פרשת ויחי

נתחיל בדבר תורה:

התרת השבועה של יוסף כיצד?
פעם שאלתי את הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל, יוסף אומר לפרעה אם אני אתיר את השבועה שנשבעתי לאבי, אני אתיר גם את השבועה שנשבעתי לך. והרי מהדין אדם שבא להתיר שבועה חייב לפרט את הנדר לפחות לפני אחד מהמתירים (עיין לשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד, וז"ל שם "קודם שיתירו לו צריך לפרט להם את הנדר והסיבה שבשבילה נדר, ואם לא פירט אין התרתן התרה. ומיהו כשיפרוט לאחד מהמתירין סגי") והרי כשהוא יפרט למתירים הוא עובר כבר על השבועה שלא יספר לאחרים (לפרעה) פרטי השבועה ? והוא זצ"ל תירץ, אולי תוך כדי דיבור, ובעצמו אמר שהתירוץ בדוחק. אח"כ ראיתי בספרו של סידנא ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל הנקרא 'אביר יעקב' שהקשה כן והשאיר בצ"ע. ואולי אפשר לומר שלפני מתן תורה לא היו צריכים לפרט את הנדר, ודוחק.
התורה ואר"י מחוברים יחדיו
כתוב "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וכו' ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים" (בראשית מח, יז – יט).
אומר רש"י: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו - שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל".
אומר יהושע, דעו לכם ! אם אתם רוצים לא להתנתק מארץ ישראל, אל תתנתקו מהתורה. אני לימדתי אתכם תורה ואני מנחיל לכם את הארץ, התורה מחוברת עם אר"י. וכל מי שמדבר על לחלק או להתנתק מאר"י אין בו תורה, שאם ילמד תורה דעתו תהיה אחרת (ועיין רש"י בתחילת התורה על הפסוק 'בראשית').


תולדות יוסף
כשראה יעקב אבינו את מנשה ואת אפרים אמר ליוסף (בראשית מח, ה-ו) "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ". ויש להבין לאלו תולדות התכוון יעקב, והרי התורה לא כתבה על עוד בנים שנולדו ליוסף? אלא צריך לומר, אם קללת צדיק לא הולכת לריק, קל וחומר הוא שברכת צדיק אינה הולכת לחינם, ואם כך אמר יעקב אבינו, הרי שאחרי שיצאה הברכה מפיו ודאי הוא שנולדו ליוסף עוד ילדים, אלא שהתורה לא מפרטת אותם, אבל הם רמוזים כאן בודאי (עיין רש"י ורמב"ן שם).

שכם אחד על אחיך
יעקב אבינו מבטיח ליוסף הבטחות גדולות, למרות שהוא מפלה את יוסף לטובה יותר מאחיו. וכך אומר לו יעקב ליוסף (בראשית מח, כב) "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". ומבאר רש"י: "שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך". ולכאורה מדוע שוב מפלה יעקב את יוסף על פני אחיו ונותן לו עיר שלמה, והרי כל כך הרבה צרות ועגמת נפש עצומה ליוותה אותו במשך שנים רבות בגלל שהפלה את יוסף ועשה לו כתונת פסים, האם לא היה די בכך? אלא נראה לומר, שיעקב אבינו לא ראה בכך הפלייה כלל ועיקר, אלא הלך בדרך התורה הצרופה והטהורה בלבד, והבין יעקב אבינו שמגיע ליוסף את שכם במידה כנגד מידה, כיון ששם התחילה גנבתו ומכירתו של יוסף. ועוד, שרצה יעקב אבינו למנוע כל אפשרות להתיר ליוסף את שבועתו, וכיון שעשה לו טובה לא יוכל שוב להתיר את נדרו (עיין שו"ע סי' רכ"ח סעי' כ' ולחונים עליו).
ועוד מבאר רש"י, ד"א שכם אחד הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם ל' חלק הוא.

כלי מלחמה רוחניים
יעקב אבינו אומר ליוסף "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". פשט הדברים הוא שנלחם יעקב אבינו על כיבושה של העיר שכם לקחת אותה מייד האמוריים וזכה בה בדרך של מלחמה (עיין ספר הישר). אבל תרגום אונקלוס לא פירש כן, אלא הוא כותב : "ואנא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך דנסיבית מידא דאמוראה בצלותי ובבעותי". לפי דבריו, אין הכוונה כאן לחרב וקשת ככלי מלחמה, אלא הכוונה לכלי מלחמה רוחניים, שיעקב אבינו ניצח במלחמה בזכות תפלתו ובקשתו. רש"י בתחילת דבריו ביאר לפי הפשט, ולבסוף ביאר מעין מה שפירש אונקלוס, וז"ל: "בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, אשר לקחתי מיד האמורי - מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו". ואחר כך כותב רש"י: "בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו". הרי שגם רש"י כותב שכלי המלחמה הטוב ביותר היא התפלה.

וידועים דברי המדרש המתארים את מלחמת יעקב ובניו עם שכם, ואת בקיאותו של יעקב אבינו בדרך מלחמה, כיצד היה יודע לירות בחץ בדיוק נמרץ, שבשעה שהיו שמעון ולוי נלחמים ובאו כמה גיבורים ותפסו בהם, והיו צמודים אליהם, יעקב אבינו ירה חץ עליהם ללא חשש ודייק בקליעתו מאוד כך שלא נפגעו שמעון ולוי כלל, ועוד כהנה.

כח תפלתו של הבבא סאלי
כשנפטר בבא סאלי ע"ה הגיעו קהל רב ועצום להלווייתו, והיו בין ההמון גם שרים ואנשים רמי מעלה. הרה"ג חכם דוד יהודיוף זצ"ל חתנו של הבבא סאלי (הוא הוציא לאור את כל ספרי רבני משפחת אבוחצירא זצ"ל, ושל הרה"ג יצחק אלפייא זצ"ל) הנחה את ההלויה, והזמין אותי לפתוח את ההספדים. ואז דברתי שכחו העצום של בבא סאלי היה בתפלתו שבקעה את כל המחיצות והעפילה עד לכסא הכבוד, ולא היתה תפלה שחזרה ריקם, והבאתי כמה עובדות ומעשיות שהיו עמו בחייו. וכן הדגשתי שהוא היה מסוגל לראות למרחוק, ממש הפלא ופלא. וזה היה בדור שלנו ולא בדורות קודמים שאין לנו השגה במוחש מה היה בתקופתם. פעם שאלתי את הבבא סאלי כיצד זכה לכח בתפלותיו, ואמר לי שזה בגלל שמסורת בידם להזהר מאוד מלשון הרע. אמרתי לו הרבה נזהרים בכך ולא עלתה בידם. ואז הוא אמר לי שזכותו היא בגלל קדושה וטהרה, ובפרט בשמירת העיניים, שנזהרו שלא להביט בשום מראה שיש בו פקפוק של כשרות וצניעות מוחלטת.

וראו כמה שקדושתו באה לידי ביטוי, שאפילו ראש הממשלה הראשון של ישראל שהיה אדם נערץ ונחשב מאוד, אין אפילו מניין שעולים על קברו, ואף אחד לא מתעניין אפילו במקום קבורתו. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות על קברו אל בבא סאלי עולים מדי שנה עשרות אלפי אנשים שבאים להתפלל ולהעתיר בתפלות ובתחנונים בזכותו של הצדיק הגדול שקבור שם. זה הכח העצום של "בחרבי ובקשתי" - כח התפלה.
התורה ואר"י מחוברים יחדיו
כתוב "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וכו' ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים" (בראשית מח, יז – יט).
אומר רש"י: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו - שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל".
אומר יהושע, דעו לכם ! אם אתם רוצים לא להתנתק מארץ ישראל, אל תתנתקו מהתורה. אני לימדתי אתכם תורה ואני מנחיל לכם את הארץ, התורה מחוברת עם אר"י. וכל מי שמדבר על לחלק או להתנתק מאר"י אין בו תורה, שאם ילמד תורה דעתו תהיה אחרת (ועיין רש"י בתחילת התורה על הפסוק 'בראשית').