| נשלח ב-8/3/2010 22:26 |
 |
| |
האם "תשכחי מזה" זהו הפתרון?
לומר לאדם שעבר התעללות בילדותו, שישכח ממה שעבר, זו טעות מפאת הטעמים דלקמן:
1. זה לא ריאלי. הוא לא יכול לשכוח זאת.
2. זו עצה הגובלת בחוסר רגישות. יעוץ מסוג זה, אומר בעצם לנועץ כי: "מה שמפריע לך זה לא כל כך רציני וניתן לשכחה".
וכל זה, כשמבחינתו זה חקוק עמוק בתודעתו והסבל שלו בלתי נסבל.
3. מבחינה אמונית - זו טעות. האירועים פוקדים את האדם לא בשביל שנשכח מהם.
לחילופין, כתבנו בעבר, כי לכל אדם יש תפקיד. האדם יחוש בטוב רק בשעה שיתן ביטוי לאישיותו וימלא את שליחותו בעולם הזה.
אלא ש"הקושי" בעבודת ה' היא, לדעת מהו תפקידך עלי אדמות.
אנו מאמינים כי אין הקב"ה מביא נסיון על אדם, אא"כ הוא מסוגל להתמודד עם הנסיון.
כאמור, אנו גם מאמינים כי אם האדם נחשף להתרחשות כל-שהיא, הרי שהדבר היה מחוייב להתרחש ובזה עבודת ה' שלו.
על כן, לא רק שאסור לגברת לשכוח ממה שקרה לה, אלא שהיא אמורה לשאת את האירועים ולמנף את עצמה בעזרתם.
לדוגמה:
אשה כזו יכולה לסייע לבנות מסוגה, היות והיא מבינה אותן יותר טוב מכל יועץ אחר.
אשמח לתגובותיכם, לביקורת עניינית ולהצעות נוספות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2010 17:53 |
|
| |
תחילה- התנצלות, אני סוטה קצת מנושאו המקורי של האשכול.
לא פעם, דווקא אדם שחווה סבל ומצוקה מפתח חסימה ואי יכולת לשאת אנשים העוברים סבל זהה לסבל שחווה.
איך אדם שכזה יכול למנף את הסבל שלו וליצוק בו משמעות, מעבר לידיעה שזהו נסיון הממרק עוונותיו, ולקבלת היסורים באהבה?
איך ניתן 'לפתוח' את לבו? האם, בכלל, זה אפשרי, או שרק יחידי סגולה יכולים להעניק עצה ולהרעיף אמפתיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2010 08:17 |
|
| |
זה בהחלט אפשרי.
השאלה שלך נכונה, כיצד זה אפשרי?.
אך ודאי שהדבר ניתן, וממש לא רק ליחידי סגולה אלא למעשה לכל אדם ומכל מצב בו הוא נימצא.
לא תמיד הדבר הנכון הוא לבא אל הנועץ מייד ולדחוק בו להפשיל שרוולים. לכל דבר יש את הזמן שלו. אך ברור כי זהו הכוון הנכון לאו דווקא לגדולי ישראל. מבחינה זו, כל אדם הוא "אדם גדול".
לכל אדם ניסיונות כאלו ואחרים והן נועדו לשם עיצובנו והתפתחותינו. לא בשביל שנשקע במי המדמנה של עצמנו ונבכה על מר גורלנו.
הגדלות של כל אדם, נמדדת ביכולת שלו להתעלות מעל המצב והזמן ולצאת מן המצב ה"נוראי" אליו נקלע.
אני מכיר לא מעט אנשים שאכן הצליחו בכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2010 12:20 |
|
| |
מדובר
דווקא התעללות:??
או כל חוסר חינוך ונתינת חום ואהבה מצד ההורים?
או כל תנאי סביבה בשנות הילדות המהוות כמחסום בפני המבוגר הנכה, או המתבגר הפוקח את עיניו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2010 23:26 |
|
| |
אני מדבר על אירוע מסויים. מדובר בו אכן בהתעללות.
חוסר חינוך מצד ההורים, או חוסר יחס מצידם, אינו מוגדר כהתעללות.
בכל הורות ניתן למצוא פגמים כל-שהם. איננו מושלמים, גם כשאנו יודעים להעביר ביקורת על ההורים שלנו.
במקרים שיש סיבה לבקר את ההורה, מה שהייתי מייעץ לבן/בת, זה להסיק מסקנות אישיות בכדי לא לשוב על אותן שגיעות ביחס לילדיך.
אם כי, ככל שתנסה, תמיד בניך יוכלו לטעון שלא נהגת כלפם כהלכה.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
