פרשת שופטים

שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נתן לך לשבטך ושפטו את העם משפט צדק (שופטים טז-יח)

מעלת המשפט שלמה המלך ע"ה אמר במשלי: דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג). שכל נתיבות התורה  היינו יסודותיה ועיקריה שלו. ושלום קיום העולם, וכשם שהשלום קיום העולם, כך המשפט הוא קיום העולם שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסים והורגים זה את זה ולא היה העולם מתקיים ועל ידי המשפט הוא מתקיים כמו שאמרו חז"ל על שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת  והשלום. שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח) שהשופטים מעמדים השלום שכל העולם תלוי בו. ולכן נצטוינו למנות בית דין בכל שער ושער.

ומעשה היה ברבי חנינא בן אליעזר, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטים לשדה אחר היינו אמרי האילן וענפיו נטו לשדה אחר. בא אדם אחד וטען על חברו שענפי אילנו נוטים לשדהו ובא לחייב אותו לקצוץ האילן. אמר רבי חנינא לאיש הזה לך עכשיו ובוא אלי למחרת אמר לו האיש והרי כל הדינים שבאים לפניך אתה פוסק להם את הדין מיד שאין אתה משהה את הדין ולי אתה אומר לבוא למחר מה עשה רבי חנינא, מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שלו שהיו ענפיו נוטים לשדה חברו. למחר כשבא האיש לפניו לדין, אמר לו לבעל דינו צריך אתה לקצוץ אותו אמר לו בעל דינו לרבי חנינא ולמה אילן שלך ענפיו נוטים לשדה אחר, אמר לו ר' חנינא צא לשדה וראה את האילן שלי, מה שעשיתי לאילן שלי עשה לאילן שלך מיד הלך ועשה כן.

וגם השוטרים בכלל השופטים הם שהרי בלי שוטרים אין ערך לדין השופטים. שהרי קודם שהתחילו את הדין היה הנתבע חושב שהדין עמו אבל עכשיו שנתגלה שהדין אינו עמו, והוא יסרב להחזיר הממון לבעליו הרי יהיה זה גזל בידו. וזהו שאומר הכתוב ושפטו את העם משפט צדק. ושפטו מוסב גם על השוטרים כי בזה שם עושים הדין של השופטים הם עצמם נחשבים כשופטים.

ועוד שאילולי השוטרים עלולין הדינים להתיירא מפני בעלי דין קשים והמשפט עלול לצאת מוטעה. אבל אם יהיו גם שוטרים ישפטו הדינים את העם משפט צדק.

למען תחיה וירשת את הארץ (שופטים טז-כ)

כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן אל אדמתן.

שנינו במשנה: "חרב בא לעולם על עוות הדין, גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה" (אבות פ"ה מ"ט)

כן אמרו חכמינו: "כל המעמיד דין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה". (סנהדרין ז').

הרי פירושו של דבר הוא, שעל ידי מינוי דיינים בלתי כשרים חרב באה לעולם, לפי שהם מעוותים את הדין, וגם גלות באה לעולם, לפי שזה נחשב כעבודה זרה ("נוטע אשירה").

ואילו על ידי מינוי דיינים כשרים מונעים חרב מן העולם וזה גורם "להחיות את ישראל", וכן מונעים גלות "להושיבן על אדמתן"... (בנין אריאל לוקט ממעינה של תורה).

לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך (שופטים טז-כא)

אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית (רש"י)

המקום הקדוש צריך להיות נאה בעיניך בזכות קדושתו ולא בזכות קישוטים חיצוניים כגון עצים נאים ובנינים מפוארים. אם מבקש אתה לפאר את הקדושה בקישוטים חיצוניים, הרי משמע שאתה מזלזל ביופיה המקורי של הקדושה

לפיכך אמרו חכמינו: "כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה אצל המזבח" (סנהדרין ז) אם ממנים דיין שאינו הגון מצד התנהגותו בדברים שבקדושה, אלא שיש בו מעלות חיצוניות כגון השכלה גבוהה וכשרון נאום הרי זה באמת "כאילו נוטע אשירה אצל המזבח" שבמקום היופי המקורי והפנימי של תורה ויראת שמים מבכרים את היופי החיצוני המקושט.... (אבני אזל לוקט ממעינה של תורה).

לא תטע לך אשרה כל עץ וגו', כאן נכללת מצוות לא תעשה שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח. וטעם האיסור לפי שכך היו עושים עובי עבודה זרה בבתי הע"ז שלהם שהיו נוטעים שם אילנות יפים, והתורה רצתה להרחיק מחשבת הבאים לעבוד עבודת הקודש מכל דבר העלול להזכיר את מקומות הע"ז ולכן אסרה לנו תורה נטיעת האילנות.

מצות לא תעשה ושלא להתנבא בשקר

כאשר היה הרמב"ם במצרים, קיבל אגרת מאת יהודי תימן, בה הם מבקשים ממנו לקבל סיוע רוחני והדרכה עקב מצבים קשים, אליהם נקלעו.

בין השאלות שנשאל הרמב"ם היתה שאלה אודות נביא שקר, המושך אליו רבים מיהודי תימן בטענו שהוא המשיח.

הרמב"ם כאב את כאבם של יהודי תימן, הנחה אותם בדרך בה ילכו, ואילו לשאלת משיח השקר הביא  להם הוכחות, שאמנם משיח שקר הוא.

ואכן, "משיח" זה הוכח לעיני כל ששקר דרכו לאחר שנה בה אחז את עיני היהודים, נתפס משיח השקר בידי אחד ממלכי ערב והוא שאלו:

"מה זאת עשית?"

ענה לו משיח השקר ''אדוני המלך, אמת אני אומר, כי בדבר ה' עשיתי".

אמר לו המלך "מהו המופת שלך?"

ענה לו "אדוני המלך, חתך ראשי, ואחר כך אקום ואחיה כבראשונה".

אמר לו המלך "אין לך מופת גדול מזה, ואם כך יהיה אני וכל העולם נאמין שדבריך אמיתיים וטובים".

מיד גזר המלך וצוה ''קחו חרב וערפו את ראשו". ואמנם כך היה. הרגו את משיח השקר וימות כדרך כל אדם.

יהודי תימן נצלו מנסיון קשה זה ומגזרות נוראות נוספות, שנגזרו עליהם באותו זמן, בעזרתו של הרמב"ם שהנחם בדרך ה', ואף הוסיף והשתדל בעבורם, בחצר מלך תימן, כדי להקל מעליהם את עולם של השליטים המוסלמים.

יהודי תימן מצידם הכירו לו טובה, הערצתם לרמב"ם היתה גדולה, והם קיבלו עליהם לקיים את כל פסקיו.

בנוסף לכך, קהילות רבות בתימן היו מזכירות את שמו של הרמב"ם בכל קדיש באמר "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון", אשר האיר עיניהם בתורה, עזר להם לבטל גזרות קשות והקל מעליהם את עול הגלות. (613 סיפורים על התרי"ג).

שלא להתנבא בשם עבודה זרה שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נגור ממנו

חכם אחד מארצות המזרח בא לעיר וילנא, עז חפצו היה להשתעשע בחברת הצדיק רבי זלמלע מוולוזי'ן ולנסות עד היכן מגיע כח בקיאותו בספרי הרמב"ם.

כאשר בא החכם הספרדי אל בית מדרשו של הצדיק הוא אמר לו הנה שמעתי עליך שאתה חכם וגדול ורב כוחך בספרי הרמב"ם, אני חשבתי לנסוע אליך זה מכבר, אולם ה' אמר לי לא תעבור כונתו היתה לרמוז שמן השמים עכבו אוו, מחמת קור וצינה שמנעו ממנו להגיע.

שמע רבי זלמלע את דבריו והשתומם מאוד, הוא אמר לו אחי הלא ידעת ואולי שמעת כי רבנו הגדול הרמב"ם (בהלכות עבודת כוכבים הלכה ח') כתב "אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה, או מי ששמע דברי נביא חברו ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק".

ואמר שם אחד המפרשים "כתב רבי אליעזר ממיץ הלכך, יזהר אדם שלא יאמר אפילו דרך חוכא ושחוק, הקדוש ברוך הוא אמר לי כך, ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואין מרגישים שעוון הדבר, כתבתי".

ועתה פנה רבי זלמלע ואמר לחכם, התבונן על דבריך, אשר חשבת לאמור לי, אצלך נחשב לצחות הלשון, אבל באמת הם אסורים, אסור לך לאמור שה' אמר לך לא לבוא על ידי רמז מהשמים, בדברים אלו יש משום עוון "נביא שקר".

שמע החכם את דברי רבי זלמלע נפל על צוארו ויחבקהו. (תולדות אדם).