות. אם לא תאמר לממונים עליו דבר, אתה אולי חוטא. מאידך, אם תאמר, אתה נחשף לסכנה שאתה הורס למרצה את פרנסתו. אז מה לעשות? יש מקרים בהם אין להטיל ספק באשר לטיב המרצה. אולם ישנם מקרים גבוליים, בהם הגבול בין אפיקורסות להבנה מעמיקה, הוא דק מן הדק.
אז די קשה להיות יהודי.
פרה אדומה - מנציחה את הרעיון הזה יותר מכל. בזה שהיא מטהרת את הטמאים ומטמא את הטהורים, היא הופכת ליחסית.
"היחסיות" - היא מה שמקשה עלינו את החיים.
 |
|
|
