נתחיל בד"ת
אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (דברים א-א)
שנכנס אב ממעיטים בשמחה
חומש דברים הנקרא בשם ספר משנה תורה, פותח בתוכחה בימי חודש אב, ימים קשים לעם ישראל, כדי שנזכור כולנו שגרמנו צער לקדוש ברוך הוא. והצער הזה נהפך לצער עבורינו, ימי דין, ימים שמזלם של ישראל למטה חס וחלילה, ומשום כך פותחים דוקא בפרשת תוכחה, שנדע להזהר במשנה זהירות בימים אלה להרגיש בצער השכינה ובגלותה – גלותינו.
בימים אלו עלינו לזכור שאנו נמצאים בגלות ארוכה וממושכת של קרוב לאלפים שנה, עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא נושענו. במגילת איכה כתוב: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". ופרש זאת הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו אמן, באופן כזה: "כל רודפי ה' השיגו ה' בין המצרי". דהיינו, כל מי שרודף ה' ואוהב מצותיו השיגו בין המצרים, בימים קשים אלו דוקא.
הרב הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זכותו יגן עלינו אמן היה אומר: בטבע העולם, אבא שיש לו עשרה בנים ומתו מתוכם שבעה, הרי השלושה הנותרים אהובים ביותר, משום שאלו מה שנשארו לו בחייו. אף הקדוש ברוך הוא כן, אנו שארית הפלטה, ולכן אהבתו וקרבתו אלינו גדולה, ובפרט בימים טרופים אלו. ועיקר מטרת הריחוק שהרחיקנו השם יתברך מאדמתנו היא כדי שנזכור עונותינו, נתחרט על מעשינו, ונחזור בנו. וכמו שנאמר: "בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל".
הזמן הזה והימים הללו ימים קשים הם, וזמן פורענות בעולם, צריכים לדעת שאף על פי שעת צרה היא, עם כל זאת עתידים אנו להושע ממנה, וכבר אמר דוד המלך, עליו השלום: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" והסביר זאת הסבא מנוברדוק זכותו יגן עלינו אמן, במשל לבן שטעה ביער עבות, והיה מפחד מאד מאריות ודובים, ופתאום קיבל סטירת לחי חזקה, טרם זעק הביט וראה שמכה זאת מאביו, מיד צעק אבא!!! וחבקו במקום לצעוק חמס על המכה שקיבל, וכן הדבר בעם ישראל שמקבלים מכות, אך בטרם יצעקו אם יראו ממי קבלו את המכה, הרי הם מתנחמים, ועל זה אמר דוד המלך: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני".
עלינו לדעת שבימים אלו חייבים אנו להתקרב יותר לבורא עולם, ולהתאבל על חורבן הבית, וכבר אמר רבי שמעון בר יוחאי בגמרא ברכות (ל) מיום שחרב בית המקדש אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, ואין הכונה להיות בעצבות, חס וחלילה, אלא שלא להרבות בשמחה שאינה של מצוה.
צריכים אנו לזכור את צערו של השם יתברך על בניו, וכמו שאמר אליהו הנביא, שבכל יום ויום אומר הקדוש ברוך הוא: "אוי לאב שהגלה את בניו מעל שולחנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם" ועל ידי שאנו נצטער על חורבן הבית אז יתקיים בנו: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". (כותנות פסים)
אנחנו גרמנו לעצמנו את אורך הגלות המר הזה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו ועל זה קונן ירמיה הנביא ואמר ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי (ירמיה י"ג) וכן כתוב במסכת חגיגה דף ה' עמוד ב אמר רב שמואל בר-איניא וכי יש מסתרים לפני הקדוש ברוך הוא והלא אין נסתר מנגד עיניו אמר רב, מקום יש למעלה ומסתרים שמו ומיום שחרב בית המקדש כביכול כל יום נכנס לשם ובוכה על גלות השכינה ועל גלות ישראל ומלאכי השרת בוכים יותר מישראל וכאילו הם מרגישים הכאב יותר מישראל, אם כן מאחר שהם בוכים ומתפללים מדוע הקדוש ברוך הוא אינו מקבל את תפילתם ובכיתם של מלאכי השרת וישיב את שבותנו כבראשונה ומה המעכב? אמר רבנו יעקב המגיד מדובנא ז"ל שהתשובה היא פשוטה כי כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה וכידוע שעיקר השירות והתשבחות היא שלנו פה למטה ושל למעלה אינה רק להדר ולפאר את תפילתם של ישראל ולהעלותם לפני השם אם כן אין מקום לתפילת המלאכים כי אם אחר שקדמו תפילותינו, ואם כן מדוע הם בוכים? כדי לעורר אותנו שנקום לתפילה ולתשובה, שכל זמן שישראל בגלות, מעכבים טובה גדולה לכל העולמות, והביא המגיד מדובנא משל יפה על הכתוב "במסתרים תבכה נפשי" משל לעשיר גדול שהיה לו בן בלי שכל והיה הבן הזה מבזבז ממון רב לדברי שטות והבל וראה אביו במעשיו שעל ידי שהוא מבזבז את כל הממון בשטויות יכלה הממון במהרה, מה עשה? בנה פלטין מפאר מאוד שכל אנשי העולם היו נהנים לראותו וגם עשה בתוך הפלטין הזה מקלטים נסתרים ונעלמים ומלא אותם מכל הכסף והזהב ואבנים טובות ומרגליות ואמר בלבו בני לא ידע מכל זה כי אם יחפש מעט מעט ואולי ברוב הימי יתחכם וימשוך ידו, והנה לא עבר זמן מועט ופרצה דלקה בפלטין הזה ונשרף כל אשר בו הנסתר והנגלה וכולם בכו על השרפה הזו אבל היה הבדל בין הבוכים. השכנים בכו על יפיו של הפלטין, והבן היה בוכה על הפלטים ועל כל הכלים היקרים אשר היו בתוכו, אבל האב היה בוכה על האבנים טובות ומרגליות אשר היו בתוכו ובנו לא ידע מכל זה.
והנמשל הוא שיש מדרגות מדרגות בין המקוננים, אומות העולם השתוממו על חורבן הבית ואמרו הזאת העיר שיאמרו כלילת-יופי משוש לכל הארץ? וישראל בוכים על הכלים היקרים אשר היו בתוכו דהיינו על הקרבנות שהיו מכפרים על עונותיהם. אבל מלאכי השרת היו בוכים יותר מפני שלהם גילה הקדוש ברוך הוא תעלומות סתרי קדושה אשר היו בבית המקדש, ולמעלה מכולם כביכול מקונן יותר על הטובה העתידה שמתעכבת על ידי גלות ישראל יען שכל כמה שהגלות מתארכת יש צרות למעלה ולמטה שכל כמה שישראל בצער כביכול בצער וזה שאומר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי, עד כאן דבריו.
נאמר: הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, שהגלות לא עונש לישראל אלא דבר הכרחי כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. כי מתחילה ברא הקדוש ברוך הוא הקדושה והקליפה זה לעומת זה ולא יתערבו זה בזה וכשחטא אדם הראשון עירב טוב ורע ונפלו ניצוצי קדושה תוך הקליפות ומחמת זה נתחזק כח הסטרא אחרא ואומות העולם. ונחלש כח הקדושה אצל ישראל. ומחמת זה ירדו ישראל מצרימה כי היא ראש הסטרא אחרא והוציאו וביררו משם כל הניצוצות כמתואר בספרי קבלה, ומחמת זה נאסר להם לשוב למצרים כי כבר נתרוקנה מצרים מכל וכל ולא נשאר שום ניצוצות קדושה. ולכן היה חשש פן כשיבוא איזה יהודי למצרים ויעשה איזה עברה חס וחלילה ויחזרו לפול שם ניצוצי קדושה, ולכן נאסר להם לשוב למצרים, ואחר כך חטאו ישראל ונפלו ניצוצי קדושה בין כל שרי אומות העולם, לכן הוכרחו ישראל להתפזר בארבע רוחות העולם, להוציא וללקט את ניצוצי קדושה בכל מקום שהם ואיך? על ידי עסק התורה לשמה ותפילה ומעשים טובים בנקל מוציאים ניצוצי קדושה מהסטרא אחרא. כי כל דבר משתוקק לחזור לשרשו. זהו מה שהכתוב אומר ואת עשו שנאתי. כלומר בני היקרים, לא שלחתי אתכם בין העמים לקבל צרות וגזרות אלא להכרח גדול ולברר ניצוצי הקדושה כמו שכתבנו.
ועוד קורא נעים ראוי לשים לב על מה שדרשו חכמינו זכרונם לברכה אי אפשר לאדם ילוד אשה מבלי שיהיה בו תערובת רע וטוב עבור תאוות אדם הקשורים בו ממעי אמו, מלידה, מבטן, מהריון, כדכתיב לפתח חטאת רובץ, והקדוש ברוך הוא אהב את ישראל חפץ שיצא יעקב טוב בלתי שום תערובת רע כדי שיהיה בחיר שבאבות ולכן היו יחד יעקב ועשו בבטן בכדי שישאב עשו כל הזהמא וישאר יעקב נקי כי חפץ הקדוש ברוך הוא שיפריד הקדושה מהקליפה ואז תהיה הגאולה.
אמר המחבר בזה יתיישב לנו על הסיבה מה שישראל מפוזרים בין העמים. ומה שאמר הפסוק הלא אח עשיו ליעקב הכל ענין אחד, זהו אמרו, הקדוש ברוך הוא שלח את ישראל בין העמים בתור חוב והכרח גדול להוציא ניצוצי קדושה מתוך הקליפות, ולהפריד הטוב מן הרע ולא שלח אותם שיקבלו צרות וגזרות חס ושלום, זהו שאמר הפסוק ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. (אהבת חיים).
