בית פורומים גרפולוגיה בחינוך וזוגיות

על השפעות נוצריות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/5/2010 01:00 לינק ישיר 
על השפעות נוצריות

בפורום אחר, טענתי את מה שכתבתי לא אחת בפורום הזה, שהנצרות משפיעה עלינו, באורח עקיף, דרך התרבות הכללית.
חתפתי שם מטר של ביקורת ונאלצתי לבאר את דברי באופן שאולי דברי יתקבלו.
ברצוני להעתיק את הדברים לכאן ולשמוע את חוות דעתכם. (בס"ה, למרות מיעוט הכותבים פה, הרמה שלהם קצת יותר גבוהה מן הפורום על השדכנות, בה כל בחור ישיבה משועמם, כותב את סברותיו הקלושות עם בטחון עצמי מוכר).
להלן הציטוט:
1. כשאני מדבר על השפעה נוצרית, אינני מדבר דווקא על אמונה באותו האיש. הנצרות נושאת עימה ביודעין או שלא ביודעין, אופי מסויים. הכוונה היא להבין את האופי אותו היא נושאת. לעיתים, כשמדובר על השפעה, האקלים התרבותי משפיע הרבה יותר מן התכנים עצמם, משום היותם בלתי ניתנים לזיהוי בולט, כפי שהתכנים גלויים לעין. לכן, תכנים חשופים לביקורת ואילו האוירה התרבותית - הרבה פחות.
2. ברור כי גם היהדות דיברה על מרכיבים כגון: אהבה, רחמים וחסד. לא הנצרות יצרה אותם. מאידך, ביהדות ישנם מרכיבים שאנו מכנים אותם: כ"מדת הדין". היינו: מערכת ענישה, מערכת חיים של קיום מצוות קפדני, של אסור ומותר, אשר העובר עליהם - נענש. על פי חז"ל, הקב"ה עירב את מדת הדין במדת הרחמים ואיתם הוא מנהיג את העולם.
הנצרות, אשר צמחה מתוך היהדות, נטלה מתוך היהדות את מידת הדין, ועוותה בכך את היהדות. כך עשו גם מאוחר יותר הרפורמים. על כך אמרו חז"ל, כי כל המרחם על האכזר, סופו להתאכזר על הרחמן.
הפיצול בין מידת הדין לבין מידת הרחמים הוא מלאכותי ועשוי להיות אנטי מוסרי.
הנצרות עצמה, למרות שהושפעה מן היהדות, אך במקביל היא הושפעה - לא פחות מרעיונות מן המיתולוגיה היוונית.
היהדות דורשת איזון מיוחד בין מידת הדין למידת הרחמים, לא רק בניהול החיים הדתי, כי אם בהתנהלות היומיומית.
כשהופר - אי פעם, האיזון, הייתה תמיד סכנה לקיום העולם - ע"פ חז"ל.
ברור - איפה, כי יש לשמור על האיזון הזה בכל מערכות החיים.
כשמדובר על אומנות יהודית - למשל, ניתן לחשוב על מוטיבים יהודים המצויירים על הקנווס.
אך כיצד נתייחס לציור, כשקיימים בו מוטיבים יהודיים, אך האוירה השוררת בו היא נוצרית?
אני יודע כי די קשה להגדיר, מה נחשב ליהודי ומה נחשב לנוצרי.
הקל ביותר הוא, ללכת שבי אחרי מראה העניים, ולומר כי אם יש צלב זה יהודי ואם יש איש עם תפילין זה נוצרי.
אך מה נומר על הציור של אותו האיש בלבן של שגאל? בציור זה אותו האיש מרחף כשהוא עטור בטלית ותפילין. האם זה הופך את הציור להיות: יהודי?
ההסטוריה מלמדת על כך, שהנצרות - אולי בגלל שרצתה לסחוף מאמינים לשורותיה - בנתה כנסיות שנועדו מלכתחילה בכדי להרשים את הבאים אל תוכן. לשם כך הם גם השתמשו - במהלך ההסטוריה - באומנים שונים, בכדי שיעטרו את כותלי הכנסיות ביצירות שאמורות להדהים את המתפללים בתוכן.
ביהדות - להבדיל, אם קיים המושג: "זה קלי ואנווהו", אין זאת אלא משום כבוד לקב"ה ולא בכדי להרשים איש.
אין ביהדות מושג שכזה. ניסיון להרשים הוא שיקרי ופסול מבחינה יהודית.
אני לקחתי רק דוגמה - כמובן. אנ י רק רוצה להסביר, מדוע כשאתקל בציור של בוגרת בית יעקב, והתחושה שלי תהיה כי יש בציור ניסיון להרשים, אטען כי זה לא יהודי. לא אטען כי היא מושפעת מן הנצרות, אך אטען כי הציור אינו נושא אופי יהודי.
לא אטען אז, על קשר בין הנצרות לבין השפעתה על המציירת, משום שעולם האמנות לא המשיך באופן רציף את המסורת הנוצרית במובן עליו דיברתי.
מאידך, הפסיכולוגיה ותחום החינוך, הושפעו בארח אנוש מן התרבות הנוצרית, במובנים רבים. אחד מהם - לצורך הדוגמה, זהו הנטייה של הנצרות לחפש את האשמה באחרים. לפיה, כל הצרות עלי אדמות, נובעות מן העובדה כי אנו צלבנו אותו האיש. היהדות - להבדיל - מחייבת את האדם לקחת על עצמו את מלוא האחריות לכל כשלון, גם כשמדובר באירוע אוניברסאלי, באסון שאינו קשור באופן ישיר לעם ישראל.
על פי חז"ל, הלל מחייב את העניים, רבי את העשירים וכו'. לאמור: האדם אינו קורבן של הנסיבות.
זקני העיר הקרובים אל החלל, צריכים לומר כי לא הם אלו שהרגו. ולא רק זה, אלא שאין להם שייכות - לא רק לרצח עצמו, שזה הרי ברור לכל, אלא גם שאין להם כל שייכות לאמצעי לרצח.
על פי האבן עזרא, אם התרחש רצח, הרי הם אשמים בו. לא שהם הרגו - חלילה, אלא שרוחניותם פגומה הייתה ואיפשרה את הרצח.
הנה כי כן, אני מזהה כאן הבדל מהותי בין הדתות השונות. דת אשר מחפשת את האשמה באחר, ולעומתה דת אשר מחנכת את האדם ללקיחת אכריות.
הנטייה הרווחת בפסיכולוגיה ובפסיכיאטרייה היא, להסיר את האחריות לכשלונו האישי במידת האפשר.
מי שאשם בכשלונו האישי, אלו הם הוריו, מוריו ורבותיו. או חוסר בחומר מסויים במח וכדו'.
אני יודע כי לעיתים הקב"ה בורא נכים. יש מקרים בהם אכן ההורים, החברה ומי לא - אשמים באומללות של הפרט.
אולם הכמות הבלתי נסבלת של הזקוקים לרטאלין ולסמים אחרים, מלמדת משהו אודות ההשפעה המכריעה שיש לנצרות על כולנו, רח"ל.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/5/2010 01:25 לינק ישיר 

למעשה מה זה קשור לדת.?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/5/2010 08:47 לינק ישיר 

השאלה מה זו דת עבורך.
אם בעינך דת=פולחן, אזי אין באמת קשר בין מה שכתבתי לדת.
אולם אם דת זהו אורח חיים, והתורה חודרת למרקם החיים היומיומי והאינטימי ביותר, וכך אני אישית מאמין, הרי שמה שכתבתי זה חלק אינטגרלי מן התורה עצמה. וכשאתה מעיין בדברי, גם אם אתה סבור שבדברי אין אמת, הרי שקיימת מצוות תלמוד תורה ממש.
כפי שכל דבר תורה יכול להיות "לא נכון", ואעפ"כ, יחשב לדברי תורה במקרה ויש כוונה כנה לכוון לאמת, כך גם בענייני מחשבה ומוסר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2010 12:19 לינק ישיר 

מאוד מעניין מה שאתה כותב.
ובכל זאת יש לי שאלה בקשר לעניין האמנות והצורך להרשים- איך אתה יכול לראות בציור 'רצון להרשים'?. ביסודה היצירה האמנותית באה להגיד איזה אמרה, ליצור במתבונן סוג של רגש, ומכך- להותיר רושם.

לי הרבה פעמים נדמה שבכל אומן יש מעין פרובוקטור קטן. לא על הצד הרע של העניין, אלא על הצד הטוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2010 12:38 לינק ישיר 

היצירה מטיבעה אומרת משהוא. רק השאלה היא, מה האומן רוצה לומר. האם הוא מנסה לבטא משהו מן המציאות או שמא ברצונו רק לעשות דברים יפים בכדי לפאר את ביתו.
את שואלת שאלה שאין לי עליה תשובה. כיצד ניתן לזהות אם הציור הוא "אמיתי" או מזוייף, בכנות כוונותיו.
אין לי הגדרה ברורה לכך. בכל מקרה נתון אני פשוט מתרשם. אם יש משהו אמיתי, אז הציור משכנע באמיתותו. יש בו מרכיב שאני מזהה כמוכר לי ואני יכול להזדהות אתו. יש בו משהו מוכר לי.

בנוגע לעניין הפרובוקטור, יש משהו בדברייך אך רק בסוג מסויים של אמנים. פול סזאן לא היה פרובוקטור. הוא היה אינטלקטואל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2010 17:54 לינק ישיר 

השפעת המסורת הנוצרית הקטולית ניכרת בחוסר היכולת לשלב בין הקודש והחול בחלקים של היהדות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2010 18:43 לינק ישיר 

אתה מדבר על סימפטום זהה ולא על הגורם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/7/2010 22:27 לינק ישיר 

המגורים המשותפים הביאו להשפעות כאלו.

אצל עדות המזרח, הספרדים והאשכנזים מאיטליה, ספרד, גרמניה וצרפת זה לא היה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2010 23:48 לינק ישיר 

לניתוק בין הקודש לבין החול, ישנם סיבות אחרות. לא בגלל השפעות נוצריות אלא משום הבסיס הבעייתי מבחינה אמונית במקצועות אלו או במלמדים עצמם.
עם ישראל ניסה תמיד לדבוק בלימוד התורה. בחשיפת הנוער ללימודי החול, התלווה תמיד החשש שמא יתלווה טעם מגרה שיעלה על הכמיהה ליקר מכל - לתורה.
ניתן לומר אולי כי הבסיס לחשש זה היה חוסר פיתוח מקורי וחוסר השראה בהוראת התורה עצמה.
גם אולי משום הקושי הכרוך בלימוד התורה בהשוואה ליתר התחומים.
בכל מקרה, הפחד, הווה גורם מכריע בחינוך ילדי ישראל ובתיפקוד שלנו כעם, מאז היותנו אומה ועד הלום.
אנו עם רגיש ומפוחד.
ישי ליפשיץ



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/7/2010 00:53 לינק ישיר 

לא נכון.

גם כאשר הייתה התקדמות כגון הרש"ר הירש, יסודי התורה בפולין או בהונגריה, תלמודי תורה של החינוך העצמאי, הגיעה נסיגה.

זה לא בא מחשש אלא מחוסר יכולת לשלב בין הפרישות לעולם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/7/2010 02:41 לינק ישיר 

אנחנו ממש לא עם מפוחד. אנחנו עם של חוצפנים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > רוחניות > גרפולוגיה בחינוך וזוגיות > על השפעות נוצריות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext