נתחיל בדבר תורה :
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (בלק כד-ה)
ראה בילעם שעושים בני ישראל את מחיתם בעולם הזה עראי כאהל שאין זה מקום קבע של מגורים.
מסופר שבא אורח לביתו של החפץ חיים, תייר מארץ רחוקה, שהתבונן סביבו הבחין את הפשטות שמאפיין את הבית. בבית היו רק דברים הכרחים ביותר. הביע האורח תמיהתו על כך באוזנו של החפץ חיים זצ"ל. השיב לו החפץ חיים בתמיהה "וכי היכן רהיטיך: השיב לו האורח: אמנם אני גר בארץ רחוקה וכאן אני מתגורר זמני במלון ויש לי רק ריהוט הכרחי בלבד אך בביתי בארץ הרחוקה יש לי רהיטים רבים ומפוארים. נענה החפץ חיים ואמר לו: אכן גם אני נוהג כמוך בעולם הזה אני מרגיש את עצמי עובר אורח. ומקום מגורי בעולם הבא שם אקבע את ביתי על כן לא ראיתי לנכון למלא את ביתי בריהוט מפואר. כל מה שאני משתדל כל ימי הוא לרכוש רק אוצרות נצח בעבודת ה' יתברך כדי להכנס לטרקלין שהוא עולם הבא.
והנה לפעמים אדם הולך לאותו עולם ומוצא אילנו שלו שנטע אותם, כרותים ונופלים והוא נדהם מה קרה פה? מדוע אילנותי כרותים ואילנות חבריו פורחים ומלבלבים?!עונים לו כי הוא שלח מחבל וכרת אותם והוא נדהם עוד יותר איזה מחבל הוא שלח, ואומרים לו בזה שלא נזהר בטהרת המשפחה ונכשל בעון נדה, הולך מזיקים והדם שכרתו את אילנותיו, והוא צועק ובוכה ואין בידו לעשות מאומה.
ולפעמים הוא הולך ורואה כי אמנם אילנותיו טובים אבל לא מלבלבים ואינם נותים ריחות טובים כשל חבריו והוא גם שואל מה נשתנה? ועונים לו ככי כפי מעשיו כך הם פירותיו, הוא עשה את המצוות ברפיון כך פירותיו רפויים ואינם נותנים את הריחות הנעימים, חבריו התפללו בהתלהבות, שמחו במצות, עסקו בתורה, כך גם אילנותיהם מלבלבלים ופירותיהם נעימים.
ולפעמים רואה כי אילנותיו יבשים ושוב שואל מה נשתנה? ועונים לו כי חבריו עסקו בתורה עם המצות והתורה נמשלה למים כל זמן שעסק בתורה הוא שלח שם מים, והמים השקו את האילנות והם ליבלבו וריחם נעים. מה שאין כן הוא עסק רק במצות ונטע אילנות אמנם לא שלח מים כי לא עסק בתורה, ולכן לא לבלבו כי לא השקם מים, ולכן נאמר ''מעשי ידי להתפאר'', כפי מעשיו כך גם תפארתו, כי כל אלה הם מעשי ידיו של האדם.
ועל זה ידעו כולם וישמחו כל הצדיקים, ומעתה יובן "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" אבל החלק הזה לא מעובד, וכל אדם מעבד אותו לפי מעשיו בעולם הזה.
"להנחיל אוהבי יש ואצרותיהם אמלא" (משלי ח, כא) צריך להבין מה כוונת הכתוב שאמר "יש" ולא הכיר מה יש? ונראה לומר בס"ד. כי בא הכתוב להודיענו ההבדל שיש בין עולם הזה לעולם הבא, כי בעולם הזה אין מציאות של "יש", כי כל תענוגי עולם הזה הם מוגבלים אדם אוכל ושבע שוב לא יכול לאכול יותר, מעונג נהפך האוכל לנגע. כל תענוגי כבוד ומלבושים וכדומה לאחר שהתרגלו בהם אין בהם כל טעם, וכן כל התענוגים הם רק לפי שעה, ואחר כך אין כל הנאה מהם. מה שאין כן תענוגי עולם הבא כל רגע ורגע הוא תענוג חדש עוד ועוד עד אין קץ. לכן אומר להנחיל אוהבי "יש" כי יש מציאות ועונג עד בלי סוף והם בבחינת "יש".
ובזה אפשר להסביר את המשנה בסוף מסכת עוקצין אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, ופן יאמר האדם מה אעשה בש"י עולמות האם לא מספיק לי עולם אחד? לכן ממשיכה המשנה ואומרת "להנחיל אוהבי יש", יש תענוגים לכל העולמות וכל עולם תענוג חדש, מה שאין כל בעולם הזה אין תענוג חדש.
וכעין זה פירש רבינו בעל ההפלאה מה שאומרי בתפילה בשבת "עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך", כי הנאת עולם הזה היא ר בתחילה, כגון הנאת אכילה היא רק כשהאדם רעב אבל לאחר ששבע שוב אינו מתאווה, מה שאין כן "מקדשי ב שביעי" בעולם הבא. "ישבע ויתענגו" ממשיכים להתנהג כי בדבר רוחני לא שיך שביעה והנאה היא לעולמי עד ואשרי הזוכה לכך.
ואפשר להוסיף עוד באותו ענין שמי שרוצה לראות את ההבדל שיש בין העולם הזה לעולם הבא. יוכל להתבונן בגופו, שהרי החלק העליון שבגוף יש בו ראש, מוח עינים אוזנים אף פה, כל האברים החשובים והרוחנים . לעומת זאת בחלק התחתון יש דברים גשמיים, מעיים כבד וכו, היתכן שאדם בעל שכל יזניח את החלק העליון ששם אין מקום לאבטיחים ולבצלים וישגיח רק בחלק התחתון של הגוף כך אותם אנשים המשגיחים רק על הגשמיות, הם נשארים בלי עינים ובלי מוח וכל האברים החשובים. וזה כוונת הפסוק בישעיהו "מי עיוור, כי אם עבדי" וגו', אלא צריך האדם לקשר שני הדברים ביחד כמו שאומר הכוב "ישמחו שהשמים ותגל הארץ" הגשמיות עם הרוחניות ולעשות הרוחניות עיקר. (קול יהודה)
