| נשלח ב-29/5/2010 22:00 |
 |
| |
תקשורת בחינוך וזוגיות
חברים יקרים, אשמח לשמוע את דעתכם על כל צדדיה.
התקשורת הינה אחת מהאמצעים החשובים בחינוך ובזוגיות.
1. אילו סוגי תקשורות אתם מכירים?
2. אילו מהם ראויים?
3. אילו מהם יעילים?
4. מאילו כדאי להתרחק?
5. האם בעניין זה ישנם הבדלים בין חינוך לזוגיות?
6. אם כן, מה הם ההבדלים?
ניתן כמובן להתייחס לצדדים שלא העליתי, להגדיר באופן שונה, רק אבקש לכתוב לפרט ולהדגיש באופן שהסדר יאפיין את האשכול וכך נוכל להבין להסכים להתוכח ביתר קלות.
בתודה מראש.
תוקן על ידי נט_עד ב- 29/05/2010 22:10:51
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2010 23:31 |
|
| |
חשה קצת כתלמידת בית ספר, המשיבה כסדר (-:
1. צורות התקשורת המוכרות לי הן תקשורת מילולית (בעל פה ובכתב) ותקשורת המתבצעת על ידי קודים מוסכמים ומחוות. את אמצעי התקשורת הנ"ל ניתן לקטלג לישירים ולעקיפים. תקשורת ישירה מכילה מסרים חד משמעיים, ואילו תקשורת עקיפה נתונה לפרשנויות.
2,3. אני דוגלת בתקשורת ישירה וברורה ככל הניתן, היות שהיא היחידה שהוכיחה עצמה כיעילה (כמעט) בכל מצב.
4. כל אמצעי ביטוי תוקפני ואלים הינו בלתי הולם, ועל כן יש להתרחק מפניו ולמנוע העברת מסרים באופנים הנ"ל. כמו כן, יש להתאים את אופן העברת המסר ליכולת הקיבול ולאפשרויות ההבנה והקשב של הנמען (דוגמה : אין מנחמין אבל בשעה שמתו מוטל לפניו).
5. איני רואה הבדל משמעותי בין תקשורת זוגית לתקשורת חינוכית. באופן עקרוני, בשני המישורים יש להשתמש בשפת תקשורת שתפוענח ע"י הפרטנר ותנסה ככל הניתן למצוא מסילות ללבבו.
6. אשמח לשמוע מפי יתר החברים על ההבדלים בין נמעני התקשורת הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 09:35 |
|
| |
שלום לך!
קצת מוזר להגדיר זאת במילים, הדבר תמיד ישמע כרדוד ושטחי.
אבי נהג תמיד לומר, כי ישנם שלושה סוגים של יחסים:
1. יחס אבא לבת.
2. יחס אמא לבן.
3. יחס הדדי בין חברים.
בכל מערכת יחסים זוגית, קיימות מערכות כאלו, כאשר בדרך כלל, כל הסוגים הנ"ל קיימים בכל מערכת יחסים זוגית.
המינון תלויה באישיות של בני הזוג, בהתפתחות האישית ובציפיות הנובעות מהשפעות מבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 12:01 |
|
| |
לא ניתן לכתוב באופן כוללני ולומר כי מערכת יחסים כזו היא טובה ואילו האחרת היא גרועה.
תלוי מאד באופי בני הזוג.
ככלל, במקרה בו שני הזוג מאוזנים, והיחס אצלם בין הצד הנשי לגברי הוא מאוזן, עדיפה התייחסות גלויה וכנה כזו הקיימת בין שני חברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2010 20:20 |
|
| |
תודה לכם חברים,
קשה לי לסדר את כלל מחשבותי בעניין,
אני מסכים בהחלט עם חלק גדול מאמירותיכם, כמו חלוקת התקשורת למילולית והתנהגותית (מילולית: ע"י דיבור או בכתב, התנהגותית: ע"י מחוות או תגמול או הבעות) גם ברור שענישה אינה צורת תקשורת חיובית ויעילה.
יתכן ובהמשך אוסיף עוד, בנתיים אתם מוזמנים להמשיך ולהעלות את תובנותיכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2010 08:14 |
|
| |
ענישה אינה אמורה להוות מרכיב לתקשורת.
הענישה נועדה לשמש כהצבת גדרים.
הילד - ולא רק ילד, אלא כל אדם - צריך גבולות. הגדרת יעדים. הילד צריך להבין מה רוצים ממנו.
ככל שהגבולות ברורים יותר למורה, יהיו לו פחות בעיות משמעת. (כמובן שזה לא תלוי רק בזה).
היום משתמשים ברטאלין בכדי לרסן את התנהגות הילדים. סוג של אלימות אלגנטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 00:02 |
|
| |
ענישה משמשת כצורת תקשורת.
היא אולי לא צריכה להיות שמישה, אולי אנחנו צריכים לשאוף שלא להשתמש בה, אבל מעצם מהותה היא מהוה תקשורת בין המעניש למקבל העונש וזו הסיבה שהיא מציבה גבולות, היא הרי מעבירה מסר.
ענישה הינה סוג של תקשורת אבל לא מקרבת אלא מרחקת, לכן גם אינה מומלצת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2010 00:33 |
|
| |
אמרנו אותו דבר.
|
|
|
|
|
