| נשלח ב-13/6/2010 22:22 |
 |
| |
אל תביאני לידי ניסיון
ישנם ארבעה מצבים, בהם האדם יכול להמציא את עצמו:
1. מציאות בה הניסיון קשה. מציאות בה היצר שורץ בחופשיות.
2. מציאות בה לא יהיה ניסיון, משום שהאוירה היא אוירה מחייבת מבחינה חיובית.
3. מציאות בה קיימת גם סכנה כי קיימים הרבה סיכונים, ועם זאת ישנם גם הרבה גורמים המדרבנים לחיוב.
4. מציאות עקרה, בה אין כלום, לא גורם חיובי מדרבן וגם לא גורם שלילי. סוג של מדבר.
על אילו מן המקומות האלו, אנו אומרים בכל יום: "ואל תביאנו לא לידי ניסיון"?
תוקן על ידי גרפולוגיה ב- 15/06/2010 08:19:57
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2010 22:34 |
|
| |
מסתמא מתפללים על הנסיונות המתוארים בכל הנקודות, פרט למציאות המתוארת בנקודה מס' 2.
הייתי מפרידה את האמור בנק' מס' 1 לשתי נקודות נפרדות- מציאות בה הנסיון קשה, ומציאות בה היצר תוכף וגובר.
מציאות קשה וכניעה ליצר- איש אינו מאחל לעצמו.
סיכונים וסיכויים- כבר מצינו שאין לבקש מה' שינסה אותנו.
מדבר נטול סיכויים- גם שם יש נסיון- לנסות להחלץ מאין האונים הזה, והנסיון הזה קשה עד מאד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2010 23:41 |
|
| |
אז לסיכום, להיכן תכווני אדם הבא אלייך לייעוץ, האם למקום בו אין בכלל ניסיון?
האם במקום שכזה אינך מוצאת פסול?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 00:33 |
|
| |
סחור סחור אמרינן לנזירא.
אדם צריך להתרחק ממקומות שיש סיכוי שימעד בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 00:34 |
|
| |
אל תלכי סחור סחור, וכתבי לאן היית מפנה את הבחור?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 09:45 |
|
| |
הייתי ממליצה לו לגדור עצמו במערכת סייגים שתקשה עליו לחטוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2010 14:35 |
|
| |
אני לא! אלא אם כן, הבחור מוגבל בשכלו.
האדם אינו יכול להבנות מזה שמכניסים אותו לתוך בועה שמורה שמגינה עליו.
הוא אומנם יחלץ מן העולם הזה בלא לעבור עבירה - במקרה הטוב, אולם בן-אדם של ממש לא יצא ממנו.
הצמיחה של האדם נובעת מתוך חיכוך מתמיד עם הסביבה. לא ניתן לנטרל את האדם מחשיפה, וכאשר קיים נסיון כזה של טיהור, הרי זה כאילו לקחת אנטיביוטיקה, שתוך כדי הריסת החיידקים השליליים, היא משמידה גם את הטובים.
לכן הייתי ממליץ עלהמקום הרביעי, בו יש פחות ניסיון אך גם אין גורם מחייב המוביל את האדם אל יעודו, בלא שיבחר בכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 19:14 |
|
| |
ר' ישי.
א) הפיסקא הנ"ל מן התפילה היא מוקשית בלי קשר לדיון - והדברים עתיקים.
[לצערי, עתיקותם אינה מורה על פתירותם. הרבה יגעתי ולא ראיתי אף הסבר מספק]
ב) מאמר חז"ל "סחור סחור אמרינן לנזירא ולא תקרב לכרמא" הוא יסוד מעשי בכל ספרי הראשונים.
דומה, שעצם השמירה מלבוא לניסיון, היא גופה ניסיון עצום. ואף שמבטל את שאר הנסיונות.
ג) ביחס לדבריך על הצורך להתפתח כ"בן אדם" ועל אנטיביוטיקה שמנטרלת גם חלקים בריאים, יש לחלק בין מילי דשמיא למילי דעלמא. בראיה רוחנית, אין ספק שעדיף לישון כל השבת מאשר להתפלל וללמוד אם יווצר במקביל מכשול יחיד ב'בורר'.
במילי דארעא ברור שלהתמודד עדיף מלהמנע מלהגיע לחיכוך.
ד) אמנם להנ"ל, יש לחלק בין תאוות למידות. אדם לא צריך להימנע מלקבל שררה בגלל הגאווה שיצטרך להתמודד אתה. אך בשאר עבירות אינו כן. ואכמ"ל.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 15/06/2010 19:18:43
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 20:23 |
|
| |
למה אתה קורה "מידות" ולמה: תאוות?,
וכן באר יותר בהרחבה את ההבדל בין מילי דשמיא למילי דעלמא.
בבקשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 21:19 |
|
| |
א) כשהייתי צעיר מאד התעללתי ה'משגיחים' על-ידי כך ששאלתי אותם מדוע אסור לי לתת לשני חזיר ומותר לי לתת לו 'כבוד', גם אם ברור לי שייכשל...
אין לאף אחד תשובה ברורה, אבל מוכח שאיסורי ה'מידות' שונות משאר איסורי תורה.
בנדון שלנו: אין לי שום היתר להכנס למבואות המטונפים כדי לצאת יוסף הצדיק!!! אך יש לי היתר להכנס למצבים של מידות רעות ולצאת צדיק.
למה? לא ברור לי עדיין לגמרי. הכיוון הוא ש'מעשה' ו'תכונה' הם בדרגות שונות.
ב) מה שכתבתי לגבי זה שעדיף לישון כל השבת מלחטוא בה חטא אחד, משקף את העניין.
יסוד הדבר הוא, כנראה, בידיעה ש"מצווה אינה מכבה עבירה" (וייתכן אף ש"עבירה מכבה מצווה" ראה סוטה כא.). מה לעשות, לעניין שכר ועונש לא משקללים ולא עושים הנחות ולא הולכים לפי 'רוב'.
אך בענייני חולין: אם בבית שלי או בעסק שלי או במפלגה שלי או בממשלה שלי קיבלתי הרבה החלטות טובות וכמה שגויות - הלא ההחלטות השגויות נמחקות כלא היו!!! ובנוסף, השגיאות מוסיפות לאישיות שלי וכו' וכו'.
לכן וודאי ש'לקפוץ למים' עדיף על להישאר יבש.
[ואם אחשוב על נוסחה מוסברת יותר, ארחיב יותר]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2010 22:03 |
|
| |
מעניין.
תודה!
ישי.
|
|
|
|
|
