פרשת שמיני

בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן: על הקרֵבה, ועל הקריבה, ועל אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקרֵבה - שנכנסו לפני לפנים. על הקריבה - שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה - אש מבית כירים הכניסו. על שלא נטלו עצה זה מזה - דכתיב: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו" (ויקרא י', א), 'איש מחיתתיו' - איש מעצמו עשו, שלא נטלו עצה זה מזה. ויקרא רבה, כ', ח.

פרשת שְּׁמִינִי

"נדב ואביהוא" בציות מושלם במסירות נפש לדברי משה רבינו יתכן שנדב ואביהוא תיקנו בפעולתם זו, את כל מה שזלזלו בהנהגת משה ואהרן, והסכימו לשמוע בקול משה בשלימות בלי מענות וטענות, ולא אמרו למשה הרי לנו אין מים בכיור איך אתה אומר לנו להמשיך בעבודה?? והרי זה היה בולט מאוד שהרי דווקא להם חסרו המים, שהרי הם היו גדולים מבין בני אהרן, ואילו לאחיהם הקטנים אחריהם היה מים, ובכל זאת הם לא התווכחו ולא טענו כנגד משה, אלא המשיכו לציית למשה אפילו שזה היה ממש בבחינת אומר לך "על שמאל שהוא ימין", ואם כן כאן הם תיקנו את מחשבתם שהם ינהיגו טוב יותר.ולפי זה ייתכן שהם הקטירו כי טעו והבינו שמשה רבינו רוצה שיעשו עבודה בלי לשאול אפילו שזה נגד הכללים, ולכן המשיכו בלי לשאול את משה האם להקטיר קטורת, כי אולי יש דברים וזמן שלא שואלים, ואכן כוונתם הייתה אך ורק לשם שמים.ולכן אותה אש ששרפה את הקרבנות והוכיחה שבורא עולם משרה שכינתו עמנו, אותה אש הקדימה לשרוף את גדולי ישראל קדושים וטהורים - נדב ואביהוא שמסרו נפשם על קדושת ה' לשמוע בקול צדיקים בלי לשאול ולפקפק, והמשיכו עד הרגע האחרון להילחם על כבוד משה ואהרן אביהם וכבוד עם ישראל, ועל זה כולנו נבכה כל ישראל.וזה מזכיר לי סיפור ששמעתי בנעוריי, שהאדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל שמע שבחורים מהישיבה בליל שישי נכנסים בדרך לא דרך למטבח, ולוקחים צ'ולנט בשרי של שבת בלי רשות (בלשון יפה ומכובדת).והאדמו"ר רצה לעצור את הגזל ולחנך את הבחורים, לכן אחרי שבחורים אלו מלאו כריסם במנה הגונה של צ'ולנט בחשבם שאין אדם יודע דבר על מעלליהם, קרא להם האדמו"ר לחדרו, והם בחרדת קודש נכנסו אל הקודש פנימה, ובחדר פנימה האדמו"ר מושיב אותם בכבוד ותוך כדי שיחה הוא מבקש מהגבאי שיגיש לבחורים כוס קפה עם חלב חם שיתחממו קצת, והבחורים מסתכלים אחד על השני במבוכה, אבל בהחלטה הם ניגשים לשתות מהקפה החלבי למרות שהם בשריים שהרי "הרבי אמר", ולפני שלגמו הרבי נתן שאגה "בשר וחלב"!!!!אבל כמובן ההבדל ברור, שכאן לכאורה משה רבינו ידע שחסר מים בכיור ובכל זאת הלבישם ונתן להם להמשיך את העבודה, ולכן אין דמיון בין המקרים, אבל הרעיון שחייבים לציית לדברי חכמים אפילו אומר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין זה אבן יסוד באמונה היהודית מדורי דורות ולנצח. ולפיזה נראה הדגש בסוף פרשת צו "ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה", וכתב רש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל.והמפרשים תמהים וכי מה הגדלות שלא הטו מדברי ה', הרי מדובר כאן בגדולי ישראל?? וגם יש לתמוה על אריכות הלשון "צוה ה' ביד משה"??? ומהו הלשון 'שלא הטו' במקום 'שלא שינו'?? ונראה שהתורה מגלה לנו שכל בני אהרן קיבלו על עצמם לתקן ולציית בהכנעה גמורה למשה רבינו אפילו אומר על שמאל שהוא ימין, ואפילו בלי לשאול את הרב כי השאלה היא כבר בגדר הטיה, והמבחן היה בפרשת שמיני ברחיצת ידיים ורגלים וכאמור. והיות ובפורים זה התחדש לי מאמר זה שכולו לימוד זכות על בני אהרן הקדושים והטהורים גדולי הדור כמשה ואהרן, לכן זה המקום גם למתק עוד קצת ולהסביר את גודל שאיפתם של בני אהרן להנהגת הדור, על פי הסיפור שמספרים אולי על החפץ חיים שפגש אותו חבר ילדות ששאל אותו רבינו הרי שנינו למדנו באותה ישיבה, איך זה שהרב נהיה חפץ חיים ואני נותרתי אדם פשוט???ענה לו החפץ חיים, תענה לי בכנות, כאשר היית צעיר מה הייתה שאיפת חייך לגדול?? ענה לו החבר שאפתי להיות יהודי טוב!! חייך לעומתו החפץ חיים ואמר לו: אני שאפתי להיות הגאון מוילנא אז לא הגעתי עד לגאון אבל לפחות חצי גאון זה גם משהו לכן יצאתי חפץ חיים, אבל אתה שאפת להיות יהודי טוב, אז חצי יהודי טוב זה יהודי פשוט.ולא אשכח את אשר שמעתי בצעירותי לפני שנים רבות, את צעקת ליבו של הגאון הרד"צ קרלנשטיין זצ"ל ששאג "אם יכולים להיות גדולים למה לצאת קטנים"!!! ולמרות שעברו עשרות שנים צעקה זו מהדהדת עדיין בראשי בעוצמה!! כי אדם חייב שתהיינה לו שאיפות לגדול ענק ולא להירדם ולהסתפק במועט בדברים החשובים באמת!!


נשלח מהאנדרואיד שלי

תוקן על ידי שרית560 ב- 28/03/2019 21:42:57

ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם (שמיני יא-ו)

לפני שגילו את קרני הרנטגן חשבו המדענים שהארנבת לא מעלה גרה משום שניתחו אותה וגילו שלארנבת יש רק קיבה אחת וממילא אין אפשרות שתעלה חתיכה מהקיבה ותלעס אותה שוב. ולכאורה היתה תמיהה על התורה חס ושלום, אבל תורתינו תורת אמת ואם כתוב שמעלה גרה אז אין עצה ואין תבונה נגד ה’, ומשהומצאו הקרניים החודרניות קרני הרנטגן, וצלמו את הארנבת בתא מיוחד, התגלה שכל כחצי דקה הארנבת מעלה מעט מזון מהקיבה לועסת ובולעת והיא כן מעלה גרה! וחזרו להודות לתורתינו הקדושה. (לבוש יוסף).

ככל שהחיה שואפת יותר לאדמה כך היא יותר משוקצת וכל חיה שיותר מרוחקת מהאדמה כלפי מעלה היא פחות משוקצת כגון: בעלי כנף שיש בהם רק סימן אחד לטהרה ואילו לחיות והדגים שהם על פני הקרקע יש שני סימנים והם נוטים להיות יותר משוקצים וכל שכן שרצים ופרות ים וסרטנים למיניהם שעצם קיומם בקרקע הם הכי טמאים ומשוקצים.

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה אינו מפריס טמא הוא לכם ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם, ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם, ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (שמיני יא, ד-ז)

מדוע בחר הכתוב בארבעת בעלי החיים הללו: גמל שפן ארנבת וחזיר שהם אסורים והוציאם מן הכלל משאר הסוגים הרבים האסורים של חיות ובהמות? אלא הדבר מובן מאליו. כי שאר בעלי החיים שאין להם שום סימן טהרה אין הכתוב צריך לפרט, בא הכתוב ופירט בעלי חיים שיש להם סימן טהרה אחד או מעלה גרה או מפריס פרסה לומר שגם הם אסורים. אך עדיין אינו מובן מדוע נבחרו לכך ארבעה בעלי חיים, שיבחרו רק שניים. למשל: הגמל שהוא מעלה גרה אבל אינו מפריס פרסה, ומצד שני החזיר שהוא מפריס פרסה אבל אינו מעלה גרה. מדוע נכתבו גם שפן וארנבת שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, הרי לכאורה הם כלולים בגמל? וכן צריך להבין הרי השפן והארנבת הם סוגים מאד דומים זה לזה, ומדוע הם נבחרו?

אלא ארבעת בעלי החיים הללו מסמלים ארבעה סוגים של בעלי חיים טמאים, ובכדי שלא יגיעו לטעות אמרו את ארבעתם, שבכל אחד ישנו סימן טהרה אחד דמיון לסימן טהרה. הגמל הוא מעלה גרה אבל אינו מפריס פרסה. החזיר מפריס פרסה אבל אינו מעלה גרה. השפן והארנבת אינם מפריסים פרסה אבל הכתוב מעיד עליהם שהם מעלים גרה. אבל רבים נתקשו בדבר הזה, שהרי הן השפן והן הארנבת מבנה הקיבה והמעיים שלהם שונה מזה של הבהמות המעלות גרה שלהם יש קיבה בעלת תא אחד, ולמעלי הגרה יש ארבעה תאים.

וכך מביא התורה שלמה  (ויקרא יא, מאמר לא-לב) בשם ספר "חי במשנה" השפן שבתנ"ך ובחז"ל זהה לשפן הסורי, בעל חיים שאוזניו קצרות ולא ארוכות כשל ארנבת השכן בין הסלעים בהרי הנגב והגליל. השפן נמנה בתורה עם מעלי גרה בגלל מבנה מערכת העיכול שלו, שהבליטות במעי הגס מזכירות את הקיבות של מעלי גרה, ע"כ. זאת אומרת, אמנם יש לשפן רק תא אחד בקיבה בניגוד לשאר מעלי גרה שלהם ארבעה תאים בקיבה, אבל נכלל בתוך מעלי הגרה בגלל החיצוניות של קיבתו שהיא דומה ועלולה להטעות.

לגבי הארנבת מובא  בתורה שלמה (שם, מאמר לא) בשם פירוש רד"ה על התורה המבאר שלדעת חוקרי הטבע הארנבת אינה מעלה גרה, אמנם בצורה החיצונית הארנבת מעלה גרה, שתנועות הפה בעת אכילתה דומות לתנועות של מעלי הגרה, ובקביעת הסימנים העיקר אצלנו התופעה החיצונית ולא הסימנים הפנימים, ע"כ כלומר גם הארנבת אינה מעלה גרה ממש אבל מי שרואה אותה יכול לטעות בגלל תנועות הפה (אור חדש)

אמרו חז"ל ולא תטמאו בהם ונטמתם בם (ויקרא יא מג) אם מטמאים אתם בהם, סופכם ליטמא בם, והיינו כי המאכלות האסורים מכניסים טומאה ממש  בלבו ובנפשו של אדם, עד שקדושתו של מקום ב"ה מסתלקת ומתרחקת ממנו, והוא מה שכתבו ז"ל (יומא ל"ט ע"א) אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם בם, שהעבירה מטמטמת ואוטמת לבו של אדם,  כי מסלקת ממנו הדעת האמיתית ורוח השכל, שהקב"ה נותן לחסידים וכו’ והנה הוא נשאר בהמין וחומרי משוקע בגסות העוה’’ז, והמאכלות האסורים כיון שהם נכנסים בגופו של אדם ממש ונעשים בשר מבשרו (נפש ישעיה).

מעבר לכך שמאכלות אסורות ממיתות את הנשמה וזאת כוונת התורה הם גם לא בריאים לגוף האדם ובחקירה מדעית מצאו לנכון שמאכלות אסורות וטרפות ישנם חיידקים שעלולים לגרום למחלות שונות  למיניהם לא ראיתי לנכון להאריך בזה כי זה נושא ארוך ומורכב ואפשר ללמוד עליו בספרי רפואה של מדע מול תורה. לכן בארה"ב יש הרבה בתי חולים שקונים בשר מהשחיטה הכשרה של היהודים משום צער בע"ח כי מי שלמד הילכות שחיטה מבין שהשחיטה אינה כואבת לבהמה כי הסכין חד מאד ומושחז ועוד סיבה שבודקין בקפדנות את הריאות שיהיו חלקות זאת תורת הבהמה, תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר, שנא’ זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף. עד כדי כך החמירו חז"ל שעם הארץ שאינו לומד תורה, אסור לו לאכול בשר בהמה ועוף, והטעם מכיון שאינו לומד תורה ואינו יודע את הלכות הכשרות עלול להיכשל בטריפות ונבילות ויטמטם את מוחו. משל למי שאינו יודע לקרוא ומצא רעל וכתוב עליו שזה רעל והוא לא יודע לקרוא וחושב שזה אוכל ואכלו. ומת. כך הוא בימינו למי שלא לומד הלכות איסור והיתר טוב בשבילו שלא יאכל בשר כאשר מסופק אם הוא כשר או לא (לוקט מספר פאר הכשרות)