גישה נאיווית לנעשה בתחום החינוך

ולענייננו: גם בתחום החינוך.
בל נחשוב כי גישה זו פוסחת על עם ישראל בכללותו ועל החברה החרדית בפרט.
עובדה היא כי בסופו של דבר, הציבור מעריץ בעלי ידע, והציבור השטחי מכתיב את הגישה החינוכית הרצויה ולא גדולי הדור.

דוגמה נוספת לנטייה הכמותית החדשה:
 תופעת החיידרים בשיטת "זיכרו".
התופעה החלה, עם פתיחת החיידר ברובע, של הר' זילברמן.
זה נראה חדשני ומרשים. הנה ילדי ישראל יודעים בשחר ימיהם את כל התנ"ך כולו.
הרבה הורים נבערים, כדי לכפר על משוגות נעוריהם, הכניסו את ילדיהם הרך לחיידר הזה, שאין בו חופשות בכלל.
כשהילד החל לדקלם את התורה, ההורים הזילו דמעות, הנה הילד לומד תורה וראשו מלא בתורה.
בעקבות ההצלחה הגדולה, נפתח חיידר בשם: "זכרו", הבנוי אף הוא על הנחלת התורה באופן הרדוד ביותר שרק ניתן לחשוב עליו.
בעקבות ההצלחה הגדולה קמו ועדיין קמים חיידרים מן הסוג הזה בארץ ובעולם כולו.
ניתן לחשוב כי המשיח כבר בפתח.
אלא שבחניון הרובע לא נותנים למשיח להכנס כ"כ מהר.
מתברר כי לבוגרי זילברמן, יש נשירה עצומה, התלמידים הלומדים שם חסרי חינוך לחלוטין וחוץ מן היכולת להיות בעלי קריאה - ההישגים שלהם מוטלים בספק.
ודאי שבשורת הגאולה לא תגיע משם.
ההולכים בשיטת זיכרו, הועיל והם מתונים יותר, גם הצלחתם גדולה יותר, בפרט אם נתמזל המזל והמנהל הוא איש חינוך מיוחד. (ידוע לי רק על מקום אחד כזה, בשכונת נווה יעקב בירושלים - תחת שרביטו של הר' סופר. (אך גם מקום זה נהיר לי רק על פי השמועה).
זיכרו עצמו, זה מקום בעייתי מאד גם כן.
למרות כל הנאמר, גם לו כולם היו קוראים את הכתוב כאן, המהפך האומלל שחל לטובת שיטת זיכרו, יוסיף ויימשך.
זאת משום שציבור ההורים הוא שטחי ביותר והידע הכמותי - כביכול, אותו רוכשים התלמידים בחיידרים מן הסוג הזה, קורצים להורים החפצים להעניק לבנם את החינוך הטוב ביותר.