| נשלח ב-27/6/2010 18:59 |
 |
| |
אגוצנטריות הנובעת ממצב נפשי לעומת אגוצנטריות הנובעת מאופי
יש שני סוגים של אגוצנטרים. האחד, מקורו ממצב נפשי. אדם שמסיבות נפשיות, מחוסר ביטחון עצמי, מעודף רגישות, מביקורת מופרזת מהבית (ואולי עוד סיבות) - הוא חושב יותר מדי על עצמו ומתקשה לחשוב על אחרים.
לעומת זאת, יש אדם אשר הוא פשוט אינו רואה את הזולת בגלל חוסר יכולת לחוש אותו ולהרגיש. זהו לא מצב נפשי לקוי, אלא אופי נוקשה אשר ניתלה בגלל מוגבלויות כל-שהן, בכללים נוקשים שרק אותם הוא רואה ומבין.
לאדם כזה ישנה מגבלה אישית ביכולת שלו לראות את התמונה כולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 10:57 |
|
| |
ממה זה נובע? בנאדם נולד כך? או שזה שוב חוזר לסביבה, להורים שפינקו וכדומה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 11:27 |
|
| |
לדעתי מהורים שפינקו... אחרת אין לזה הגיון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 15:58 |
|
| |
זהו ההבדל:
האגוצנטרי הרגיל, מושפע מן הסביבה.
לעומת זאת, האגוצנטרי מן הסוג השני, זה לא מצב נפשי. זהו מום מולד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 17:30 |
|
| |
אז הוא לא אשם?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 17:35 |
|
| |
ודאי שהאגואיסט השני לא סובל ממצב נפשי בעייתי. אבל קשה לי להאמין שזה לגמרי מום מולד. למרות שיכולה להיות נטיה מולדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 18:26 |
|
| |
חוות דעת,
הרשה נא לי לכתוב חוות דעתי, החולקת על קביעתך.
לדעתי, הטיפוס השני בהחלט סובל מהפרעה נפשית. מה חומרתה? בהתאם לגודל אנוכיותו. קצה הסקאלה שלה נקרא נרקיסיסם, שמהותו אהבה עצמית נטולת שובע וגבולות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 20:32 |
|
| |
אין מדובר בדיוק באהבה עצמית.
אלא בסוג של אישיות מוגבלת. זו איננה בעייה נפשית כמו - מגבלה שכלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 22:13 |
|
| |
מקווה, אין לו בעיה נפשית, אלא אם את אומרת ששחיתות היא בעיה נפשית(שהיא כן, כמובן. אבל האדם לא מסכן. להבדיל מהאגואיסת הראשון שהוא כן אדם מסכן )
תוקן על ידי חותדעת ב- 28/06/2010 22:14:25
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 22:26 |
|
| |
יש כמה סוגים של הפרעות אישיות, וכפי שכתב הרב ליפשיץ- סוג של אישיות מוגבלת.
אולי אפשר לחלק את הפרעות האישיות לכאלו שגורמות סבל לנושאן, ולכאלו הגורמות סבל לסביבת נושאן. הסוג הראשון (שתואר בהודעת הפתיחה באשכול) הוא הסובל בעצמו, ואילו הסוג השני מסב סבל לזולת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 00:00 |
|
| |
לצד שניהם קשה לחיות.
אחד ההבדלים ביניהם הוא, שהאדם אשר תכונות הנפש הפכוהו לאגוצנטרי (רגישות גבוהה, לעיתים אף אנושיות גבוהה - ערכים בהחלט בעלי איכות חיובית אך נושאים חומר נפץ מסוכן), לאדם שכזה יש סיכוי להשתנות.
לעומת זאת, הטיפוס האגוצנטרי מן הסוג השני, הוא נולד בעל מום והיכולת שלו להשתנות מוטלת בספק.
(אני זהיר בלשוני, משום שבעיקרון, כל אדם יכול וצריך להשתנות).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 14:39 |
|
| |
מזמן נפלא בעיני שה'אורחות צדיקים' משייך תיאור של "אגואיזם צרוף" למידת ה... קמצנות! בשער הציקנות (שער יח') לאחר שמדבר על הקמצן הקלאסי שאיננו מוציא מכספו למאומה הוא כותב:
"ואם הוא ציקן בגופו, גם הוא רע ומר, שלא יעשה חסד עם בני אדם. ורע על כל רעות, אם הוא כילי בחכמתו ובספריו, כיון שהוא אינו חסר בזה מאומה, כי החכמה דומה לאש שאינה חסרה אם מדליקין ממנה נרות או אש אחרת, ועליו נאמר (משלי יא כו): מונע בר יקבוהו לאום".
לדעתי, זה נותן כיוון לסוג שלישי של אגוצנטריות. קמצנות. פשוט חוסר יכולת להתחלק, לתת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 16:10 |
|
| |
שלום בחגווי!
אתה כמובן צודק. אם כי, הקמצן אינו בהכרח אגוצנטרי. חוסר היכולת להעניק מו הרכוש הפרטי, נובעת מכל מיני סיבות שהאחת מהן היא, האגוצנטריות.
פעמים רבות, גם אנשים אשר חושבים על זולתם מבחינה רגשית, מתקשים בנתינה ממונית, בגלל מלחמת הקיום, או/ו בגלל בעייה אמונית (אינם מסוגלים לחיות את האמונה כי הכל מאיתו ית'), וכן גם/או בגלל בעייה נפשית של ממש, או בגלל חינוך לקוי מן הבית.
מאידך, גם לא תמיד היכולת לתת נובעת מטוב לב. לעיתים הדבר נובע מחולשה.
אגוצנטריות, זהו מצב בו מרכז ההתעניינות של האדם זה בעצמו ולא בזולתו. זו תכונה טבעית שיש לעבוד עליה ולחיות עבור החברה. לא רק בעניין הנתינה אלא גם ובעיקר ביכולת ההזדהות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 17:00 |
|
| |
טענו בקמצנות של חלוקת תשומת-לב ושיתוף בידע ----- והשיבו בקמצנות ממונית. וחתם במקובל ובידוע לכל.
התכוונתי לומר, שאם נסכים לדבריו שאגוצנטריות היא חוסר בתכונת ה'נדיבות' -- פתח מופלא נפתח לפנינו. גם בהבנת היסוד הנפשי (אשר הוא שונה מאד מ'מרוכז בעצמו') וגם בדרך העבודה על המידה.
----------------------------------------
עכשיו: אפשר לומר שהספר "אורחות צדיקים" - עם היותו ספר יסוד - הינו שטחי ברמת הניתוח וכוללני מדי בהגדרת ה'מידות'. בנערותי השתעשעתי בשאלות אלו עם אנשים חכמים.
אך אם ניתן לספר חשיבות והערכה גבוהים, יש כאן דוגמא לתובנה שיכולה להוות 'פריצת דרך' ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 22:28 |
|
| |
אני מסכים.
הערתי רק בכדי לברר את הדבר לאשורו.
|
|
|
|
|
