פרשת תולדות - תשס"ו
ההבדלים בין עשו ליעקב מתחילים עוד בבטן אמם "ויתרוצצו הבנים בקרבה..." "כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת (רש"י). ממשיכה התורה "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו..." "מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו" (רש"י). אולם ידיעות אלו אינן גלויות אלא נסתרות ורק רבקה יודעת אותן.
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים", כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלוש עשרה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה" (רש"י). דהיינו שגם בתחילת הופעתם בעולם המעשי והגלוי לא ניכרו ההבדלים בין עשו ליעקב. ולא זו בלבד, אלא גם אחרי שהתורה מגדירה את ההבדל שבין עשו ליעקב בכל אופן "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב".
כשאנו מתבוננים במבט שטחי ובראיה חלקית נראה שעשו מצליח, ואילו יעקב התם מפסיד ומסתבך בכל אשר יפנה. יצחק רוצה לברך את עשו, ורק בדרכי מרמה יעקב מקבל את הברכות. עשו בונה את ביתו הרבה לפני יעקב והכל זורם אצלו בצורה פשוטה. "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אלון החיתי" (כו' לב'). לעומתו יעקב בגיל שישים ושלוש (ע' רש"י כח' ט') נדרש לצאת מביתו ומארצו וללכת לפדן ארם לקחת לו אשה. לבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום רחל. יעקב מתלונן על לאה שרמתה אותו. כך נאמר במדרש רבה (ע' יט') "כל אותו הלילה היה קורא לה רחל והיא ענתה לו. בבקר והנה היא לאה. אמר לה, את רמאית בת רמאי הרי בלילה קראתי לך רחל ואת ענית לי. אמרה לו האם יש סופר או מורה שאין לו תלמידים? לא כך היה כשאביך קרא לך עשו ואתה ענית לו?" יעקב פועל על פי ציוויה של אמו ונוטל את הברכות מיצחק ואנו יודעים שיעקב הוא הצדיק ובאמת מגיעות לו הברכות, בכל אופן הוא "נענש" על כך ולבן ולאה מרמים אותו. לאה טוענת שגם היא באה לקיים מצות כיבוד הורים שהרי היא מקיימת את דברי אביה. יעקב כשסוטה קצת מדרכו מיד הוא מקבל תגובה במדה כנגד מדה. לעומתו עשו חי חיי שלוה על אף רשעותו. המסקנה המתבקשת היא שלא כדאי להיות יותר מדי צדיק כי הוא "פרייר". (תחושה זו מלוה רבים מאיתנו בעקבות המאורעות שקרו לנו בתקופה האחרונה. הטענה היא שאנו יותר מדי נעימים ואוהבי ישראל. אנחנו "ילדים טובים" אילו היינו הולכים באותן דרכים של יריבנו היינו מצליחים לנצח. על כן צריכים לשנות את דרכנו ולפעול בדרכים תקיפות ואולי אף מאיימות).
דבר נוסף שיכול לגרום לנו בלבול ומחשבה ללכת בדרכו של עשו הוא הביטוי "שדה" המשותף ליצחק ועשו. אצל יצחק נאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב..." (כד' סג'). יצחק הוא היחיד מבין האבות העובד בשדה, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (כו' יב'). אצל עשו נאמר "איש ציד איש שדה". ..."ויבוא עשו מן השדה והוא עייף" (כה' כט'). לכאורה ברור שהשדה של יצחק והשדה של עשו שונים מאוד, אך כשיצחק קורא לעשו הוא אומר לו "ועתה שא נא כליך אליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד" (כז' ג'). ההגדרה של עשו כ"איש ציד איש שדה" הנשמעת שלילית חוזרת בציוויו של יצחק וא"כ היא חיובית. עשו מקיים את דברי אביו ושוב חוזר הביטוי שדה ",...וילך עשו השדה לצוד ציד" (כז' ה').
יעקב זוכה לקבל את הביטוי "שדה" המייחד את יצחק רק כשהוא "מרמה" בברכות. "…ויאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'" (כז' כז').
למרות כל הדברים הללו אנו יודעים שהאור ינצח את החושך והקודש ינצח את הטומאה ויתגלה בתוך מציאות העולם החולי. כשיצחק מגלה ש"בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כז' לה'), הוא אומר "גם ברוך יהיה" (כז' לג'). יעקב אמנם מקבל את לאה במרמה אך דוקא כך נבנית האומה בשלמות. בועז ורות המתחילים את שושלת בית דוד שממנו יצא משיח מתברכים "…יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל…" (רות ד' יא').
יעקב חוזר מבית לבן ונאבק עם "איש",שהוא שרו של עשו (בר'). "ויאמר שלחני כי עלה השחר,ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (לב' כז'). מבאר רש"י "ברכתני – הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהם". "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (פס' כט'). "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגילוי פנים" (רש"י). דהיינו ששרו של עשו עצמו מודה שהברכות מגיעות ליעקב. על אף הדרך המסובכת והקשה בסוף מגיע בהסכמה שיעקב הוא הקדוש ולו מגיעות הברכות. גם הקב"ה מביע את האמת הזו "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל" (לה' י').
ההצלחות של עשו הן זמניות והדמיון של עשו ליצחק הוא חיצוני, אך לאט לאט מתבררת האמת, ויעקב התם זוכה להצלחה האמיתית הבאה ממקור טהור ואמיתי ולא מזיוף חיצוני.
המדרש רבה (סג' ז') דורש את הפסוק "ושני לאומים ממעיך יפרדו", "אמר ר' ברכיה מכאן שנולד יעקב מהול". הגוף מוליך אותנו ליפול בעולם החומר, אולם כשחיים על פי דרך ה', אזי לא רק שהגוף לא מוריד אותנו אלא אפשר לגלות שהגוף עצמו הוא "גוף קדוש". ברור זה מתברר במצות המילה. כך כותב הרב קוק "אות ה' אות ברית הוא, קדושת הגוף בברית בשר ממש" (אורות עמ' עמ' קע'). אברהם הצטווה "…התהלך לפני והיה תמים" (יז' א'). קודם צריך אברהם להתאמץ = התהלך לפני, ולאחר מכן הוא הצטווה על המילה, על קדושת הגוף = היה תמים.לאחר שאברהם גילה בפועל את קדושת החיים העולמיים, מתברר שזהו היסוד האמיתי של החיים על פי המבנה האלוקי כך ברא אותנו ה'.
אברהם לא הוסיף כוחות חיצוניים אלא חשף את התוך האלוקי שלנו, על כן יעקב נולד מהול. יעקב (ואנחנו כבניו וממשיכי דרכו) נאבק עם עולם מזוייף ופעמים רבות מפסיד, כביכול, בגלל עקרונותיו הרוחניים. אולם כשמתברר לו שקדושת הגוף זהו הטבע האלוקי שלו, ממילא יש לו כוח לכל המאבקים הארוכים. ברור שהוא ינצח שהרי זהו טבעו האלוקי של העולם. גם יוסף שכוחו רב בהתמודדות עם עשו, נולד מהול."ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי" (ל' כה') "משנולד שטנו של עשו (=יוסף), שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש". אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בקב"ה ורצה לשוב לארץ ישראל (רש"י).
אנו המאמינים בנצחיותו של עם ישראל יודעים בוודאות שדרכו של יעקב תתברר והיא תנצח את כל הרוצים לבלעה. כך אומר יעקב לעשו בפגישתם המחודשת כשחזר לארץ, "ואני אתנהלה לאיטי…עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" (לג' ז'). מבאר רש"י "ויעקב לא הלך אליו,ואימתי ילך, בימי המשיח. שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". על כן נמשיך אנו בדרך האמונה, מתוך אהבת ישראל אמיתית. אין ספק שכך נזכה לראות פני משיח צדקנו.
