אודות החוטא, הרשע והצדיק
כיצד יכול האדם לשנות הרגלים ולעבוד על מעצמו?
אדם יכול וצריך לעבוד על עצמו. האדם אינו אמור להיות קורבן של נתוני האופי שלו ושל ההשפעות הסביבתיות שלו. קל לומר זאת אך היישום מאד קשה.
חז"ל לימדו אותנו כי: "כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו". מכאן נשמע, כי ריבוי היצר נובע - כביכול - מגדלותו של האדם. אך ההיפך הוא הנכון: הימצאות היצר, היא זו המאפשרת את ההתגדלות.
כשבא היצר אל האדם ומכשילו, מתרחשת באדם מלחמה. משום שהקב"ה נטע באדם מצפון, אשר עשוי לשמור על התנהגותו התקינה. ברגע שהאדם עושה דבר המנוגד למצפונו, יהיו לו ייסורים ("ייסורי מצפון").
השאלה היא כיצד הוא יתמודד עם הייסורים הללו. אם הוא יניח ליצר להשתלט עליו, הוא ירגיש מובס וחלש. והדימוי העצמי שלו ירד. השמחה - עקב כך - תרד אף היא.
לעומת זאת, אם הוא ינסה להתמודד, אז אפילו אם לא יצליח תמיד, ישלו סיכוי להתגדל עם הניסיון שלו להתמודד.
כתוב: "שבע ייפול צדיק וקם". הקב"ה ברחמיו, מאפשר לאדם להישאר בגדר צדיק, גם אם היחס בין ההצלחה לכישלון איננו עומד על רב מצוות אלא על אחוז גבוה של כשלון: על שבע נפילות לעומת הצלחה אחת.
זאת משום שההצלחה האחת, עשויה להעניק לאדם תחושה של עוצמה. האדם מתחיל להרגיש כי הוא שולט במערכת. הוא המנהל של חיו ולא החיים הם שמנהלים אותו. כל הצלחה קטנה במלחמה, מעניקה כוחות כאלו, אשר עם הזמן הולכים ומתעצמים ומגדלים את האדם עד היותו גדול ממש.
בדרך כלל, אדם אשר חש כי הוא עושה מעשים בלא שליטה ומתחרט עליהם, אין לו גם סדר יום. הוא הולך לישון מתי שהעייפות מכריעה אותו והוא מתעורר למחרת רק כאשר השינה נגמרה.
זהו אדם שהחיים שולטים בו.
דוד המלך ע"ה אומר: "עורה הנבל בכינור אעירה שחר". היינו, שאני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי.
תחושת העוצמה של דוד המלך אינה נובעת מהיותו מלך אלא מן העובדה כי הוא שולט בחיים ולא הם בו.
כיצד מפיל החטא את האדם?
ספר איוב מתחיל בשובו של איוב משוט בארץ אל הקב"ה. שואל אותו ה', הראית את בני איוב שהוא תם וישר? עונה השטן לקב"ה כי להיות תם וישר בתנאים הנוחים בהם שרוי איוב, זו לא מחכמה.
נראה מה יקרה לו אם מידת הדין תפגע בו.
ואז נתן הקב"ה רשות לשטן לפגוע באיוב. בניו וכל אשר לו – נלקחו ממנו. ואעפ"כ, נותר איוב עומד בצדקו. ואז שוב אמר השטן לקב"ה, שאולי זה שאיוב נותר צדיק, זה רק משום שהפגיעה לו הייתה בו עצמו, אך אולי אם מידת הדין תפגע בו עצמו, ולא רק בילדיו ובכספו, אז אולי כבר לא יעמוד בצדקו. וכך אומנם קרה. מידת הדין פגעה באיוב, הוא חלה בכל גופו וסבל ייסורי גוף ונפש ואז התחיל לבא בטרוניות כלפי מעלה.
מיהו השטן?
מן הסיפור נשמע כאילו מדובר באחד המלאכים. אולם הגמרא אומרת: "הוא השטן, הוא מלאך המוות, הוא יצר הרע".
ניתן להבין מכך, כי השטן – שהוא למעשה יצר הרע – נמצא בתוך האדם.
לפי זה, נוכל לומר כי מה שקרה לאיוב, זה תהליך של הרס עצמי, בו איוב עצמו שאל את השאלות של השטן, הוא זה שערער את הביטחון העצמי שהיה לו, ולמעשה הגשים את הנבואה שניבה על עצמו.
למעשה יש כאן תיאור של תהליך של הרס עצמי המתרחש אצל החוטא.
פעמים רבות החטא מתהווה מכך שהאדם יותר מדי חושב על עצמו ושואל שאלות. מי אמר שאני טוב? אולי הייתי יכול להיות טוב יותר? וכדו'.
שאלות אלו, עם כל הכוונות הטובות העומדות מאחוריהן, אלו הן עצותיו של היצר, של השטן.
הן נועדו לערער ולהחליש את יכולת העמידה הנפשית של האדם.
מה קורה מבחינה נפשית לחוטא?
המדרש מציג את הצדיקים מול הרשעים, על פי הפסוקים ביחזקאל, לא במעשיהם אלא במיקום שלהם ובמה שמכסה אותם.
הצדיקים "במרעה טוב ובהרי מרום" ואילו הרשעים מתכסים בתהום.
האדם מטבעו רוצה להיות כאלוקים, יצור בעל שלמות.
ברגע שהאדם עובר עבירה, הוא מרגיש כשלון. הוא מצוי אז, במצב המנוגד וצורך שלו להרגיש שלם.
לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הם התחבאו בתוך עץ הגן מפני ה'.
ההתחבאות איננה רק מפני ה', אלא גם של החוטא מפני עצמו.
המדרש מציג את הצדיקים מול הרשעים, על פי הפסוקים ביחזקאל, לא במעשיהם אלא במיקום שלהם ובמה שמכסה אותם.
הצדיקים "במרעה טוב ובהרי מרום" ואילו הרשעים מתכסים בתהום.
המדרש, המבוסס על פסוקים בדניאל וישעיהו, יש בו כדי לרמז על כיסוי של האדם כלפי עצמו, כלפי החברה וכלפי הקב"ה.
הכיסוי של האדם כלפי עצמו, נובע מתוך ההתכחשות של האדם כלפי מעשיו הרעים. מתוך חוסר הנכונות להכיר ולעמוד מאחרי המעשה. ככל שהאדם עושה רע, כן פועל בו הרע להסתיר ולהחשיך את אור החיות שבו.
בנוסף להכחשה הפנימית, ישנה הסתרה גם מהחברה.
הסתרה זו נובעת לא רק בגלל חוסר נעימות ובגלל הרצון של האדם להראות שלם בעיני זולתו, אלא גם בגלל שכשהאדם שוגה בחטא, הוא מתרץ תירוצים לעצמו. התירוצים הם די רופפים, ואף שיש בהם בכדי להצדיק את זכות הקיום של החוטא, החוטא בעצמו חש, כי התירוצים לא יעמדו במבחן החברה. "הזולת לא יבין אותי" – חש האדם. ומכאן והילך מתנהל תהליך של בריחה והסתרה מן החברה. האדם הופך – בדרך זו – לסוג של שקרן.
בנוסף להכחשה הפנימית וההסתרה מן החברה, האדם אינו יכול לעמוד כך מול הקב"ה, ועד כמה שהדברים מוזרים, הוא מסתיר מעשיו גם מבוראו.
כיצד יכול האדם לברוח מבוראו?
אצל אדם הראשון מוצאים אנו שהוא בורח מהקב"ה.
הבריחה וההסתרה מן החברה מאופיינת בהעמדת פנים. במעין "פיצול אישיות" מבחינה התנהגותית. בניהול של חיים כפולים, אלו של הבית ואלו של החברה.
לעומת זאת, כשהאדם מנסה לברוח מבוראו, אינו מנסה להעמיד פנים. הבריחה אז, מתאפיינת ברמאות עצמית. הבריחה היא "בתוך עץ הגן" עצמו. האדם מסתבך בתוך עצמו, עליו אמרו: "הוי המעמיקים מה'. וסופו ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום, שהקב"ה מכסה עליו את התהום.
אולי זו הייתה בקשתו של איוב: "ארץ אל תכסי דמי"(איוב ט"ז, י"ח).
על פי חז"ל, הכיסוי של החוטא, היא ממאפייני התנהגותו של עשו הרשע.
