פרשת קורח

מחר יודיע הקב"ה מי הוא זה שהצדק עמו. ובאותה שעה לא עשה משה דבר אלא נפלל על פניו ארצה, ורצה לומר בזה: כי אין כל גדולה, שאני דומה לעפר האדמה.

ויש אומרים לפיכך נפל על  פניו שרצה לומר בזה: לי אין פנים לעמוד פני הקב"ה ולהתפלל עבורם, לפי שזה להם העוון הרביעי. ועד העוון השלישי הייתי מתפלל עליהם. שהעוון הראשון היה חטא עגל, ושם התפלל עליהם  כמו שנאמר: ויחל משה וגו'. העוון השני היה במתאוננים, ושם נאמר: ויתפלל משה וגו'. החטא השלישי במרגלים ושם נאמר: ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים וגו' וכשראה הסרחון הרביעי במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו.

משל למה הדבר דומה. לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלוש. כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר: עד מתי אטריח על המלך שלא יקבל עוד ממני. וזהו שנאמר כאן: וישמע משה ויפול על פניו. ר"ל אין בי כח עוד להתפלל עליהם. ואז סופם תדעו שהמחלוקת לקחה נשים וטף ולא הבחינה. (תנחומא ורש"י).

רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'...וידבר אל קורח ואל כל עדתו...רב לכם בני לוי (קרח טז, ג-ז)

קרח ועדתו ערערו על סמכותו של משה רבנו וכפרו בעיקר טענו שמשה רבנו בדאי ודואג לחלק את המשרות הבכירות ובעלות הכבוד, לו ולמשפחתו הקרובה, ואומרים למשה "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר, קרח טז, ג-ז) אומר המדרש אגדה אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול. ולא ציוה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה, ע"כ. זוהי כפירה בעיקר, כי כל מעשי משה רבנו הם על פי הגבורה, ואם חס וחלילה משה בדאי, עלולים לחשוב שהוא בודה דברים נוספים, כגון שאר מצוות התורה  ששמעו מפי משה.

ואמרו חז"ל בירושלמי (סנהדרין י, א) רב אמר קרח אפיקורס היה. מה עשה? עמד ועשה טלית שכולה תכלת, ובא לפני משה ושאל טלית שכולה תכלת, מהו שתהא חייבת בציצית? אמר לו חייבת וכו' בית מלא ספרים, מהו שיהא חייב במזוזה? אמר לו חייב וכו', אמר לו בהרת כגריס (טומא צרעת) מהו? אמר לו טמא. אם פרחה בכולו? אמר לו טהור. אמר קרח אין תורה מן השמים, ולא משה נביא ולא אהרון כהן גדול, ע"כ. ומכיון שכפרו בעיקר, מובן עונשם החמור שהאדמה בלעה אותם ונשרפו אותם מאתים וחמישים מקטירי הקטורת.

ואמרו בגמרא (סוטה יג ע"ב) אמר רבי לוי ב"רב לך" בישר במחלוקת קרח ועדתו ב"רב לך" בישרוהו בבקשת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל. ב"רב לך" בישר "רב לכם בני לוי" (במדבר קרח טז, ז). ב"רב בישרוהו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ואתחנן ג כו) ע"כ (רש"י והקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מידה, ע"כ). כעין זה אמרו במדרש רבה (יח יח) על הכתוב "רב לכם בני לוי", אמר הקדוש ברוך הוא למשה את מחית בחוטרא (=מקל) ובמה דמחית את לקי. את אמרת "רב לכם", למחר את שמע "רב לך" ע"כ (פירוש "מתנות כהונה" אתה הכית אחרים במקל, ובמה שהכית תלקה בו גם אתה).

ננסה להבין, הרי משה רבנו  נהג כדין עם הכופרים, כפי שהוסבר לעיל, אם כן, מדוע כביכול משה נענש על כך מידה כנגד מידה שהקדוש ברוך הוא עונה לו באותו מטבע לשון "רב לך"?

אך מצינו במדרש אל יתהלל (הובא בבית המדרש חלק ו אוצר המדרשים עמוד 17) על הכתוב "אל יתהלל עשיר בעשרו" (ירמיה ט, כב) זה קרח בן לוי, שנתגאה בעושרו ונכשל. אמר לו (למשה רבנו) למה תשתרר עלינו בן עמרם ותתגאה עלינו? אמר לו משה לבוקר משפט. בבוקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמישים איש במחתות הקטורת, מיד עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו ריבונו של עולם! נבואה זו ששלחתני אמת היא? אמר לו אמת, ועתה תראה מה אעשה לקרח. ולמה נקרא שמו "קרח"? שבימיו נעשה קרחה בישראל. מיד רמז הקדוש ברוך הוא לארץ ובלעתם עד טבורם. צעק קרח ואמר משה! רחם עלינו! אמר להם משה "רב לכם בני לוי", מיד נבלעו. והשאר נשרפו, ע"כ.

מדרש זה מחדש, שהאדמה לא בלעה אותם תיכף לגמרי, אלא בשלבים. תחילה עד טבורים, וביקשו רחמים מאת משה רבנו, ואז ענה להם משה "רב לכם בני לוי" ואחר כך נבלעו באדמה ונשרפו.

על אותו משקל מובא במשנת רבי אליעזר (או "מדרש ל"ב מדות" הוצאת הימן פרשה חמישית) גדולה הצלת בנים לאבות יותר מהצלת האבות לבנים, שהאבות אינן מצילין..אבל הבנים מצילין את האבות מדינה של גיהנום...והלא קרח היו לו בנים צדיקים ומפני מה לא ניצל בזכותן? אלא משה רבינו ביקש מלפני הקדוש ברוך הוא שלא ינהג עם קרח במידת רחמים כדרך שהוא נוהג במידת הרחמים עם כל אדם, אלא במידת הדין, שנאמר "אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני" (במדבר, קרח טז, כט) איזה הוא "פקודת כל אדם"? אף על פי שהיו לו בנים צדיקים אינו ניצל בזכותן. ומנין שהיו לו בנים צדיקים? שנאמר "ובני קרח לא מתו" (במדבר פנחס כו יא). ע"כ.

ממדרשים אלו אנו רואים שקרח ועדתו ביקשו רחמים. והיה אפשר למצוא זכות על קרח, דרך בניו. ובמדרש תנאים (עמוד 178, מובא בתורה שלמה במדבר, קרח טז מאמר ע בביאור) נאמר: עמדו ובקשו מחילה ממשה רבנו, ע"כ. ובכל אופן לא הלך אתם משה לפנים משורת הדין, אלא לפי הדין, ואמר להם: "רב לכם בני לוי".

ענין זה גם היה בחטאו של משה רבנו. על פי דין משה רבנו חטא (כמובן לפי דרגתו) ולא היה זכאי להכנס לארץ ישראל, אם בגלל מי מריבה. ואם כפי שאומר האברבאל (במדבר חקת , כ) שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל בגלל שהוא גרם לחטא המרגלים, לכן כביכול לא יתכן שמי שגרם לחטא המרגלים יכנס לארץ ישראל וכל הדור ההוא לא יכנס. אבל אף אל פי כן ביקש משה רבנו שהקדוש ברוך הוא יתחשב בו לפנים משורת הדין. ולכן לשונו של משה היתה "ואתחנן" ועל זה נאמר  בדברים רבה (ב, א) אמר רבי לוי וזה לא בא משה אלא בלשון תחנונים, "ואתחנן". המשל אומר הוי זהיר שלא תיתפס מקום דבורך, כיצד? כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות כי תשא לג יט) אמר לו מי שיש לו (זכויות) בידו "ורחמתי" במידת הרחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו (זכויות) בידו "וחנותי: במתנת חינם אני עושה עמו. ובשעה שהיה משה מבקש להיכנס לארץ ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא "רב לך: אמר לפניו ריבונו של עולם! לא כך אמרת לי כל מי שאין לו (זכויות) בידו "וחנותי", במתנת חינם אני עושה עמו, עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חינם עשה עימי. מנין? ממה שקרינן בענין "ואתחנן אל ה'" (דברים ואתחנן ג, כג) ע"כ.

משה רבנו מבקש לפנים משורת הדין, "ואתחנן", שהקדוש ברוך הוא יכינסו לארץ ישראל כמתנת חינם. ועל זה עונה לו הקדוש ברוך הוא "רב לך" כמשקל על "רב לכם בני לוי". הרי גם הם ביקשו רחמים לפנים משורת הדין והיה אפשר למצוא להם זכויות, ובכל אופן אמרת "רב לכם בני לוי", באותו משקל עונה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו: כשם שאז עמדת על קיום הדין, כך כאן הריני עומד על קיום הדין. (מדרש אור חדש)

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (קרח טז-יא)

חזר משה ואמר לעדת קרח דעו בודאות שזה שאתם מתקהלים  ומתכוננים לריב עמי, לא עלי אתם חולקים לפי שאני עשיתי הכל על פי ציווי השי"ת, והמחלוקת הזאת היא כנגד השי"ת, ולא עלי. וכן אהרון, אילו היה לוקח בעצמו את הכהונה הגדולה היה לכם סיבה לריב עמו, אבל מאחר שהקב"ה הוא שנתן לו את הכהונה מה יש לכם נגד אהרון שתלינו עליו. ועוד, וכי ראיתם באהרון שהתנשא על אדם או שרב עם אדם מעולם שבאתם לריב עמו, שאמרתם ומדוע תתנשאו על קהל ה', ולכן אומר הכתוב הנועדים על ה', ר"ל דעו שזה שאתם מריבים, לא עמנו אתם מריבים אלא עם הקב"ה.

וכשתתבוננו תראו שכל הדברים האלה אמר משה רבנו, ולא מצינו שהשיב לו קרח דבר. אבל זה שלא השיב על דברי משה, לא מפני שהסכים עמו אלא נמנע מכך בגלל רוב רעתו שהיה ערום ברעתו אמר בלבו, אם אשיב על דברו עלול משה לנצחני בדברים, שהוא  חכם גדול ממני, ולכן מוטב שאשתוק ולא אשיב לו כלל, וכשראה משה שאין לו כל תועלת בדיבורו עמו, נפרד ממנו.

ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם  ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש. (קרח טז, לא-לב)

וכן מה שנאמר ויאבדו מתוך הקהל בא לרמוז שלא נקברו שם מתים, אלא הארץ פתחה פיה עד התהום ונשארו שם חיים כפי שהיו למעלה על טפם ונשיהם, ולא היו אלא אבודים מתוך הקהל. וישראל שמעו את קולם מלמעלה מה שצעקו מלמטה, שבשעה שבלעה אותם האדמה היו צועקים: משה אמת ותורתו אמת שהורידה מלמעלה. והם בדאים (אלשיך ורבנו בחיי).

תוקן על ידי שרית560 ב- 04/07/2024 16:43:50