בית פורומים תהילים חלוקה שבועית

פרשת מטות-מסעי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/7/2010 01:20 לינק ישיר 
פרשת מטות-מסעי

נתחיל בדבר תורה:

איש כי ינדור נדר...ואישה כי תדר נדר אסר בבית אביה בנעריה... (מטות ל, ג-ה)
הלשון בפסוק איש ואישה בא לומר מגיל מצוות זכר מגיל שלוש עשרה ניקרא איש ואישה
מגיל שתים
עשר נקראת אישה ואז הם אחראים למעשהם.< br>

עד שהם ניקראים איש ואישה האב זכאי לקיים או לבטל את נדריהם.< br>
בפרשה זו אנו מוצאים את חומרת העוון של הנודר נדרים ואינו מקיים, וכן הנשבע לשקר.
וכבר ידועים
דברי חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא שבת (לב) שבעוון נדרים אשתו ובניו של אדם
מתים. וכל הנודר
כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן, ונקרא חוטא. ובימינו
מצוי לצערנו עוון זה לרוב,
על ידי שנודרים לתת נדבות, ולקיים מצוות. ואחרי כן באים שלא
לקיימם, ונמצא עוון חמור בידם,
ולכן האיש החכם וירא אלקים ירגיל עצמו תמיד לומר "בלי
נדר" כדי שאפילו אם הרגיל עצמו לעשות
איזה מעשה טוב, לא יהיה עליו בחיוב של נדר, אלא
הכל יהיה בלא נדר.

המקובלים כתבו: שנפש המלאך הנבראת מאותה נדבה עומדת תלויה עד שהאדם ישלים
את נדרו,
ובגמרא תענית (ח) אמרו: "שאין גשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים
ואין נותנים".
והדברים אמורים גם כלפי שבועת שווא, שצריכים להיזהר שלא להישבע לשווא < br>(לעולם לא להישבע
אפילו בדברי אמת)

.

מצאנו בגמרא כתובות (עז) מעשה מזעזע ברבי יהושע בן לוי, שכשהגיע זמנו להיפטר מן
העולם
הגיע אלו מלאך המוות כשסכינו שלופה בידו. ביקשו רבי יהושע להראות לו ברגעיו
האחרונים את
מקומו בגן עדן. הסכים מלאך המוות והתחילו ללכת לשם. בדרך אמר רבי יהושע
למלאך המוות,
שיתן לו את הסכין, משום שמפחד ממנה, גם לזה הסכים מלאך המוות ומסר
לרבי יהושע את סכינו.
כשהגיעו לשם הגביהו מלאך המוות, כדי לראות את מקומו, מיד קפץ
רבי יהושע חי לגן עדן ונשבע
שלא יצא משם. בא מלאך המוות וסיפר לפני בית דין של מעלה
את כל מה שקרה, ועל שבועת רבי
יהושע בן לוי, אמר הקדוש ברוך הוא לבדוק בפנקסיו של
רבי יהושע בן לוי, אם קרה שפעם אחת חזר
בו משבועתו, וכשבדקו ראו, שאף פעם לא חזר בו
משבועתו, ופסקו, שכיוון שנכנס ונשבע, גם עתה
לא יחזירוהו משבועתו, אך חיבוהו להחזיר את
החרב למלאך המוות, כיוון שאם לא כך יתבטל
המלאך משליחותו. ממעשה מזעזע זה יש
ללמוד כמה חשוב הוא מי שלא נשבע לשווא. ובזכות זה
זכה רבי יהושע להיכנס חי לגן עדן, אם
כן כמה צריכים אנו להיזהר בנדרים ובשבועות, כדי שלא
נכשל חס וחלילה?!< br>
מספרים על חסיד אחד, ירא ה' וסר מרע, שהיה מבאי ביתו של הסבא משפולי זכותו יגן
עלינו אמן,
אותו חסיד היה עשיר מופלג, ולא חסר לו מאומה, מלבד צרתו האחת, שלא זכה
להיפקד בפרי בטן.
בכל פעם היה העשיר מתחנן על נפשו לפני רבו האדמו"ר הקדוש, שיבטיחו
להיפקד בבן זכר של
קיימא, אך הצדיק דחהו בלך ושוב. במשך חדשים רבים נדחה על ידי רבו
עד שהחליט אותו חסיד
להיכנס לרבות, לשבת ולהטרידו, עד שיגזור אומר, שתפקד אשתו
בפרי בטן. אותו יום היה הסבא
משפולי עסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, לבטל גזרה
קשה מעל ראשם של בני הקהילה,
והנה פתאום מופיע אותו חסיד, ומתחיל להעסיק את הרבי
בבקשה פרטית, התחיל הסבא לומר לו, < br>שאין זו שעת הכושר, ועתה הוא עסוק והתחנן לפני
שיניחו ויבוא פעם אחרת. אך החסיד בשלו: "אינני
זז עד שהרבי יגזור ויבטיח שאזכה השנה
בבן". הדבר עיכב את הרבי וציערו עד מאוד, וכל מה
שעשה לא עזר, אלא החסיד הוסיף,
והכפיל להטריד את הצדיק, הרבי ביקש מהחסיד שילך, ואם לא
יעשה כן הוא יתחרט. אך גם
לזאת לא שמע החסיד. כראות הסבT משפולי זכותו יגן עלינו אמן,
שהחסיד בשלו, אמר
לו: "אני נשבע לך, כי לא יהיו לך בנים לעולם".
כשמוע החסיד את הדברים
האלה נבהל וברח מיד מחצרו של הצדיק, ונאנח, כמי שחרב עליו
עולמו. וכבר התייאש מדבר זה
והשלים עם המציאות.< br>

לימים נסע אותו חסיד לעיר קוריץ לצורך מסחרו, ושמע רבות אודות הרב הקדוש רבי
פנחס מקוריץ
זכותו יגן עלינו אמן, ועל היותו בעל רוח הקודש, בעל מופתים, ודבוק בהשם
יתברך בכל אבריו וגידיו.
שאל החסיד העשיר את בני העיר למצבו הכלכלי של רבי פנחס.
וכששמע שמצבו הגשמי ירוד, עני
מרוד הוא עד פת לחם. הלך לביתו ואמר לרבנית שתקנה
לליל הסדר את כל הדברים על חשבונו.
שולחן, כסאות, מפות, מלבושים, בשר, עופות, דגים,
יין, פירות וירקות, קמח למצה שמורה ועוד.
ובקש בתמורה מהרבנית להתארח בבית הצדיק
בליל הסדר.

שמחה הרבנית והתחילה להזמין את הדברים, ואילו מן הצד משתומם לו רבי פנחס, מדוע
אין אשתו
מטרידה אותו השנה על הכסף עבור הוצאות החג? הרבי לא שאל מאומה, והמשיך
בעבודת הקודש

שלו.< br>
בערב פסח רואה רבי פנחס שהבית מאיר, כלי כסף וכלי זהב, שמלות חדשות,
רהוט חדש, כלים
מבריקים, מיד שאל הוא את הרבנית מהיכן כל הפאר הזה? הצביעה הרבנית
על האורח החסיד,
ואמרה שהכל בזכותו. נתן לו רבי פנחס יד לשלום וישבו לקדש. התחיל < br>באמיר, ההגדה, ולאחר הכוס
השני, טרם ניגשו ליטול ידים, שאלו רבי פנחס, מדוע הגיע? ומה
חסר לו? סיפר לו אותו חסיד בקול
בוכים, את מה שקרה אצל הסבא משפולי זכותו יגן עלינו
אמן, ובקשו לבטל את השבועה, כדי שיזכה
להיפקד בבן זכר של קיימא.< br>
הרהר רבי פנחס רבות בבקשתו של העשיר, ואמר לו: "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע
לך, כי עוד
השנה הבאה אשתך תלד בן זכר של קיימא". שמח אותו עשיר ונשק את ידיו של
הצדיק, ואכן כך היה,
לאחר שנה ילדה אשתו בן זכר.

הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זכותו יגן עלינו, סיפר לחסידיו שבשעה שנשבע רבי פנחס
מקוריץ, נעשה
רעש גדול בשמים. שני צדיקי עולם נשבעו, שבועתו של מי תתקיים? פסק בית
דין של מעלה: מי שלא
נשבע אף פעם אפילו באמת, את שבועתו נקבל. חקרו ובדקו וראו שרבי < br>פנחס לא נשבע אף פעם
בחייו, ולכן קיימו את שבועתו, לתת לאותו חסיד עשיר בן זכר של
קיימא.
הדברים מאירים, וכתובים בפסוק בפרשתינו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
פרוש: אדם

שהוא לא מחלל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה, כך מקיימים בשמים את דבריו.
>עלינו להיזהר לשמור את דברינו ולקיימם, ולהיזהר רבות בעוון נדרים ושבועות, משום שאפילו אם <
br>מקיימם נקרא "רשע" ולכן הטוב ביותר לומר תמיד "בלי נדר" ולהיזהר לקיים כל הבטחותיו, כמו <
br>שנאמר: "מוצא שפתיך תשמור", ובזה נישא טובה וברכה לחיי העולם הבא, אמן .
"לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" כי מי שאינו מדבר דברים בטלים אלא כל היוצא
מפיו מקיים,
גם הקדוש ברוך הוא יעשה דבריו, כי צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים (פניני
התורה).
מעשה נורא על רבי יצחק הלוי מברדטשוב זכרונו לברכה שמנהגו היה למול רק בבוקר
תכף אחרי
תפילת שחרית, והנה פעם ביתו הביאה ילד וביום המילה כרגיל באו כל החסידים
בבוקר והוא גמר
תפילתו ונכנס בביתו בתו, אמר להם תחכו לי, הוא נכנס לחדר מיוחד וסגר
עליו מבפנים ונשאר שם
ארבע שעות רצופות, וכל אחד ואחד כמעט משתגע באין סבלנות לא
יודע מתי יצא? אם ללכת
הביתה או להישאר שם?
כמובן גם אבי הבן גם היולדת מצטערים מאוד מלראות שהקהל הולך
ומתפזר ולא נשאר שם
כי אם מנין מצומצם, ואחר זמן זה יצא בשמחה גדולה מל את הילד ותכף
קרא שמו יהודה לייב,
אבי הבן שזה חתנו, אותו הרגע היה מצטער כי רצה לקרוא לילד שם אחר אבל
שתק
. ואחרי המילה סדרו סעודת מצווה, ובאמצע הסעודה שאל חתנו שני שאלות, שאלה ראשונה >למה איחר כל כך ארבע שעות ולא מל תכף כרגיל? שאלה שניה למה קרא אותו יהודה לייב כי
רציתי
לקרוא לו שם אחר
אמר להם לכל המסובים שמחה גדולה יש לי היום וכדאי לספר לכם, כשבאתי
לכאן בדרך
ראיתי ענן שחור ורעש גדול בפנים הענין, רצתי תכף בתוך החדר הזה לשמוע ולראות מה >קרה? שמעתי אחרי הפרגוד שנפטר צדיק יסוד עולם ושמו רבי יהודה לייב מעיר אפטא אותו הרגע <
br>יצאו כתות צדיקים מגן עדן בתופים ובמחולות לקבל את האורח הנכבד וידעו צדיקים כאלה
דרכם
לגן עדן צריכים לעבור דרך גיהנם כשהגיע לאותו המקום ופתאום עזב את כל הגדולה
ואת כל הכבוד
וקפץ בתוך גיהנם, אמרו לו רבנו מה קרה כאן? אמר להם כעת אני נמצא בעולם
האמת אני מעיד על
עצמי שקיימתי לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה גם קימתי מצוות פדיון
שבועיים זה למדת
י
מהקדוש ברוך הוא שהוא פדה שישים רבוא נפשות מישראל ממצרים ואמר כל המקיים נפש
אחת
מישראל כאילו קיים עולם מלא ועוד הבטיח לנו כל המקיים היוצא מפיו וגם הצדיק גוזר < br>והקדוש ברוך
הוא מקיים, לכן אינני זז מכאן עד שאני עושה פדיון שבויים מגיהנם הלכו הצדיקים
לפני הקדוש ברוך
הוא, אמרו לו מה לעשות עם רבי יהודה לייב, שנכנס בגיהנם ולא רוצה לצאת
בידים ריקניות, אמר
הקדוש ברוך הוא שיפתחו הפנקס של פדיון שבויים לראות כמה נפשות
הציל בחיים שלו? ומצאו
מאתיים ועשרים, אז נתן לו רשות שיקח מספר כזה, מה עשה רבי
יהודה לייב, ירד במדור השביעי
ששם היו אותם הנשמות שיורדים ואינם עולים והיו כמה שנים
נדונים שם, הוציא משם כפלים מזה,
ובכל מדור שהיה עולה היה מוציא גם משם, אמר לו
הממונה מה אתה עושה? כבר לקחת יותר
מכפלים,
אמר לו זה מתנה והכניסם לגן עדן, כשראיתי כוחו של צדיק קראתי את נכדי על שמו רבי >יהודה לייב שיזכה לעשות חיים וחיל, אז שמחו כולם.

ומצאנו למדים לא יחל דברו ככל
היצא מפיו יעשה אז זוכה לכמה מעלות ראשית כל תפילותיו
נשמעים, ויש בכוחו לבטל גזרות
רעות, וגם אחר אריכות ימים יש בכוחו להוציא נשמות מגיהנם
ולהציל מצרות את החיים
והמתים (אהבת חיים).

"נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך".

אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מה
בין נדר לנדבה? נדר, תוקן על ידי - שרית560 - 07/07/2010 01:53:13



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-7/7/2010 01:36 לינק ישיר 
עולם של נדרים

"ככל היוצא מפיו יעשה" - עולם ההלכה הצליח להטמיע יחס מורכב מאוד לנדרים. הלכות נדרים
בשולחן ערוך פותחים בהתנגדות עיקשת לנדרים, המובאת על המשנה הקובעת כי אם אדם אומר < br>שהוא נודר כמו שכשרים נודרים - נדריו אינם נדרים, בשל העובדה שאנשים כשרים אינם נודרים. < br>מאמרים משמעותיים אחרים של חז"ל ממשיכים קו זה, וחכמינו אמרו כי "הנודר כאילו בנה במה < br>והמקיימו כאילו הקים עליה". במצבים נדירים מאוד התירו חכמים לאדם לידור, כמו בשעת צרה או
בשעה שהוא מבקש לזרז את עצמו לקיים מצווה. ברם, יחס עוין זה לנדרים אין משמעות שמותר
לאדם שלא לקיים את נדריו. משעה שנדר אדם הוא חייב לקים את נדרו, ודברי חכמים חמורים ביותר
נאמרו על הנודר ואינו מקיים. התורה משלימה עיקרון זה בספר דברים, וקובעת כי מותר לו לאדם לא
לידור וכלל לא יהיה בו חטא, אולם משעה שנדר "מוצא שפיתך תשמור ועשית".
פלא הוא, שעל אף העובדה שהנדר תקף ישנה אפשרות של התרת נדרים. התרת נדרים מבוססת על
ניתוח מצבו של האדם בשעה שנדר, והקביעה כי פעמים שאדם עושה דבר מה ואינו חושב מראש על
התוצאות, או על ההתפתחויות. הוא מטפס על סולם גבוה, ואינו מחשב כיצד ירד ממנו. זה הבסיס
להרת נדרים, בשל ההנחה שלו היה יודע האדם כי הנדר יתפתח לכיוון הקשה הזה - הוא לא היה
נודר. מדובר אפוא באפשרות לבחון מחדש את מה שנעשה והתיר את הנדר.
מה אפוא אנו יכולים ללמוד מהתרת הנדרים ? יש לשים לב לשני הצדדים של המטבע. מחד גיסא אנו
למדים על הזכות הגדולה שיש לאדם לתקן דברים שנעו בעבר. הדבר נכון כאשר מדובר בהלכות
נדרים, ולמעשה המדובר במציאות רחבה יותר שבבסיס כל רעיון התשובה. הרב סולובייצי'ק בספרו
המופלא על התשובה הרחיב בהקבלה שבין הלכות נדרים ובין הלכות תשובה, והעניק משמעות
גדולה ליכולת הבחינה המחודשת של הדברים. מאידך גיסא, אנו למדים כי קיימת אפשרות של
עשיית מעשים שלא ניתן לחשב את התוצאה שלהם מראש. כאשר מדובר בעניינים שבין אדם לבין
קונו - אמנם ניתן להתיר את הנדר ולתקן דברים שנעשו. אולם כאשר מדובר בעניינים שונים שבין
אדם לחבירו אנו עלולים למצוא את עצמנו במציאות של "מעוות לא יוכל לתקון" במשמעות שנתנו לה
חז"ל, ופעמים שגם בעניינים שבין אדם למקום אנו מוצאים כך. על כן אחת המסקנות המיוחדות
העולות ממציאות זו היא הצורך להלך בעדינות, ולחשוב מראש כיצד לא לעשות דברים שלאחר מכן
נתחרט עליהם, ולא תהיה אפשרות לתקנם.
כמה חשוב לא לעשות דברים מתוך כעס; כמה חיוני להכיר ביסוד הגדול של "טוב אחרית דבר
מראשיתו" ו"סוף מעשה במחשבה תחילה"; כמה חיוני להישמר שלא להרוס ולא לשבור; לא לטפס
על עצים גבוהים שלאחר מכן יהיה צורך בגיוס סולם כדי לרדת ממנו; לא תמיד נותרות כל
האפשרויות פתוחות.
מה אפוא עושה אדם המודע למשמעות הגדולה של הלכות נדרים? אדם המודע לכך אינו פועל
כתוצאה מהתפרצות נפשית
אינו נותן לכעסו ולזעמו להשתלט עליו, אינו מתעלם ממשמעויות עתידיות של החלטותיו. את כל
אלה הוא עושה גם בצורה חיובית. אדם המודע להלכות נדרים מנסה לחשב את המשמעויות השונות
של החלטותיו. מתאמץ להחליט עניינים שונים רק בשעה שהוא רגוע; משקיע אנרגיה פנימית עמוקה
לקבל על עצמו דברים שהוא יהיה הנאמן להם גם אם הם לא יעלו באופן שהוא היה רוצה שזה
יתרחש. ההלכה אפוא מורכבת מאוד. פעמים שהיא מטילה על האדם אחריות על המתרחש ממעשהו
גם אם לא חישב את כל האפשרויות; פעמים היא פותחת לו פתח המאפשר לו לסלול מחדש את
המסלול בו הוא רוצה ללכת. ההלכה אפוא קוראת לאדם לעשות שני דברים סותרים: מחד גיסא
להתחשב בכל האפשרויות העתידיות ולהיות אחראי לדבריו; מאידך גיסא, לנצל בדיעבד הזדמנויות
לתקן הנקראות בדרכו, ולהיות מסוגל לשוב למסלול בו הוא רוצה ללכת.

תוקן על ידי - שרית560 - 07/07/2010 01:40:13



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-7/7/2010 01:52 לינק ישיר 
דבר תורה -ברי עוז


אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו,
יַעֲשֶׂה. ... (ל, ג)
הפרשה מטות-מסעי מתחילה בנושא דיני נדירים וחומרתם. הפרשה מציגה לנו את הנושא ההלכתי
של נדרים וכמה חשוב לקיים נדר שמבטיחים ומי חייב בנדרים, נושא הנדרים הוא נושא לא פשוט,
דבר המצריך זהירות רבה, חז"ל אמרו בגמרא במסכת שבת (לב) שבעוון נדרים אשתו ובניו של
אדם מתים. כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן. אז יש מי שירצה חלילה
שחיי אישתו יהיו קצרים אז הוא ינדור נדרים ולא יקיים אותם , אבל מטרה מסוג זו לא תתממש אלא
תביא לתוצאה הפוכה. עניין הנדרים הוא נושא לא פשוט ואסור לנדור נדרים סתם, במידה והדבר
נעשה יש לעשות אותו בשיקול דעת ולא כתוצאה מכעס רגעי.< br>בימינו אנו הנושא של נדרים נתפס יותר במנהגים של אנשים שונים, יש הנהגות שנוהגים אותם וכדי
להפסיק אותם יש לבצע התרת נדרים בפני תלמיד חכם. ישנם נשים שמחליטות להדליק נרות שבת
כמספר בני המשפחה או לאחר שנפטר אחד מבני המשפחה מוספים נר נוסף להדלקת הנרות, הדבר
מיותר ואינו לצורך, רבים מבזבזים את ממונם על דברים שאין להם צורך וללא מקור בהלכה, טוב
יותר לנפטר שבן המשפחה ייקח על עצמו להתחזק במצווה מאשר הוספת נר שלא לצורך, הדבר
הנ"ל רע ומגונה מאוד, זהו נדר שלא לצורך ואם אותה אישה רוצה להפסיק את הדבר היא צריכה
לעשות התרת נדרים, כי שעושים את הטפל עיקר מפסידים את הכל , בכסף של הנרות הנוספים ניתן
לתת צדקה שתועיל לכולם.
ניתן לראות זאת בהמשך הפרשה שבני ראובן ובני גד שמים את הטפל עיקר ומבקשים לבנות ערים
לצאן לפני בניית בתים לבני משפחתם והעניין בסופו של דבר הוא תוצאה של חוסר אמונה וביטחון
בבורא עולם שהוא ידאג לשמור על ביטחונם והם חשבו שבניית ערי ספר זה מה שיקנה להם ביטחון
לכן חוסר האמונה בבורא עולם ועשיית הטפל עיקר גרמה לכך שבני ראובן וגד הם השבטים
הראשונים שיוצאים לגלות.
" וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד"(לב,א) "
כאשר האחים במצרים עמדו מול יוסף מי שדיבר ראשון היה יהודה, הוא היה הבכיר שבאחים והוא זה
שדיבר מול יוסף והציג את עמדת האחים, אף אחד לא נכנס לדבריו ולא הקדים אותו, הכבוד הבסיסי
הזה היה תמיד נשמר לאחר שיהודה הבכיר שבאחים דיבר רק אז דיברו אחריו האחים האחרים.
כבוד בין אחים זה דבר חשוב במעלה, אנו רואים בפרשה שבני גד מדברים לפני ראובן שהוא
הבכור, היה צריך לתת לבני ראובן לדבר , מתוך כבוד בסיסי לאח הבכור, אבל הכסף הרב והמעמד
שהיה לבני גד מבחינת עושר כספי, גרם להם לזלזל בכבוד הזה והם דיברו לפני בני ראובן, לכן
כתוצאה מחוסר הכבוד הזה הם השבט הראשון שיצא לגלות. יכול להיות שבני גד חשבו שהם ידעו
להציג טוב יותר את הדברים בפני משה רבנו, אבל עליהם היה לכבד את בני ראובן ולהקשיב להם
קודם ולאחר מכן אם היה מקום להוסיף, הם היו מוסיפים את דבריהם. אנו תמיד חושבים שמה שיש
לנו להגיד זה הדבר הנכון ביותר, תמיד אנו יודעים להגיד לשני במה הוא טועה ולא מבין בכלל , אבל
אם היה לנו מספיק כבוד עצמי מול הזולת, היינו יודעים להקשיב לשני ולא הייתה יוצאת תקלה כזו
מידנו. באותו הקשר משה כעס בתחילה על בני גד וראובן בבקשה שלהם לקבל אזורים שנכבשו
לפני הכניסה לארץ, רק לאחר הבטחה שבני גד וראובן יהיו בכח החלוץ שיכבוש את הארץ , רק אז
הסכים משה שהם יקבלו את הנחלה בעבר הירדן. רק אם נדע לכבד אחד את השני לא תצא תקלה
מידנו.
ימי בין המצרים:
האם על משקפי ראייה מברכים ברכת "שהחיינו"? והאם מותר לקנותם בימי בין המצרים?
תשובה : לא מברכים ומותר לקנות כי זה שימושי ורפואי ולא הנאה.
האם מותר בבין המצרים לקנות בגדים ולחדש אותם לכבוד שבת ?
האם מותר לקנות נעליים ולחדש אותם ? מכיוון שעל נעליים לא מברכים שהחיינו
תשובה : אסור בהחלט כי זה גורם שמחה.
שבת שלום!
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, רוננה בת אהובה ז"ל,אלה בת מיכאל ז"ל,
משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר
לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי
יעקובי בן עדינה,גיל בן רחל, פרי בן לגנית בת ניצה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים < br>[email protected]
תוקן על ידי - שרית560 - 07/07/2010 01:58:45



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-9/7/2010 03:02 לינק ישיר 

עקב הבאג טבלת תהילים לא עולה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-9/7/2010 03:06 לינק ישיר 
להשתתפות או באישי או באשכול

פרקים פנויים כ-קנ..



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > רוחניות > תהילים חלוקה שבועית > פרשת מטות-מסעי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext