ב"ה
ביאורים לפרקי אבות
פרק ד משנה ו
רבי יוסי אומר:כל המכבד את התורה, גופו מכובד לע הבריות, וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.
המפרשים ביארו שהכוונה לכבד את ספר התורה ולומדיו. ואולם מכיוון שכיבוד ספר-תורה הוא הלכה בשולחן-ערוך ומסכת אבות באה ללמדנו עניינים שהם "מילי דחסידותא",מוכרחים,לכאורה,לפרש את המשנה באופן אחר.
עוד יש לדייק בדברי המשנה – "גופו מכובד" – מהו הדגש על "גופו" דווקא?
להבנת הדברים יש להתבונן בהנהגתו של רבי יוסי עצמו: מסופר במדרש על "מטרונה" (גבירה מבית המלוכה) שנהגה להציג לרבי יוסי שאלות שונות (כגון,מה הם מעשי הקב"ה לאחר שסיים לברוא את העולם?) ורבי יוסי היה משיב לה על שאלותיה. למרות שיכול היה להימנע מלהשיב לה – ובפרט שהשאלות לא נגעו כלל לאותן מצוות שהיא מחויבת בהן – עם כל זאת השתדל רבי יוסי לענות על כל שאלותיה, וזאת כדי להעלות את כבוד התורה אף בעיניה של אותה "מטרונה".
לפי זה יש לומר כי באומרו "כבוד התורה" נתכוון רבי יוסי להסברת התורה באופן כזה שיעלה את קרנה וכבדוה בעיני הבריות.
זאת אפוא מלמדנו רבי יוסי כי על-פי מידת חסידות יש לכבד את התורה גם במקום שאינו מחויב מצד הדין וכמו במקרה הנ"ל: אישה נוכריה שואלת שאלות על התורה ואין כל חיוב לעו עליהן- אף-על-פי-כן טרח רבי יוסי להשיב עליהן, בכדי שגם אומות העולם ("הבריות") יכבדו את התורה.
זו גם הסיבה שרבי יוסי נקט הלשון "גופו מכובד", שכן לגויים יש שייכות אך ורק לגופו של היהודי (כנאמר בתניא:"הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"), אך בכל הנוגע לנשמת היהודי- אין לגויים כל קשר ושייכות.
לכן, כאשר יהודי משתדל שהתורה תהיה מכובדת בעיני כולם, גם בעיני הבריות (אומות העולם), הבריות מכבדות "את גופו".
(שיחות קודש תשל"ח – מוצ"ש פרשת קורח)
דברי המשנה צריכים עיון: אצל יהודי הנשמה היא העיקר והגוף רק טפל אליה. לפי זה, כאשר המשנה עוסקת בכבוד האדם ("מכובד על הבריות"), היה עליה להדגיש את הנשמה ולא את הגוף?!
זאת ועוד": הביטוי "בריות", מתאים למי שאין להם שום מעלה (לא מצד שכלם ולא מצד מידותיהם) והם בבחינת "בריות בעלמא", דהיינו שמעלתם היחידה היא שנבראו על-ידי הקב"ה. נשאלת אפוא השאלה – מהו השבח להיות מכובד על-ידי "בריות" נחותות שכאלה?
ההסבר הוא:כבוד התורה (שהיא חכמתו של הקב"ה) הוא דבר המתחייב בפשטות (גם ללא הנמקות והבטחות). אולם לעיתים עשויה השמירה על כבוד התורה להיות כרוכה בקשיים שמציבים חיי הגוף. שכן, בהיות בני ישראל נתונים בגלות כ"כבשה אחת בין שבעים זאבים", יתכן שהקפדה יתרה על עניינים הקשורים לכבוד התורה תסב להם קשיים בפרנסה וכיוצא בזה.
אומרת לנו המשנה: כאשר יהודי מכבד את התורה, אזי אילו ה"בריות" הנחותות ביותר לא זו בלבד שלא יפריעו לו בעניני הגוף הגשמיים, אלא הן אף יסייעו לו בעניני הגוף. ואמנם כך גם רואים בפועל, שכאשר יהודי עומד בתוקף על עקרונותיו בכל הקשור לענייני יהדות- סביבתו רוחשות לו כבוד והערכה ומתקיים בו "כל המכבד את התורה – גופו מכובד על הבריות".
('תורת מנחם –התוועדויות' תשד"מ, כרך ג' עמ' 1820)
שבת שלום וחודש טוב לכל בית ישראל
__
www.askmoses.com
