| נשלח ב-23/2/2010 09:56 |
 |
| |
נוער השוליים - רק בגלל חוסר אהבה?
על פי הגירסה הנוצרית, עם ישראל אשם בכל. כביכול -צליבת אותו האיש היא הגורם לכל תחלואי המין האנושי.
המגמה היא: חוסר נטילת אחריות. האדם אינו חייב ליטול אחריות, כל עוד ניתן לתלות את הסירחון באחרים.
הגמרא - להבדיל - אומרת: הלל מחייב את העניים, רבי מחייב את העשירים. ר"ל: האדם איננו קרבן של הנסיבות ובידו למשוך את עצמו ולהנהיג את עצמו ליעד הנכון.
בנוסף: כשנימצא חלל בשדה, כשלא נודע מי היכהו, מחייבת התורה את זקני העיר לומר: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו.
שואלת המשנה: וכי תעלה בדעתך שהם המכים? אלא הודעתם אינה רק על מעשה הרצח עצמו, אלא אף על האמצעי להגיע לרצח. דהיינו, הם מתחייבים - לא בלבד שלא רצחו, שבכך איננו מטילים ספק - אלא שאין להם שייכות כל-שהיא ל"היכי תמצי" לרצח, בכך שלא הניחו לו לצאת בודד מן העיר, בלא לוויה וללא אוכל - צידה לדרך.
המגמה כאן היא: לקיחת אחריות באופן מקסימאלי.
הפסיכולוגיה וכן גם הפסיכיאטריה - מושפעות מן התפיסה הנוצרית.
על פי הפסיכולוגיה: הקשיים שלך נובעים מכשל בהורות, משהו שקשור להשפעות מבחוץ. לא אתה נושא באחריות למצב.
על פי הפסיכיאטריה: הקושי נובע מחוסר איזון בחומרים כימיים במח, במחסור באחד מן החומרים וכדו'.
לצערי הרבה מאנשי החינוך שביננו, כולל רבנים חשובים, אינם מודעים לתפיסה הנוצרית הפועמת בהם, לפיה הנער אינו אחראי למצבו. את הקולר תולים בהורים, בטענה כי חוסר האהבה גרם לנער להתרחק מבית הוריו.
כמובן שישנם מקרים לא מועטים שזו אכן הסיבה, אולם במקביל, על פי רוב הסיבה לנשירה איננה חוסר אהבה אלא פינוק יתר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 08:25 |
|
| |
שלום וברכה.
תודה על היוזמה הברוכה שבפורום זה, ומקווה שתלציח במשימתך.
לדעתי הסיבה שהגישה היהודית "תולה" את האשם בנו ולא באחרים, נעוצה בכך, שרק מה שתלוי בנו אנו יכולים לשפר ולתקן. ולכן כל עוד נחפש את האשם במישהו או משהו אחר, אנו "פטורים" מתיקון המצב. משא"כ אם נחפש את נקודת האשם בנו, אפילו אם זו אשמה נסיבתית, הרי שבידינו הדבר, וחובה עלינו לתקנו.
ולכן מנקודת מבט של ההורה, יתכן ועליו לחשוב אולי חוסר חום ויחס הוא הגורם למצב של בנו. אולם מנקודת מבט של הנער או המטפל, אין להם לתלות את המצב במישהו אחר, אלא לחפש בנער עצמו את הגורם לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 08:58 |
|
| |
מחשבה יפה.
אם כי, אני סבור כי התפיסה היא הרבה יותר רחבה ומעמיקה.
היהדות בהחלט מעניקה ליחיד משקל ויכולת השפעה על הסביבה. זה גם הרעיון של: "כל ישראל ערבים זל"ז".
הגמרא במס' שבת אומרת כי: "בעוון ניבול פה בחורי ישראל מתים" וישנם כמובן דוגמאות נוספות, מהן ניתן להסיק כי כל אדם בהחלט אשם ואחראי לנעשה מסביב, ואם ביחס לסביבה כך, קל וחומר שהוא אחראי ביחס לעצמו.
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 01/03/2010 21:30:36
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 13:12 |
|
| |
ראשית, אני מברכת אותך על העלאת האשכול החשוב ביותר בתקופתנו.
שנית, לגבי חום ואהבה. שאלה למחשבה, כמה חום? באיזה טמפרטורה?
מה שאני מסכימה בגדול זה שהגורם לכל הבעיות בדורנו הן השפעות הפסיכולוגיה, והטעות בהבנת דימוקרטיה מהי?
הפסיכולוגיה בכך שהפכה את ההורים ל"נאשמים" ומילאה אותם "ברגשי אשם" - "רגשי אשם" - סותר "סמכות" איבדו את ההורים היום - הפחד של ההורים מלעשות "טעויות" כביכול הוא ההרס של הדור. וניתן להרחיב על זה רבות.
בנוסף מה שציינת נקודה חשובה זה פינוק היתר, בעבר הילד היה מצטרף אל מסע החיים, היום הילד נולד והאמירה המעשית היא "שלום אדוני המלך" ואז הוא מתיישב על הספסל ורק דורש, לא דורשים מהילדים כלום היום, הם מסכנים הם.... בעבר שלחו בוגרים בני 18 לצבא היום: שולחים ילדים, תראו איך ההורים היום מתבטאים, והילדים נשארים ילדים ולא גודלים והמצב נוראה והיום, והילד זה החסר אחריות אינו מוכן כלל לחיים שדורשים הרבה מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 13:16 |
|
| |
נקודה נוספת, אמת בדבריך כי "מחנכים גדולים" בני זמנינו ואפילו אירגוני חסד, חשיבתם עומדת על עקרונות לא יהודיים הסותרים את היהדות. היום במקום להעמיד את הילד במקום, מחפשים "תירוצים" דהיינו מחלות למיניהם על מנת לתלות את זה בכך, והתוצאה "הנשירה גודלת וגודלת הם לא עוזרים ולא עוצרים אותה - המציאות רק נהיית קשה יותר".
סיפר לי בחור שעזב את הישיבה, שהלך לכל מיני אירגונים כל אחד איבחן אותו בהגדרה אחרת - בסוף הוא אמר להם לא יכול להיות שיש לי את כל סוגי המחלות תתאמו בינכם ותחליטו איזה, קשב וריכוז? וכו'.
מה שקורה בפועל לחברה האלה בד"כ חוץ מאלה שבוחרים לברוח מזה - הם מקבלים אישור לכל ההתנהגויות השליליות שלהם ולכן ההתנהגויות השליליות לא רק שלא נעלמות אלא מתחזקות.
בהם לתקן אבל נמצאים מחזקים את הצרה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 15:23 |
|
| |
נכון בהחלט!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 12:56 |
|
| |
בוודאי שלנו כהורים נוח לתלות האשמה בילד אבל בראש ובראשונה אנו גורמים בזה נזק לעצמו כי אין ילד רע יש ילד שרע לו שום ילד לא הולך מיוזמתו לדרך הקלוקלת אם הוא מרגיש טוב ובטוח אצל הסובבים אותו .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 13:53 |
|
| |
זה לא שייך לרע ולטוב.
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 25/02/2010 23:43:50
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 22:28 |
|
| |
הדברים קצת יותר מורכבים. זה לא משנה אם הוא מרגיש בטוח או לא. ישנם משתנים נוספים שיש לקחת אותם בחשבון. אני לא מדבר כאן רק על "טעוני טיפוח". גם במשפחות נהדרות, בהן האם היא נשית, רכה ומבינה והאב הוא האבא הכי טוב בעולם, גם אז אני מכיר לא מעט מקרים בהם הייתה נשירה ועזיבת הדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 22:50 |
|
| |
לדעתי זה עיקר הסיבה ובוודאי שיכול להיות עוד סיבות כגון חברה מקולקלת אך אם הילד מוגן בבית ברוב המקרים הוא מספר להורים והם מצילים אותו בזמן .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 23:37 |
|
| |
קרא בבקשה את מה שכתבתי תחת הכותרת: בין חינוך לחורבן.
לאור מה שתקרא שם, אשמח לקבל ממך שוב תגובה, האם אתה עדיין סבור כי בכח ההורים לגונן על בניהם ולהצילם. ושוב אבקש, כתוב בבקשה מהו עיסוקך כדי שנוכל לדעת מהו המקור עליו אתה מסתמך בדבריך.
|
|
|
|
|
