פרשת ויצא

נתחיל בדבר תורה


חלום יעקב נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון רואה יעקב  "...סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' נצב עליו...".חלק זה הוא משל היכול  להתפרש בצורות שונות אישית- פרטית וכללית- לאומית.  רש"י מבאר על פי המדרש –רבה שהחלום מתייחס ליעקב באופן אישי. "המלאכים עולים תחילה ואחר כך יורדים. מלאכים שליווהו בארץ אין  יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו". "וה' נצב עליו לשמרו". יעקב היוצא לחוץ לארץ עלול להגיע למצבים מסובכים הן מבחינה חמרית והן מבחינה רוחנית, זאת משום עצם היותו במקום שאינו מתאים לו שהרי אדם מישראל רק בארץ ישראל יכול לחיות את חייו בצורתם המהותית. על כן יעקב רואה בחלומו שגם בחו"ל יהיו מלאכים המיוחדים לשם שישמרו עליו וילוו אותו, ועל גביהם ניצב ה' לשמרו.

הרמב"ן, לעומת רש"י, מביא את התנחומא ואת הפרקי דר"א. "ועל דעת ר' אליעזר הגדול, היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברהם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכויות ומעלתם וירידתם, וזה טעם מלאכי אלוקים (דהיינו השרים הממונים על האומות) כמו שנאמר בדניאל שר מלכות יון ושר מלכות פרס. והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו חז"ל הראה לו הקב"ה ארבע מלכויות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים (שלבים בסולם) ויורד והראהו שר מלכות מדי עולה מאה ושמונים  עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום  עולה ואינו יורד. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא  לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה "ואתה אל תירא עבדי יעקב..." (ירמיה ל' י'), כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי, משם אני מורידו". פשר החלום הוא ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל במשך הדורות כולם.

יעקב מבין שהמאבק הקשה מכולם הוא המאבק עם אדום. הוא רואה אותו עולה ולא רואה את נפילתו.  הוא רואה את אדום אצל הקב"ה, דהיינו שאדום נראה לכולם כמבשר בשורה אלוהית בעולם.בתקופות  אחרות מתבטאת הישיבה אצל ה' בכך שאדום מבשר את בשורת הקידמה ואת בשורת התרבות המודרנית. התקינות הפוליטית נמדדת על פי הנורמות שהוא קובע, ויעקב אבינו מתיירא מכך.מבטיח לו הקב"ה "והנה ה' ניצב עליו" מאותו גובה הקב"ה יורידו ויתברר שקרו.  ע"י כך יאיר האור האמיתי שהוא אורם של ישראל בבהירות.

לצערנו, רבים אינם מבינים את התהליכים המסובכים של ההיסטוריה ועל כן מתיאשים מהאמת שלנו ומושפעים מחלקים הזרים לנו. אך המאמינים באמת ממשיכים בדרך הקודש ואדרבא מוסיפים אור וקדושה שתנצח את הרוחות הטמאות.

בטחון נצחוננו על כל הרוצים לבלענו הן בחומר והן ברוח מתברר גם בפרושו הראשון של הרמב"ן. "הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי מלאכים והכל בגזרת עליון עליהם. כי מלאכי אלוקים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם,והוא יצוה עליהם לרדת בארץ ולעשות דברו (לפי הסבר זה המלאכים העולים ויורדים הם השלוחים שהקב"ה שולח בשליחותו) והראהו כי הוא יתברך נצב על הסולם ומבטיחו ליעקב הבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד".

מדברי הרמב"ן למדים אנו  שיש בעולמנו שלוחים שעושים את פעילותם, אך לא תמיד אנו רואים בעיני הבשר שהם שלוחים של הקב"ה. אולם האמת שהם עושים רק את רצונו של מקום ואינם פועלים על פי רצונם ודעתם. על כן ודאי שהאור האלוקי האמור להתגלות בעולם יתגלה דרך כל הסיבוכים.

בחלק השני של החלום הקב"ה מדבר אל יעקב ומבטיחו ש"הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". ובהמשך "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך".

לאחר מכן יעקב נודר נדר "אם  יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך  הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים". יעקב פותח "אם", ואנו תמהים האם יעקב הסתפק בקיום ההבטחה האלוקית שבאה אליו בחלום ואמרה לו שהקב"ה ישיבו אל האדמה הזאת ולא יעזוב אותו? עוד קשה האם יעקב מתנה את קבלתו ש"ה' יהיה לו לאלוקים", בקיום ההבטחה שהקב"ה הבטיח לו" הרי האדם חייב לקבל את מלכות ה' בלא תנאי ובכל מצב הן בטוב והן ברע.

על השאלה השניה משיב רש"י. הוא מבאר ש"והיה ה' לי לאלוקים" אינו תנאי אלא המשך השפע האלוקי על יעקב. "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא יצא פסול בזרעי"."אם הקב"ה יעשה את כל אלה אף אני (=יעקב) אעשה זאת", דהיינו שהוא יקח את האבן הזאת ששם מצבה ויעשה אותה לבית אלוקים, ומכל אשר יהיה לו יתן מעשר". כך מפרש רש"י את הפסוקים הללו.

שמא ניתן לבאר בדרך אחרת. למדנו שאת החלק הראשון של החלום אפשר לפרש בשתי צורות, באופן פרטי ובאופן כללי. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. לכאורה, גם את ההבטחה האלוקית ליעקב (= החלק השני של החלום), אפשר לפרש באותם אופנים. אפשר לפרש כהבטחה אישית ליעקב, שהוא עצמו יעבור את כל הדרך שבגלות הפרטית שלו ויחזור אל האדמה הזאת. אך ניתן לבאר שיש כאן הבטחה לכלל ישראל שעל אף שעתה אבי האומה יורד לחו"ל, בכל אופן נחזור לארץ ונפרוץ שם ימה וקדמה צפונה ונגבה.לפי שתי הדרכים הללו יעקב עצמו יגיע לחרן ויזכה להקים את עם ישראל, שהרי האומה חיבת להבנות. כך מלמדנו המדרש רבה (פח' א') "ויצא יעקב, ר' פנחס בשם רבי הונא בר  פפא פתח, "אז תלך לבטח דרכך אם תשכב לא תפחד" (משלי ג'), אז תלך לבטח זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב. אם תשכב לא תפחד- מעשו ומלבן. ושכבת וערבה שנתך" -  וישכב במקום ההוא". זאת אומרת שיעקב לא חושש לחייו והוא שוכב וערבה שנתו, רק משום שהוא יודע שייעודו לבנות את עם ישראל צריך להתממש. אך האם הוא עצמו יחזור אל הארץ או זרעו, בכך אין ביטחון. על כן ממשיך יעקב ואומר "אם יהיה אלוקים עמדי...ושבתי בשלום אל בית אבי..." , ואז "והיה ה' לי לאלוקים". דהיינו שאני אצליח בחיי בפועל לגלות שה' הוא האלוקים. אין כאן תנאי אלא ברור מציאות. אם יעקב אישית, לא יחזור לארץ בשלום, שם ה' לא יתגלה על ידו בשלמות. רק אם הוא יזכה לחזור לארץ בשלום עם יב' שבטי י-ה, יתברר לכולם שה' הוא האלוקים ע"י חיי יעקב.

יעקב מגיע ללבן "וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל... (כט' טז' יח'). בקריאה פשוטה של הפסוקים משמע שיעקב אוהב את רחל משום שהיתה יפה. הדבר תמוה, וכי היופי החיצוני הוא הקובע? נראה לבאר, שיעקב יודע שהוא עומד לבנות את בית ישראל. עם ישראל צריך לגלות את שם ה' בעולם בכל הופעותיו וצורותיו. עם ישראל צריך להתמודד עם היופי של יפת  ועם הצביעות של אדום, ועל כן כל כוחות החיים הישראלים צריכים להיות שלמים, גם בצורתם החיצונית. רק כך יתברר שכל מה שנברא, לכבוד ה' הוא נברא. יעקב חשב שהוא ישא את אחת משתי בנות לבן, על כן האשה חייבת להיות שלמה בפנימיותה ובחיצוניותה (אשה יראה ה' היא תתהלל – ביופי), ורק כך תבנה האומה בשלמות. חשיבה זו נובעת מההסבר שהסברנו לעיל, שיעקב רואה עצמו גם כאיש פרטי, אולם יודע שממנו האומה הישראלית תצמח.

במהלך ההסטוריה של עם ישראל וביתר תוקף בחיינו העכשויים,  אנו נפגשים במצבים של עליה אך לעיתים גם בירידה. מצד אחד אין הדור יודע אם יזכה לראות בגאולה, אך מאידך יש בטחון שלם בתהליך הכללי של האומה. היודע להתבונן כך בקורה לנו יפעל בנחת ובחכמה ויזכה להיות חלק משלשלת הדורות שודאי תגיע להופעת ה' בשלמות.