ב"ה.
פרק ב' משנה י"ב
"רבי יוסי אומר: יהיה ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים."
בתפארת-ישראל הקשה, הרי נאמר "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", כלומר, שהתורה היא ירושה ואיך אומר כאן "שאינה ירושה"?
ויש לתרץ הקושיא,כי באמת יש בתורה שתי בחינות: א. "ירושה"- התורה היא ירושה לכל אחד מישראל, ב. "מכר" – וכמאמר חז"ל "אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי".
בחינת ,ירושה" שבתורה – משמעה שהתורה "שייכת" לכל אחד ואחד מישראל, שהרי ירושה אינה תלויה במצבו או בגילו של היורש, ולכן , עצם החיוב ללמוד תורה הוא שווה בכולם, כלשון הרמב"ם – "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר וכו' " , ולא משנה מהי מידת הבנתו בתורה.
בחינת "מכר" שבתורה – מכוונת להבנת התורה. דהיינו, כמו במכר, הקונה אינו מקבל חינם, אלא עליו לשלם תמורת החפץ שקנה, כמו כן הוא בנוגע להבנת התורה; כדי להבין היטב את חכמת התורה יש להשקיע עבודה ויגיעה.
על בחינה זו השניה –"מכר" – נאמר במשנתנו "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". כדי להבין ולהשכיל בתורה (כל אחד ואחד לפי כשרונותיו) לא מספיק "לרשת" אתה התורה אלא צריך גם "לקנות" אותה. "קנין" התורה נעשה על-ידי "ארבעים ושמונה דברים" שהתורה נקנית בהם ומפורטים לקמן במסכת.
(לקוטי-שיחות, כרך יג, עמ' 115, שיחות קודש תש"מ –פרשת מטות-מסעי)
על משנה זו כתב הרמב"ם: "...ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך יהיו לשם שמים". והוא מוסיף על כך וכותב "והוא שאמר שלמה בחכמתו, בכל דרכיך דעהו".
ויש לומר ששני סוגי עבודה הם: א. "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ב."בכל דרכיך דעהו".
כאשר האדם עוסק בדברי הרשות כגון אכילה, שתייה, מסחר וכדומה "לשם שמים", דהיינו כדי שיוכל לעבוד את ה' – מעשיו הם עניני חול אך הם משמשים אותו לצורך קדושה. זהו "כל מעשיך" – מעשים שלך, של חולין – "יהיו לשם שמים".
אך יש מדריגה גבוהה מכך והיא כאשר עסקי החולין עצמם מתקדשים ולא רק משמים לתועלת הקדושה ("לשם שמים") . [כמו שהאכילה עצמה יא מצוה]. זוהי העבודה של "בכל דרכיך דעהו", לא שהדרכים מובילות ל"דעהו", אלא שהן עצמן בבחינת "דעהו".
לפי זה יומתק מה שהרמב"ם הביא תחילה את מאמר המשנה "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ורק לאחר מכן את מאמר הכתוב "בכל דרכיך דעהו" (אף שלכאורה צריך היה להקדים את דברי הכתוב לדברי המשנה) – מכיון שסדר העבודה הוא מן הקל אל הכבד: כדי להגיע לעבודה בדרגת "בכל דרכיך דעהו" יש להתחיל בעבודה של "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
(לקוטי-שיחות, כרך ג', עמ' 907, 931)
הרבי מליובאוויטש
שבת שלום ומבורך
__
www.askmoses.com