ב"ה.
דבר תורה לפרק ב' בפרקי אבות.
פרק ב' משנה ד':
"הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפי רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותק, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה."
מכך שדברי רבן גמליאל מופיעים במסכת אבות (שתוכנה הוא "מילי דחסידותא") ובפרט לאור העובדה שדבריו נאמרו על-ידו חזור ואמור ("הוא היה אומר") מוכח שאין מדובר כאן על קיום בפועל של רצון ה' (מעשה המצוות), אלא על מדריגה גבוהה יותר המבטאת שלימות מסויימת בעבודת ה'.
ויש לבאר זאת, דהנה השלימות בעבודת ה' מ"מידת חסידות, המבוארת במשנתנו היא שלא די בקיום המצוות בפועל, אלא צריך שייעשו מתוך רצון וחפץ אמיתיים; כלומר, שהדברים ייהפכו ל"רצונך", הרצון שלך.
אך לאור זאת נצטרך להבין את המשך דברי המשנה- "כדי שיעשה", "כדי שיבטל"; זה נראה כמו עבודה על-מנת לקבל פרס; והלא כבר שנינו לעיל כי עבודת ה' (ובפרט עבודת ה' בדרגה גבוהה ושלימה) צריכה להיות "שלא על-מנת לקבל פרס"?!
הסבר הדברים הוא:
דברי המשנה "כדי שיעשה רצונך כרצונו" אינם במשמעות של נתינת שכר, שהרי מ"מידת חסידות" ודאי צריכה העשיה להיות שלא על מנת לקבל פרס!
אלא כבר ביאר הרמב"ם, שכל היעודים הגשמיים שהבטיח הקב"ה בגין שמירת המצוות אינם שכר המצוות, אלא הם באים כדי לתת אפשרות לעבוד את ה' מתוך מנוחת הדעת- "שישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה".
ומוסיפה משנתנו ומחדשת, שאף בענין זה שהוא רק מ"מידת חסידות" – לעשות "רצונך כרצונו" – מובטח לו שיזכה לסיוע מאת ה' ויושפעו לו "כל הטובות" (תורת מנחם, התוועדויות תשמ"ז כרך ג' עמ' 227)
לכאורה, אם כוונת המשנה היא לקיום מצוות, היה עליה לומר "קיים רצונו", שכן, הלשון "עשה רצונו" מתאים יותר למצות עשה, ואילו "קיים רצונו" כולל גם את מצוות לא-תעשה!
ויש לבאר זאת על-פי פנימיות, שאין הכוונה לקיום מצוות ה' המחוייבים מן הדין, אלא לענין המובא בתורת החסידות בביאור מאמר חז"ל "עושין רצונו של מקום" – ש"עושים" רצון חדש למעלה ("להמשיך בחינת הרצון מבחינת רעוא דכל רעוין").
והוראת המשנה היא: "עשה רצונו" – יש לנהוג באופן שיתהווה "רצון חדש" אצל הקב"ה. "כרצונך" כדי שיתהווה רצון זה תלוי הדבר בכך שזה ייעשה מ"רצונך", דהיינו שתרצה בכך באמת.
לדוגמה: כאשר אנו נמצאים בגלות, אין להשלים עם זה ולומר "כך הוא רצון ה'" – אלא צריך לפועל אצל הקב"ה "רצון חדש" לגאול את עם ישראל ולבנות את בית המקדש, וכלשון התפילה והבקשה "יהי רצון מלפניך... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".
יכול אדם לומר לעצמו, די לי במה שאני מקיים את רצון ה' ומה לי ולמדריגות של עשיית רצון חדש? אומת על כך המשנה – "כדי שיעה רצונך כרצונו". הרצון החדש שאתה בא לעשות הוא בפנימיותו רצון של הקב"ה – "רצונו", אלא שדרגת "רצון" זו היא נעלית יותר. עליך לפעול זאת ואזי יתגלה ש"רצונך" הוא בעצם "רצונו" של הקב"ה. (תורת מנחם, התוועדויות תשד"מ עמ' 2279 )
(הרבי מליובאוויטש)
שבת שלום ומבורך.
__
www.askmoses.com
