|
|
| נשלח ב-27/5/2010 13:57 |
 |
| |
תארת כאן סיטואציות בהן האדם לכאורה אינו בר בחירה. יש משהו חזק ממנו ששולט בו. עבדא בהפקירא ניחא ליה- ההפקרות הזו מורה שהוא 'עבדא' לכוחות שאינם נותנים לו להתנהל בתבונה. זהו מצב של חוסר שפיות מסויים.
אולי ניתן לקשר לכאן את מאמרו של הרב דסלר בדבר נקודת הבחירה. ומכל מקום, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:14 |
|
| |
נכון. אין כל חידוש בתורף דברי. אך החידוש הוא בהיווכחותנו ש'חוסר השפיות' שבדורנו הוא באחוזים שאין לתאר ואין לשער!
דור אובדני!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:34 |
|
| |
איני חושבת שהתופעה היא בהיקף של 'דור'.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 14:43 |
|
| |
נכון. זו הייתה פראזה ל"דור הפרוזאק" (עשי 'גוגל'), ועוד.
עם זאת, 'איבוד הראש' הטוטאלי של שקיעה בחובות והזנחת הבריאות ועוד כמה תופעות שאדם 'חוטף בשיניים' ממש בסמוך ל'חטא' - הוא ייחודי לדורנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 19:50 |
|
| |
שלום ל-בחגווי!
אינני מסכים עם דבריך המעניינים.
לשיטתך, האדם נטול בחירה חופשית, וזה פשוט לא נכון.
על הכל ישפט האדם.
הגדרת חז"ל לחטא, היא כפי שכתבתי במקום אחר: "אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות".
רוח שטות, היא חוסר מודעות עצמית. האדם פועל, לעיתים, כשהוא רץ ריצת אמוק אל פעולתו, בלא שהוא רגיש להשלכות ולהשפעת המעשה על עצמו ועל סביבתו.
עודף בהורמונים, אומנם עשויים לעורר את ריצת האמוק. אולם הרעיון של הבחירה החופשית היא בשני מובנים:
1. על האדם למנוע את עצמו מדברים העשויים לעורר אצלו אותם הורמונים. בבחינת: "אל תביאני לידי ניסיון".
2. על האדם לעבוד על מידותיו ולהגיע למצב, בו אף כשההורמונים שלו מוגברים, הוא שולט במעשיו.
המסקנה העולה מדבריך, שאין אפשרות לשפוט אדם על מעשיו.
גם אדם שרצח, יוכל לטעון כי ההורמונים שלו היו גבוהים מן הרגיל.
אין טעם לשופטו, משום שאין בכך בכדי להוות גורם מרתיע, שהרי אנשים כמותו, עם הורמונים כה גבוהים, יהיו כביכול מנועים מלשלוט על עצמם, וגם הוא עצמו לא יוכל להמנע מלעשות זאת שוב.
כמוכן, אין ביד השופט, או מערכת המשפט, כל יכולת לאמוד את מידת הפשיעה של החוטא, שהרי הרשות המחוקקת, בנויה מאנשים רגילים, שאצלם ההורמונים סדירים.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 21:53 |
|
| |
אנחנו מכירים את הפטור של חרש שוטה וקטן, לעומת החיוב המורחב והכמעט תמידי של האדם השפוי החייב בין באונס ובין בשוגג ואפילו ישן.
כלומר, כל בר דעת חייב ואחראי למעשיו, והאפשרות היחידה הפוטרת את האדם הינה 'חוסר דעת' המאפיין את החרש השוטה והקטן.
אילו נאמר שהאדם המתואר למעלה נמצא במצב של 'חוסר דעת' תהא הסיבה מחמת חוסר בגרות או מחמת שגעון או אונס זמני, הרי שהוא אינו 'בר דעת' וככזה הוא פטור.
אלא שבאם האדם יודע ויכול למנוע את עצמו מחוסר שפיותו הרי הוא מחוייב לכך ובאם אינו מטפל בעצמו ברור שייתבע על כך.
האור החיים הק' בפירושו על התורה מסביר כדברים הללו שבכל מעשה אסור מתגשם האדם והופך לקרוב יותר אל העבירה, ומדוע נענש ע"כ? משיב האוה"ח הק' שהאדם נענש על תחילת מעשיו שהביאוהו למצבו זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 22:26 |
|
| |
לר' אלחנן וסרמן מאמר על כך. אם מישהו יוכל להעלות- אשמח מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2010 23:29 |
|
| |
כבד כועס מרה זורקת בו... (שכחתי את ההמשך) זה אומר שגוף ונפש קשורים....
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2010 01:04 |
|
| |
ידידי המלומדים. כל מה שנאמר כאן על ידכם נכון - כי האדם מורכב והאסיטואציות מורכבות וכו'.
אך דווקא בחז"ל יש רמזים ל'אנוס לעבור עבירה' ור' צדוק הכהן מרחיב את המסגרת יותר, שאין זה רק כאשר יש חשבון שמיימי שאדם יחטא (יהודה. דוד), אלא גם אונס ייצרי --- כידוע ליודעים.
מצד שני, ייתכן כדבריכם שאדם נשפט על 'נקודת בחירה' ראשונית שלא עמד בה ושגרמה לו להמשיך לרדת במדרון, אם-כי יש הרבה לערער על החשבון הזה.
ולא טענתי, ח"ו, שאדם הוא "נטול בחירה" - ואף להיפך (סיפא בעמוד הקודם) - אך הצבעתי על תרכובת מצבים נפשיים שאפשר מהם להקיש על מצבי 'אונס' אפשריים.
-------------------------
ואשמח אם הדיון יחזור לגוף - נפש. אז אתרום את דברי 'רבינו בחיי' ב"כד הקמח":
"עיקר תענוג הגוף יגיע משמחת הלב. זה שאמר, לב שמח ייטיב פנים. כי לא תמצא הנאה לגוף עם שבר הרוח".
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 28/05/2010 01:12:25
|
|
|
|
|
