| נשלח ב-19/4/2010 08:35 |
 |
| |
ממה נובעת הנטייה "להידבק" לחבר/ה בגיל הנעורים והבחרות?
מחכה לתשובותיכם - מאירות העיניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 16:18 |
|
| |
לעניות דעתי, אחת הסיבות לכך נובעת מן המציאות לפיה בגיל הנעורים חל שינוי בתפיסת הילד, אשר עד כה ראה בהוריו את חזות הכל. הוא מחפש לו מודלים חדשים, אותם הוא מעריץ ועליהם נשען. חלק מן ההתרחקות מן המודל ההורי הכל יכול , מתבטא בהצמדות לחברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 18:51 |
|
| |
בכדי להבין זאת עלינו להבין מה מתרחש בגיל הבגרות ? מהן מצוקותיו/משאלותיו של נער מתבגר ? מהו התהליך הנפשי אותו חווה הנער ?.
בגיל זה הנער "רוצה" להיות ולהרגיש "גדול", הוא מחפש לעצמו את "אישיותו" מנסה לעצב אותה ולהגדירה, הוא מתלבט בשאלה "מי אני?".
באופן טבעי הוא מתרחק מדמויות הוריו, בכדי לקבל מרווח ומרחק עצמאי, מנסה את עצמו בכוחותיו, וכאן אני מתחבר לדבריה של "מקווה", חבריו הנמצאים איתו באותה סירה אינם מאיימים עליו כהוריו, גם הם מתלבטים כמוהו ולכן קל לו להזדהות עימם, לעיתים הם מודל לחיקוי, ולעיתים הם מהוים חברים למצוקה.
בדרך כלל הם אינם מעירים כמו הוריו, להיפך הם זורמים עימו בדבר העיקרי "גדלות-בגרות" או "עצמאות-אי מרות" הם בעצם "חברים לדרך" "שותפים במהלך".
מעבר לכל זה, האדם הינו "יצור סופר חברתי" וכאשר הנער יוצא מהבועה שעטפה אותו ויוצא ומנסה לחוש את עצמו, אך טבעי הוא שיבדוק את עצמו מול החברה, יתעמת עימה, יתחבר אליה, יבחין בין מרכיבים שונים, ויתפוש את מקומו, את כל זה הוא אינו יכול לבצע מול הוריו שהם מעליו בהיררכיה המשפחתית הטבועה בקודים הנפשיים שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 21:47 |
|
| |
כצפוי, מקווה ונט-עד לא אכזבו אותנו.(אני מקנה ביכולת הכתיבה היפה שלהם).
אם אשתמש במינוחים אחרים, אגדיר את מה שהם אומרים כך:
בגיל הנעורים, האדם מחפש זהות.
בעוד שבגיל הילדות, חיפוש הזהות האישית מתבצע מתוך התגובות שמקבל הילד בביתו, הרי שבגיל הנעורים הוא מחפש את זהותו במעגלים רחבים יותר, מחוץ לבית.
זהו גיל חברתי.
הצורך בחברה, בגיל הזה, אינו משקף תכונת אופי לנטייה חברתית, כי אם את הצורך של הגיל.
יש בני אדם שמטבעם אינם חברותיים. מהם בעלי אישיות חזקה ומהם בעלי אישיות חלשה.
כשנער "לא חברותי", מצוי בשלב בו הוא זקוק לתמיכה החברתית, הוא עשוי להסתבך בקשרים החברותיים שלו, המתחייבים מפאת הגיל.
הסיבוכים הללו, עשויים לגרום לו להתנהג באופן מגוחך, מלאכותי, ניסיון להרשים את החברה ולהתבלט בה.
בחברות מסויימות, נער כזה, הוא זה שיתעסק עם סמים, הוא זה שיגנוב וכדו'.
המתח הקיים אצלו, בין המשיכה החברתית מצד הגיל, לבין ה"אינטרוברטיות" שלו - מצד תכונתו הטיבעית, עשוייה לגרום לו לעשות שטויות.
בין היתר, אחד הסימפטומים העשויים להתגלות, כתוצאה מן המתח המתואר הוא, התופעה בה נער או בחור "נדבק" אל חבירו באורח מוגזם.
אצל בנות התופעה שכיחה עוד יותר באורח עוד יותר קיצוני ושלילי.
בברכה לכולם-
ישי ליפשיץ
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 11:21 |
|
| |
לדעתי הדבר מגיע מיצר החיזור הטבעי המצוי בטבע האנושי בגיל זה הקב"ה יצר יצר זה היות וזה הגיל שאדם מתחיל לחיות בזוגיות
ושני בעיות עקרוניות יש לנו:
א. הדחקת הרגש מסיבות דתיות
ב. דחיית גיל הנישואים
הדבר יוצר קשרי חברות שפעמים רבות גולשים להתאהבות אחת בשניה או אחד בשני
מה אתם אומרים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 22:05 |
|
| |
גם זו אחת מן הסיבות. אך ממש לא הסיבה. מה את חושבת, שבגלל זה עדיפה חברה מעורבת?
בנוסף, מה תאמרי כשזה קורה לאדם נשוי?
או לחילופין: לבני נוער?
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 22/04/2010 23:38:02
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 22:06 |
|
| |
יש דברים בגו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 01:47 |
|
| |
גרפולוגיה, לא הבנתי את שאלתך זה בדיוק מה שקורה לבני הנעורים הם נדבקים לחברים שלהם בצורה מוגזמת וזה בה מהצורך של זוגיות לדעתי.
ואם תגיד שזה בא מהצורך להיות עצמאי אז אולי זה בכדי לקיים הנא' ע"כ יעזוב איש את אביו ואימו
אני לפני נישואי הייתי מאוהבת בחברתי בסגנון אהבה של בני זוג בשלביהם הראשונים לפחות. כיום אני יכולה לאמר זאת ולהבין גם מהיכן נבע הצורך הזה.
בזמן האחרון חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהיו לי הרבה חברות שהדבקו בגלל הצורך הנפשי באהבה בה' ובכל מיני חומרות משונות.
הייתי באמת רוצה למצוא דרך שילדי כן יקבלו את הצורך הזה ולא יכנסו לקונפליקט הזוגיות בטרם זמנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 07:38 |
|
| |
כתבתי שאת צודקת, אך רק באופן חלקי.
גדלת מן הסתם, בסביבה שמאד הגבילה את היצירתיות שלך, והחברה שימשה כתחליף לעיסוק קצת יותר מעניין מאשר הידבקות בחברה זו או אחרת. חברות חולנית כזו, היא סוג של תעסוקה.
גם אצל בני זוג, כשבני הזוג עסוקים וחיים באופן נכון, גם כשקיימת התאמה ביניהם, הם לא אמורים להיות דבוקים זל"ז כמו דבק.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 09:49 |
|
| |
קראתי פעם מחקר על כך שבתרבויות בהם מקובלים נישואין בגיל צעיר, מיד עם ההתבגרות המינית (גיל 12-13) לא קיימות כלל (!) תופעות המאפיינות את גיל ההתבגרות בתרבותינו
משמע, שכל ה'צרות' נובעות מהפער הלא הגיוני שבו, מצד אחד, הנער כבר בשל ובוגר למערכת יחסים אינטימית, ומצד שני הסביבה והתרבות בה גדל אינם מאפשרים זאת.
בחברה החילונית, בה הנוער גדל בצורה מעורבת, נראה התאהבויות בין 2 המינים. בחברה סגורה, כמו החברה החרדית זה לא מתאפשר, ובד"כ גם לא עולה על הדעת (של הנער המתבגר הנורמלי והאיכותי) ומה שנשאר זה קשר קרוב ומתוסבך בין בני אותו המין.
כמובן שכל שהנער פחות עם חוסן ובגרות ככה הדבק הזה יותר מתוסבך.. אבל בצורה זו או אחרת זה קיים אצל כולם, וזה טבעי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 13:06 |
|
| |
תודה ברדקית,
הבהרת את תחושותי בצורה ברורה ביותר,
|
|
|
|
|
