| נשלח ב-18/4/2010 08:36 |
 |
| |
שכל ורגש
בזכריה כתוב: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
שואלת הגמ': וכי כיום הוא לא אחד?
מתרצת הגמ', שאמנם הקב"ה כיום - כביכול - אינו אחד, זאת משום שכיום אנו מברכים באופן שונה על הטוב ובאופן שונה על הרע. על הטוב הוא מברך ברוך הטוב והמטיב ועל הרע - ברוך דיין האמת.
לעתיד לבוא - על הכל מברך ברוך הטוב והמטיב.
העולה מדברים אלו:
כל ילד למד בקטנותו על נחום איש גם זו, וכל אחד מבין בשכלו כי הכל לטובה.
אולם בפועל בעת צרה, התחושה היא קשה.הלב חש ברע וקיים - למעשה, פער בין מה שאנו מבינים בשכל לבין מה שאנו מרגישים.
הברכה צריכה לשקף את מה שאנו מרגישים ולא את האמת המובנת לנו במוחנו.
לעתיד לבא, על הכל הוא מברך ברוך הטוב והמטיב, משום שלעתיד לבא, יהיה תיאום בין השכל לבין הרגש.
כל מה שנבין, נוכל גם להרגיש ולהזדהות רגשית ולכן על הכל נברך ברוך הטוב והמטיב.
הפער בין השכל לבין הרגש, מהווה גורם משמעותי ביותר בכל דילמות החיים ובתסביכי הנפש המאפיינים אותנו כיום.
התפילה היא, כי תבוא הישועה וכי תהא התאמה בין השכל לבין הרגש.
יש הבדל בין כשאנו מברכים, שאז קיימת לגיטמציה לביטוי הרגשי, לבין ההתנהלות הפשוטה בחיים.
אז, על האדם להשתדל ככל יכולתו לפעול על פי שורת ההיגיון.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 09:03 |
|
| |
ציטוט: יש הבדל בין כשאנו מברכים, שאז קיימת לגיטמציה לביטוי הרגשי, לבין ההתנהלות הפשוטה בחיים.
אז, על האדם להשתדל ככל יכולתו לפעול על פי שורת ההיגיון.
היגיון הוא דבר אבסולוטי?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 14:33 |
|
| |
שום דבר אינו אפסולוטי מבחינתינו - בני האדם.
הכל יחסי.
אולם בהשוואה לרגש, אכן ההיגיון הוא יותר מוחלט מאשר הרגש.
תפקיד השכל הוא לבחון את אמיתות הדברים, לבקר ולבחון. החיסרון של השכל הוא, שהוא תמיד מראה שני צדדים ומביא את האדם למצב של ספק. של חוסר חיבור.
ואילו תפקיד הרגש הוא "להתחבר". אך בלא השכל, אינך יודעת אם את מתחברת לדבר הנכון.
ההבנה המושלמת מתבצעת בשילוב השניים. השכל והרגש.
ישי ליפשיץ
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 16:13 |
|
| |
למה בברכות הלוך אחר הרגש? והאם הרגש לא יכול לומר לי במצבים מסויימים לא לברך כלל? "דיין האמת" זה רגש או שכל?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 23:35 |
|
| |
במסכת ברכות ובמס' פסחים חולקים ב"ש וב"ה האם ברכת היום (מקדש השבת - לדוגמה), קודמת לברכת היין, או שמא ברכת היין קודמת.
לא אסביר את כל המחלוקת, אך ביאור שיטת ב"ה, הסוברים שברכת היין קודמת, היא משום שלדעתם החוויה של שתיית היין, היא זו הגורמת לברכה, ולכן יש להקדימה לפני ברכת היום.
זאת למרות שב"ה מודים לטענת ב"ש, שכשאתה מציב את "היום" מול ה"קידוש" - היום הוא בעל חשיבות יותר גדולה מן הקידוש על היין.
אכן, הברכה צריכה לנבוע מן הלב, ובהיותינו בני אדם, עולם החוויות שלנו ניזון מן העולם המטריאליסטי. זה טיבעי וההלכה מתחשבת בזה.
אין זה אומר - חלילה, כי הרגש יכריע אם נברך אם לאו. שאלה זו מוכרעת על פי ההלכה.
ברוך דיין האמת, זה אכן ברכה המתחשבת ברגש, שהנה אתה רואה כי על הטוב הוא מברך ברוך הטוב והמטיב.
כשאומרים רגש, אין הכוונה להשתפכות רגשית, ולשליטת הרגש על השכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 17:05 |
|
| |
אמת. אמירת "גם זו לטובה" היא הנהגת יחיד, ואילו "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" (שדרגתה נמוכה מזו הראשונה) היא הוראת רבי עקיבא לרבים לאומרה.
מעניין לבדוק, האם באמת התורה וההלכה נמנעים מלצוות עלינו רגשות?
ידוע ש"ואהבת לרעך כמוך" מתפרש ברמב"ן ובעוד כ'הנהגות' אהבה בלבד.
(ואגב, כך גם לגבי שמחה ואבלות, באדר ובאב, שההלכות הן 'טכניות' ולא נפשיות)
וכן מקשים ראשונים ורע"א על המצוות של אהבה ו'יראה' כלפי הבורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 20:08 |
|
| |
בדבריך - אמת.
למרות שאלתך האם התורה מצווה אותנו להרגיש, היא ציוותה אותנו לשלוט על המחשבות ועל הרגשות שלנו.
אבל - יפה כתבת. ואין בידי תשובה לשאלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 21:50 |
|
| |
הניסוח שלך איננו מדוייק.
נכון מאד שההתורה מצווה אותנו לשלוט במחשבות שליליות.
אך לא מצווה שלא להרגיש הרגשות שליליות, ואף לא מצווה הרגשות חיוביות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 22:29 |
|
| |
נכון!
|
|
|
|
|
