איך החברה החרדית מחנכת את חניכיה לנשור

לפנים, כשאני למדתי בישיבת חברון, לא כולם לבשו חולצות לבנות.
אני - לדוגמה, הייתי מקפיד ללבוש חולצה צבעונית בימות החול, בכדי להבדיל בין חולצת שבת לחולצות החול.
לא הייתי מוזר בלבושי. היו עוד בחורים לא מעטים שכך לבשו.
היום אם בחור ישיבה הולך כך, הוא מוזר. יראו אותו כמקולקל.

לאדם יש חוש ליופי ותשוקה לגיטימית לבטא אותה.
כשהחברה הולכת ומצמצמת את האפשרות לביטויה בצבע החולצה, יבוא הדבר לביטוי בגזרה, בגובה הצאוורון, או במבנה המוזר של המשקפיים.
לכן גם יש כ"כ הרבה חנויות לבגדי גברים בירושלים ובב"ב.

סיבה נוספת:
כשהחברה, הרב'ס, המורים, הרבנים וההורים יותר מדי מתמקדים ב"איך לא להתלבש", הם מחנכים את ילדם לשים לב ללבוש.
כשהרבה אומר לתלמיד שאסור לו ללכת עם סיכה בכיפה, משום שהרב סובל מסוג מסויים של חרדה, אז הוא מחנך את תלמידו הטהור והמתוק, להיות אדם מטריאליסטי, עם נטיות אנטי דתיות.

כמעט כל הזמן מובעת כאן ביקורת על החברה החרדית. לעניות דעתי יש להתמקד בפרט, ולא בכלל, משום שתיקון חברה שלמה הינו תהליך בלתי אפשרי, אולם שיפור העצמי אפשרי, מחוייב ונדרש.

רק מתוך נקודת מוצא החותרת לשלמות העצמי ולשיפור עצמי תמידי, ניתן לחנך ולהשפיע על הזולת. (תיקון החברה).