בין אירוסין לנישואין
המהר"ל מגדיר את האירוסין כ"דבקות".
"ודבק באשתו", הכוונה חיבור לשכינה הממלא את כל ישותו של האדם. מבחינה רגשית, שכלית ומעשית.
כך הדבקות של האדם בקב"ה, אמורה למלא את כל ישותו של האדם.
פסח, הוא עת האירוסין עם השכינה, ואילו שבועות - מועד הנישואין.
אנו נמצאים, אם כן, בטווח הזמן בו אנו מצווים לקדם את החיבור שלנו לשכינה.
בשבועות, אנו נוהגים להיות נעורים בלילה, בכדי לתקן את ה"שינה" שישן - כביכול, עם ישראל, בלילה שלפני קבלת התורה.
עניין זה מבואר בר' צדוק כך:
ההבדל בין התורה שבכתב, לתורה שבע"פ הוא, שהתורה שבכתב היא התערותא דלעילא, היינו: יוזמה אלוקית, ואילו התורה שבע"פ הינה התערותא דלתתא. כלומר, היא דורשת את היוזמה והעמל של האדם.
את הסתירה הקיימת בין: שאמרו "נעשה ונשמע", לבין "כפה עליהם הר כגיגית", מיישב המדרש: שאמרו נעשה ונשמע רק על התורה שבכתב, ואילו על לימוד התורה שבע"פ, כפה עליהם הר כגיגית.
אין צורך להסביר את הסירוב של ישראל לקבל את התורה שבע"פ, מתוך שנמנעו מן העמל הכרוך בלימוד שבע"פ - חלילה.
אדרה, ניתן להסביר זאת, לפי שהתורה שבע"פ מאפשרת את הטבעת חותמו האישי של כל לומד מישראל בתורה, אולי לכן, מחמת קדושתה של התורה, לא חשבו שהם זכאים לחדש דבר מה בתורה הקדושה.
ולכן את התורה הסכימו לקבל רק באופן פאסיבי. בלא גילוי של הצד האנושי. בלא התרומה האישית לתורה.
וזהו - מסביר ר' צדוק - המושג של: "שינה". אין מדובר בכך שעם ישראל באמת ישן ממש - חלילה, כי אם מדובר כאן על "בחינה של שינה", שמשמעו: קבלה פאסיבית לחלוטין.
לאחר שבפורים, קיימו וקיבלו, היינו: קיבלו מאהבה את התורה שבע"פ, שבמתן תורה היה צריך לכפות אותה עליהם, עתה אנו צריכים לתקן זאת ע"י עמל ויגיעה, על ידי התעוררות, לא רק בליל שבועות, אלא בכלל.
העמל הזה, הוא החיבור שלנו לרבש"ע. זוהי הדרך להתדבק בו.
בימים אלו, מתו תלמידיו של רבי עקיבא, המסמל ע"פ הזוה"ק את התורה שבע"פ.
ומספר המדרש, כי לר"ע היו שניים עשר אלף זוגות תלמידים, שכולם בין פסח לעצרת. (וכתוב שמתו עד פרוס עצרת), משום שלא נהגו כבוד זב"ז.
והיה העולם שמם באותה שעה, עד שבא ר"ע לרבותינו שבדרום (חמשת תלמידיו החדשים של ר"ע). אמר להם:
אתם אל תהיו כך. מייד עמדו ומילאו כל הארץ תורה".
מה היה חטאם של תלמידי ר"ע? הייתכן אמנם שצדיקים אלו פגעו זב"ז?
חלילה.
אני מבין זאת כך:
כל מה שהאדם עושה, זה על חשבון דברים אחרים. תלמידי ר"ע חפצו ללמוד תורה. כשבא חבר ורצה ללמוד אתם, סרבו. משום שההשקעה בתלמידים חוסמת - לכאורה - את היכולת שלך להתפתח.
אולם, כל מהותה של התורה בנויה על המסורת. על הנחלת התורה מאב לבן ומרב לתלמיד.
ברגע שאתה מפסיק את השלשלת, איבדת את זכות הקיום שלך.
זה היה המסר של ר"ע לתלמידיו החדשים, והם אמנם אימצו את המסר, ומייד עמדו ומילאו את כל הארץ תורה.
ההשקעה שעל האדם להשקיע בכדי להתחבר אל הרבש"ע, איננה רק השקעה בהנת הסוגייה, אלא השקעה בחינוך על חשבון התקדמותך האישי.
אולם הרווח - בסופו של דבר, הוא ההתחברות לשכינה.
יהי רצון שנזכה להגביר בכל יום ויום את החיבור והדבקות שלנו לקב"ה, בבחינת: וארסתיך לי לעולם.
שבת שלום!
 |
|
|
