| נשלח ב-22/7/2010 01:29 |
 |
| |
למה תמיד חשים ריקנות אחרי אירועים שמחים?
חזרתי עכשיו מבר מצווה של בן של חברים ויש בי הרבה תחושות אז החלטתי לשתף והנה אני פה.. אולי יהיו לכם תובנות מעניינות לשתף אותי בהם. אז כן, חזרתי מבר מצווה שהיו בה הרבה חברים מאוד קרובים שלי, אנשים שאני מאוד אוהבת והבר מצווה עצמה היתה מלאה ועטופה בחום, אמונה ושמחה. באמת שמחה מאוד מאוד גדולה. רקדתי, השתוללתי, קפצתי, שרתי.
היה טוב ויפה, אבל בסוף, כשנרגענו מהכל, בדרך חזרה, כשהצטופפנו אני, 2 אחיי, ו2 אחייני באחורה של האוטו פתאום הזדחלה לה ריקנות איומה ואפילו תחושה של העדר אמונה וכעס על הקב"ה.
זה קורה לי הרבה ואני ממש לא מבינה למה זה ככה. למה יש לי שאלות ומחשבות כפירה ומיאוס כללי כזה מהכל אחרי אירועים. יש למישהו תובנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 21:38 |
|
| |
1. מחשבות כפירה? עד כדי כך? האם זה נראה לך משהו אינטלקטואלי?
2. הריקנות עשויה לנבוע מזה שבעצם לא עשית עם עצמך משהו יצירתי באמת. משהו הקשור לשורש נשמתך.
הרי את בעצמך מעידה כי השתוללת.
השתוללות היא מעשה המנוגד לתפקיד האדם ולכן אך טבעי הוא שתרגישי רע עם עצמך.
עם כל זה, לו היה לי את כתב ידך היה לי יותר קל לדעת מהי הסיבה האמיתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 23:33 |
|
| |
היפגשות עם אנשים מעוררת אצל האדם מחשבות על עצמו, גם ביחס אליהם וגם ביחס אליו עצמו, הוא בודק את מיקומו בחברה את מעמדו, כוחו, יכולותיו, והישגיו.
עירעור הינו ההיפך מבטחון, והוא מלווה בתחושות לא נעימות, ולאדם ישנה נטיה להשליך ולהאשים על הזולת ובכלל זאת את ה'.
במפגש חברתי ובודאי משפחתי, ניכרים שינויים והישגים של רבים מהנוכחים, וזה גרום לעירעור וחשיבה מחודשת.
גם אופי המפגש מטלטל את האדם ממצב רגיל של שגרה אל שמחה ופתיחות לאחמ"כ חוזר שוב האדם למצבו הקודם, טלטלות רגשיות נושאות מטענים חיוביים כמו גם שליליים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2010 01:01 |
|
| |
נט_עד אני חושבת שעלית על הסיבה האמיתית. תודה.
ישי- זה בסדר, הכתב שלי לא ממש מעניין :) גם למדתי קצת גרפולוגיה בעצמי אז אני 'מסודרת'.
אם זה מזכיר לך- קוראים לי יעל.
ממש נחמד הפורום הזה , אני נהנת לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2010 00:07 |
|
| |
יעל מחיפה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2010 01:38 |
|
| |
לא, מרעננה.
התייעצתי איתך בקשר ללימודי גרפולוגיה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2010 22:48 |
|
| |
אז הגעת לפורום הזה?
וחוץ מזה, אודות איוב נדמה לי שכבר כתבתי לך, לא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2010 21:46 |
|
| |
לפורום הגעתי די במקרה..
על איוב- כן- כבר כתבת לי, למרות שיש לי עדיין הרבה שאלות
והסיפור בכלל לא ברור לי עד הסוף..
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 01:43 |
|
| |
מה למשל לא ברור?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 14:46 |
|
| |
לא ברור העניין הזה שפעם ראשונה מזכירים את ה'שטן' בתנ"ך למרות שבד"כ אין אליו שום התייחסות.. למה הוא מתואר כחיצוני אליו, למרות שבד"כ זה פשוט 'יצר הרע'?
למה בכלל הוא מתואר איך שהוא מתואר בצורה די מוזרה כמי שבא בדברים עם ריבונו של עולם?
באופן כללי גם די לא הוגן כל מה שקורה לאיוב , אחרי שבמשך כל התנ"ך רק אומרים ומזכירים לנו שאם נלך בדרך ה' ונקיים מצוות אנחנו "שמורים".
למרות התיאור של איוב כאדם פסיבי, אני עדיין חושבת שזה לא נותן הסבר לכל הצרות הפוקדות אותו...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2010 15:52 |
|
| |
ננסה לעשות סדר בשאלותייך,
מספרם 5,
וברשותך אמספרם.
1. לא ברור העניין הזה שפעם ראשונה מזכירים את ה'שטן' בתנ"ך למרות שבד"כ אין אליו שום התייחסות..
2.למה הוא מתואר כחיצוני אליו, למרות שבד"כ זה פשוט 'יצר הרע'?
3. למה בכלל הוא מתואר איך שהוא מתואר בצורה די מוזרה כמי שבא בדברים עם ריבונו של עולם?
4. באופן כללי גם די לא הוגן כל מה שקורה לאיוב , אחרי שבמשך כל התנ"ך רק אומרים ומזכירים לנו שאם נלך בדרך ה' ונקיים מצוות אנחנו "שמורים".
5. למרות התיאור של איוב כאדם פסיבי, אני עדיין חושבת שזה לא נותן הסבר לכל הצרות הפוקדות אותו...
אתייחס כרגע לשאלה 2, היצר הרע הינו פנימי לעומת השטן שהוא חיצוני, כלומר, היצר הרע הינו כח בנפש האדם, והוא משתייך אל האדם באופן אישי, ועל כך אמרו חז"ל 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו' הוי אומר לא הרי יצה"ר של אדם זה כשל אדם זה, כל אחד ויצריו הוא,
על היצרים יש לאדם יכולת השפעה ושינוי, וככל שירבה לעבוד ולעמול עליהם כך יתקטנו ויחלשו.
השטן הינו בריאה נפרדת מהאדם, ומשתייך לקבוצת המלאכים, הוא נושא שם, המעיד על מהותו, תפקידו לקטרג על האדם בפני בי"ד של מעלה,
אין לאדם שליטה עליו, שהרי לכך נוצר, אלא שהאדם יכול להנצל ממנו בדרכים שונות.
על אף כל זאת, מתברר שאותו כח שלילי המאזן ומאפשר לנו את הבחירה פועל בכל התחומים, ופעם מתלבש בדמות זו ופעם בזו וכדברי חז"ל: 'הוא יצה"ר, הוא השטן, הוא מלאך המוות' ר"ל בתחילה נכנס אל תוכו של האדם ומסיתו, מיד אח"כ מלמד הוא קטגוריא, וכאשר מקבל רשות הוא נוטל את הדמות של מלאך המוות, ומבצע את אשר ברצונו.
 |
|
|
|
|
|
