שבת פרשת פנחס

פרק א משנה י"ז

שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים, מביא חטא.

ממשמעות דברי המפרשים יוצא שהפסקה הראשונה של המשנה עוסקת בדיבורים השייכים לגוף אשר בהם אין טוב משתיקה, ואילו הפסקה  השנייה מכוונת לדברי תורה, שאמנם שם הדיבור הוא טוב, אבל גם בזאת "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

והביאו בהתאם לזה את דברי הגמרא על הפסוק: "האמנם אלם צדק תדברון" – "מה אומנתו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם; יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר, צדק תדברון"

וצריך להבין:

א.      מהמשנה ומהגמרא נראה כי השתיקה וההמנעות מדברים בטלים, אינה אלא הנהגה טובה ("לגוף טוב") או "אומנותו של אדם". ולכאורה, דברים בטלים כפשוטו, הרי זה איסור גמור – "ודברת בם ולא בדברים בטלים" !

ב.        "יכול אף לדברי תורה" – האמנם קא-סלקא-דעתך שיש להימנע מלהרבות דברי תורה?!

ג.        "מה אומנתו של אדם" – איך אפשר להגדיר את תפקיד האדם בעולם בכיוון של "סור מרע" ("ישים עצמו כאלם") בשעה שברור כי התכלית היא ב"עשה טוב" ואילו ה"סור מרע" הוא רק בגדר הקדמה והכנה ל"עשה טוב" ?!

ד.       מה דיוק הלשון "אומנותו של אדם בעולם הזה"?

ויש לבאר כל זאת על דרך החסידות:

דיבור ושתיקה ברוחניות, הם דיבור ומחשבה. בחינת דיבור הוא מה שכתוב "בדבר ה' שמים נעשו", "בעשרה מאמרות נברא העולם". ושייכות בריאת העולם לדיבור היא ,כי יחודיותו של הדיבור הוא שעל-ידו אפשר לגלות לזולתו את הענינים הצפונים במחשבה שאינם גלויים לזולת. מה-שאין-כן מחשבה היא לעצמו ולא לזולתו, והנמשל הוא אצל הקב"ה: שכדי שתהיה מציאות של עולם שנראה כנפרד[=זולת] מאלוקות, צריך שתהיה בריאה על-ידי בחינת הדיבור – "בעשרה מאמרות (דוקא) נברא העולם".

אולם "ישראל עלו במחשבה", דהיינו שהם מאוחדים בקב"ה – "חלק אלוקה ממעל ממש" , ואינם בבחינת "זולת"; וזהו תפקידן של נשמות ישראל, לגלות בעולם את בחינת המחשבה, דהיינו לאחד גם את העולם עם אלוקות [שלא יהיה כ"זולת"]. זהו "מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם!" היינו שתפקידו של יהודי הוא לגלות את בחינת "מחשבה" (ההפך מדיבור – אילם) כאן בעולם.

והנה שתי בחינות אלה – מחשבה ודיבור – ישנן גם בתורה, מחשבה שבתורה היא התורה כפי שהיא ברוחניות, דהיינו פנימיות התורה; דיבור שבתורה, הוא מה שהתורה מדברת בעניני עולם הזה הגשמי שהוא על-דרך שמגלה לזולתו מה שנמצא במחשבתו.

על כך אומרת הגמרא, "יכול אף בדברי תורה" ,דהיינו שהיתה סברה לומר שכשם שבעניני העולם צריך להתעלות מבחינת הדיבור ,על דרך זה גם בתורה יעסוק אדם רק בפנימיות התורה ; על כך התשובה –"צדק תדברון"?" יש להתעסק ב"גליא דתורה", מכיון שתכלית נתינת התורה למטה היא לזכך את עולם הזה הגשמי.

על דרך זה יש לפרש את המשנה "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" – שהביטול הטוב ביותר לגוף (אומנותו של אדם בעולם הזה) הוא שיהיה בטל במציאות לאלוקות (על דרך התאחדותה של הנשמה בקב"ה.). ואולם, כאמור, בנגוע לדברי תורה, "לא המדרש עיקר אלא המעשה, והכוונה היא שיש ללמוד את התורה כפי שירדה למטה (בדיבור ובמעשה), כדי לזכך את העולם.

(לקוטי-שיחות, כרך ד', עמ' 118)



הרבי מליובאוויטש



שבת שלום ומבורך


___
www.askmoses.com