פרשת ניצבים -וילך

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא
אוכל עוד לצאת ולבוא (וילך לא-א)

וילך משה איפה היה ולאן הלך? הלא היה לפני כל-ישראל ומה פרוש וילך? היה צריך לומר< br>
ויאמר משה או וידבר משה אלא מובן מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין שלטון ביום

המות קל וחומר ממשה רבנו עליו

השלום רבן של כל ישראל ואבי הנביאים כשהגיע יום< br>
פטירתו של האדם אומרים לו וילך. וזה מראה לנו קודם יום הכיפורים מוסר גדול, מה אנחנו מה חיינו
רימה תולעה בחיים חיותנו וכל שכן אחר מותנו אל יפתה היצר הרע את האדם שהעולם הפקר או
טבע ולא כאותם הטפשים האומרים מי הלך ובא ומי ראה שיש עולם אחר כי אחר שהוא מת ישליכוהו
לאשפה, אבל כשהגיע שעת גסיסתו כבר הוא מודה ומתחרט מהמראות המשונות שהוא רואה
ומהסבל הנורא שהוא סובל ועל זה אומר לנו הושע הנביא קחו עמכם דברים ושוב אל השם. כלומר
על עצמכם ושובו בתשובה מכיון שהגיע יום הכיפורים ואין אדם יודע מה יהיה דינו ובשביל זה
מרעישה התורה הרבה על יום ראש השנה ויום הכיפורים שכל אחד יתקן מעשיו ויחזור בתשובה ולא
תאבד שום נפש מישראל חס ושלום, והמגיד מדובנא עליו השלום הביא משל קטן שיום הכיפורים הוא
יום תשלום המלאכה. משל למלך אחד שהביא כמה פועלים ונתן להם סחורה יקרה וסיכם אתם
שיעשו לו רהיטים ממינים אלו ואלו וציוה כמה פעמים שישגיחו על העבודה שלא יקלקלו את סחורה
ולא תלך לאיבוד, אחרי שמסר להם את הסחורה ופטרם מלפניו שלח פקידים גבוהים להזהירם שיש
להם זמן שנה אחת כדי לגמור את העבודה ושיפקחו עיניהם ביותר על העבודה מפני שבגמר
המלאכה, המלך בעצמו יבוא ויבדוק ואם חס ושלום יהיה איזה קלקול קטן דמם בראשם. וכן שלח
פקידים יותר קטנים כמה וכמה פעמים עד שהגיע היום המוגבל הוא היום האחרון של השנה ובבוקר
בא המלך עם הפקידים הגבוהים לבדוק את הסחורה שהיא הנשמה היקרה עם הגוף יחד וסוף סוף
אנחנו בני אדם ולא יצדק לפניך כל חי. וכבר קיבלנו התורה בהר-סיני ואחרי כן שלח לנו הקדוש ברוך
הוא את הנביאים והזהירונו חכמינו ז"ל גם כן הנמשלים לפקידים הנאמנים לשם, על זה אומר הנביא
הושע "קחו עמכם דברים ושובו אל השם יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו", וידוע שרוב העברות
באים מתוך הפרנסה, מה נאמר ומה נדבר ומה שוה התפילה והצדקה מאחר< br>
שהמשא ומתן הוא ברמאות ותחילת דינו של אדם הוא על משא ומתן באמונה ועל זה התחילה
הפרשה במילה וילך לומר לך שאין שלטון ביום המות וקל וחומר ממשה רבנו כמו שכתוב ויאמר
אליהם משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא.< br>
וכי משה רבנו עליו השלום לא היה יכול לצאת ולבוא והלא הכתוב אומר לא כהתה עינו ולא נס לחה < br>ולא תשש כחו? אלא מרמז לישראל שכשהגיע זמנו של האדם להפטר מן העולם לא ממתינים לו ואין
שלטון ביום המות, לכן ימהר האדם לחזור בתשובה, ולפעמים היצר הרע מפתה את האדם שהוא
רשע גדול ומלא עונות וסוגר לו כל הדלתות עד שחס ושלום מתיאש האדם אומר כאשר אבדתי
אבדתי וזה איסור גדול כי אין יאוש לישראל חס ושלום ואף שחטא ישראל הוא ואם במקרה חטא
וחזר וחטא לא יתיאש מרחמי שמים ושמעתי מפי רבי בן ציון חזן זכר צדיק לברכה משל יפה על זה
למלך אחד שהיה לו מרשאל מלחמה והיה עובד באמונה ומנצח תמיד וכמה פעמים נפצע ונתרפא
ובכל זאת היה נאמן והיה חוזר ונלחם עד שכל גופו נעשה ככברה ובכל זאת היה נאמן למלך. אבל
סוף סוף נמצא יצר הרע בעולם והנה פעם אחת מרד במלך ויצא דינו לתליה, וילך המארשל לעורך-דין
שלו להתיעץ עמו. ויאמר לו העורך דין: אל תפחד כי קודם שיהרגוהו יאמרו לו שיבקש בקשה אחת
והם ימלאו את בקשתו, ואמר לו שלא ישאל שום דבר אלא רק יבקש לראות את פני המלך, וכשיבוא
לפני המלך יסיר את כל בגדיו ויראה לו את כל גופו המלא חבורות ופצעים ויבכה ויתחנן לפניו ויאמר
לו אדוני המלך הגוף הזה נעשה כבר ככברה והכל בעבורך, כי מסרתי את עצמי כמה פעמים למיתה
ולהריגה משונה בעבורך וכיוצא מאלו הדברים, המלך בעצמו רחמן ובודאי ימחול לו, וכן עשה
המארשל, והמלך נתן לו חנינה. אבל לא עבר חודש ימים והנה שוב מרד במלכו ויאמרו כל הפקידים
שבפעם זו בודאי המארשל הזה יהרג וישמחו על זה שמחה גדולה. ושוב הלך להתיעץ עם העורך-דין
שלו, ושאל ממנו האם יש לך תמונת אביך בבית? אמר לו כן, אמר לו אם כך, הרי זה טוב מאוד כי
אביך היה איש נאמן למלך עד יום מותו ולכן זאת עשה קח את תמונת אביך ולך לפני המלך ותבכה
ותתחנן לפניו ותאמר לו עשה למען אבי, אשר הלך באמונה עמך במשך כל-ימיו, עשה למען אבי כי
אני הייתי שיכור ולא ידעתי מה שעשיתי וכן עשה המארשל והמלך שראה את תמונת אביו והזכיר את
שמו של אביו כמה פעמים ריחם עליו בזכות אביו ונתן לו חנינה. אבל עוד לא עבר חודש ימים והנה
שוב מרד במלכו כי היצר הרע נתגבר ואפילו שהוא מכניס עצמו בסכנה כי כך דרכו של היצר הרע
רחמנא ליצלן, ובפעם זו אמרו כולם שבודאי יהרג ולא תנתן לו עוד חנינה. אבל העורך דין נתן לו עצה
ואמר לו: מחר בבוקר תשלח את אשתך ובניך הקטנים לפני המלך והם יבכו ויצעקו לפני המלך, וכן
עשה המארשל וכאשר באו האשה והילדים לפני המלך והתחילו לצעוק ולבכות הקטנים יאמרו: "אדוני
המלך אנחנו רוצים את אבא אנחנו רוצים את אבא וצעקו ובכו בקול גדול, ואמרו לו רחם עלינו כי מלך
רחמן אתה, ואשתו התחילה לצעוק אדוני המלך עבדך חטא ומתחרט חרטה גמורה ועוד לא ישוב
לכסלה", ועוד דברה דברים המרככים לבו של אדם, ושוב חנן אותו המלך וניצל ממות.

וזה שאנחנו אומרים בסליחות אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו כי שמך נקרא עלינו וגופנו רצוץ
ושבור מפני שאנחנו ישראל כי מדוע כולם שונאים אותנו והורגים בנו, מפני ששמך נקרא עלינו ופעם
אנחנו אומרים עשה למען אברהם יצחק ויעקב וכן מזכירים את כל הצדיקים ופעם אנחנו אומרים עשה
למען תינוקות של בית-רבן שלא חטאו ופעם אנחנו אומרים עשה למען יתומים ואלמנות וכיוצא בזה
לכן אין יאוש בעולם יאוש מראה על קטני אמנה ובטחון בשם יתברך. (אהבת חיים)< br>
תוקן על ידי - שרית560 - 01/09/2010 00:27:00

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל"[1] .
השאלה העולה מהפסוקים היא, מדוע התורה מפרטת, הרי מספיק היה לכתוב: "אתם ניצבים היום
כלכם"! ואם רצתה התורה לפרט ולכתוב את המדריגות השונות בעם ישראל: "ראשיכם שבטיכם...",
המילה "כלכם" הינה מיותרת!

אלא שצריך לומר שהתורה באה ומפרטת את הדרגות השונות "ראשיכם שבטיכם...", אבל הדרגה
בגבוהה ביותר היא העמידה לפני ה'! קיימות דרגות שונות בעם, אבל הדרגה הגבוהה ביותר
היא: "אתם ניצבים היום כלכם לפני ה'...כל בית ישראל"! המהות המיוחדת שקיימת בכל עם ישראל,
של עמידה לפני ה', היא מעל כל המדריגות כולן! ואולי זאת כוונת המדרש: "ראשיכם שבטיכם - אף
על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים, כולכם שוין לפני, שנאמר: 'וכל איש ישראל'". במדריגה
של עמידה לפני ה', כולכם שוים בפני! על פי זה מובן המעבר בפסוקים מלשון רבים ללשון יחיד.
בתחילה אומרת התורה: "אתם ניצבים...", בלשון רבים, וממשיכה: "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו
אשר ה' אלקיך כרת עמך היום: למען הקים אותך היו לו לעם...". בעם ישראל ישנה מהות מיוחדת,
ומכאן נובעת האחדות של עם ישראל. ישנו יחוד לכלל ישראל כולו, וממילא עם ישראל כולו הוא אחד,
שלימות אחת, מהות מיוחדת אחת. ענין זה ניתן לראות בנוסחי התפילה השונים. בנוסח ספרד
מתחילים פסוקי דזימרא ב"הודו לה'...", ואילו נוסח אשכנז מתחיל ב"מזמור שיר חנכת הבית, לדוד".
השלב בו משתווים נוסחי התפילה הוא במזמור לתודה. מהי הסיבה? במזמור נאמר: "דעו כי ה' הוא
האלוקים, הוא עשנו ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו". בעמידה לפני ה', אין מדריגות - כולם שווים!



בעם ישראל ישנה מהות מיוחדת כמו באדם. באדם ישנם כוחות שנמצאים בפוטנציאל, ובידו
האפשרות להוציא אותם לפועל. כך גם בעם ישראל "עם זו יצרתי לי", ישנם כוחות מיוחדים שעל עם
ישראל להוציא אותם לפועל! כמו שבאדם ישנו מצפון ומוסר כליות, ואם הוא אינו פועל על פיו נאמר
עליו שהוא איננו אדם, כך גם בעם ישראל. מהותו של עם ישראל היא תורה ומצוותיה, ויש בידינו
האפשרות להתרחק ממהותינו, מעצמיותינו, ומאידך גיסא בידינו לשוב אל מהותינו על ידי קיום תורה
ומצוות. והדברים נכונים במיוחד בערב ראש השנה בו אנו נתבעים לתשובה, וכפי שמגדיר הרב זצ"ל
את התשובה[2]: "והתשובה הראשית שהיא מאירה את כל המחשכים מיד, שישוב האדם אל עצמו,
אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה, מעלה מעלה,
בקדושה ובטהרה".



חוסנו של עם ישראל הוא באחדותו, כפי שעולה מהמדרש[3]: "בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה
של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפילו תינוק יכול ומשברם, וכן אתה
מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת". הנשק הסודי של עם ישראל הוא האחדות.
והקריאה בעת צרה היא[4]: "לך כנוס את כל היהודים"!

אף קבלת התורה היתה מתוך אחדות. על הפסוק[5]: "ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו
במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר", אומר המדרש[6]: "ויחן שם ישראל - כל מקום שהוא אומר ויסעו
ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמר 'ויחן שם ישראל
נגד ההר'".

את חשיבותה הרבה של האחדות ניתן לראות גם מההסבר על הפסוק[ 7]: "ויהי בישרון מלך
בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". אומר רש"י: "בהתאסף - בהתאספם יחד, באגודה אחת
ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם". כשישנו שלום אמיתי בתוך עם ישראל,
כביכול רק אז מלכותו של הקב"ה שלימה. אומר המדרש[ 8]: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: משל לשתי
ספינות קשורות בהוגנין ובעשתות ובנו עליהם פלטין והעמידום על גביהם, כל זמן שהספינות
קשורות, פלטין קיימים. פרשו הספינות, אין פלטין קיימים. כך כשישראל עושים רצונו של מקום,
עליותיו בשמים, וכשאין עושין רצונו של מקום, ואגודתו על ארץ יסדה". המדרש ממשיל את התגלות
ה' בעולם לארמון של מלך הבנוי על גבי ספינות. אם הספינות מחוברות הארמון קיים, וברגע שהן
נפרדות, אין הארמון קיים. עם ישראל הוא הכלי לגילוי מלכותו של הקב"ה בעולם, וכשעם ישראל אינו
מאוחד, הגילוי של הקב"ה בעולם אינו שלם!



עד היכן מגיע כוחה של האחדות ניתן לראות מהמדרש[9]: "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים
טמא, וארבעים ותשע פנים טהור... ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, על ידי שהיה בהן
דלטורין...אבל דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו בהן דלטורין יוצאין
למלחמה ונוצחין". ענין זה מופיע במדרש נוסף[10]: "ר' אלעזר, בנו של ר' אלעזר הקפר, אומר: גדול
השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם,
שנאמר: 'חבור עצבים אפרים הנח לו', אבל משנחלקו מה נאמר בהם? 'חלק לבם עתה יאשמו'". את
הדברים ניתן לראות גם בצורה החיובית של הדברים[11]: "כלכם ערבים זה בזה, ואפילו צדיק אחד
ביניכם כלכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'".



מהי תכליתה של האחדות? תשובה לשאלה זו רואים מהמשך הפסוקים[12]: "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה'
אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ
לֵאלֹקִים...". מטרתה של האחדות היא עבודת ה' באופן השלם, וגילוי שכינה באופן מלא. "אתה אחד
ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". הצורה השלימה ביותר של עבודת ה' היא מתוך
אחדות!

על טיבה של אחדות זו אומרים חז"ל[13]: "ישראל ערבים זה בזה", ומתוך שהם ערבים זה בזה,
מעורבבים זה בזה, ממילא הם נהיים ערבים זה לזה. את ענינה של ערבות זו ניתן ללמוד מהמשל
כפי שמובא במדרש[14]: "תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן
מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חביריו למה את עושה כן, אמר להן מה איכפת לכם, לא תחתי
אני קודח. אמרו לו מפני שאתה מיציף עלינו את הספינה!". ענין הערבות מוסבר יותר בדברים הבאים[
15]: "יש בזה חלק מזה ובזה חלק זה...וכן מטעם זה כל ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בכל
אחד חלק אחר מחבירו". כלומר, כל אחד מישראל משלים את חבירו, מה שיש בזה - אין בזה, ומה
שיש בזה - אין בזה.



התביעה לנו בימים אלו שלפני ראש השנה היא, להרבות טוב. לחוש את האחריות העצומה המוטלת
על כתיפינו כפי שאומר הרמב"ם[16]: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו
זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל
העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו
לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". אם נוסיף טוב, ונעבוד את ה' מתוך אחדות, נכריע אותנו,
ויחד אתנו את העולם כולו, לכף זכות!


- br>
[1] דברים כט, ט.

[2] אורות התשובה טו, י.

[3] תנחומא ניצבים, ד.

[4] אסתר ד, טז.

[5] שמות יט ,ב.

[6] מכילתא יתרו, א.

[7] דברים לג, ה. < br>
[8] ילקוט שמעוני עמוס, תקמח.

[9] תנחומא חקת, ז. < br>
[10] ספרי במדבר, מב.

[11] ילקוט שמעוני ניצבים תתקמ.

[12] דברים כט, יא-יב.

[13] שבועות לט ע"א, ילקוט שמעוני ניצבים תתקמ.

[14] ויקרא רבה, ד, ו.

[15] תומר דבורה, א.

[16] הלכות תשובה ג, ד.

תוקן על ידי - שרית560 - 01/09/2010 00:34:45

בס"ד
פרשת נִצָּבִים – וַיֵּלֶךְ< br>
הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה'
אֱלֹקיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת(לא,יב) . המצווה הלפני אחרונה בחומש דברים
ובתרי"ג המצוות היא מצוות ויקהל, שבה מצווים בני ישראל במוצאי שנת השמיטה בחג סוכות ביום
חג שני לקרוא בספר משנה התורה.
כל זאת נעשה בבית המקדש בא נמצא כל עם ישראל,נשאלת השאלה למה יש את הצורך לקיים את
הדבר במוצאי שנת השמיטה וגם למה יש צווי על הנשים ועל הטף להיות חלק מהנוכחים באירוע?
הטעם הראשון, כאשר יוצאת שנת השמיטה יש לחץ טבעי על כל אותם אלו שלא עסקו בעבודת
הקרקע להתחיל מיד לעבוד את האדמה ולהוריד מעצמם את כל הנטל שהיה להם בשנת השמיטה,
זו היא מעין עצירה בקריאת החומש שבא להסביר לנו כי הכול מהבורא יתברך וההפסקה הזאת של
השמיטה באה להטיב עימנו. לפני שחוזרים לשגרה עלינו לזכור שמה שמנחה אותנו זו התורה
הקדושה ואומנם חשוב לבצע את עבודת האדמה אבל לימוד התורה קדם לה. עלינו להבין שכל
המטרה בעבודה שלנו היא שנעשה את ההשתדלות בעבודה והכול במטרה ללמוד תורה לכן יש
להודות לבורא על שנת המשמיטה שניתנה לנו. עוד קיים החיוב להביא את הילדים הקטנים לאירוע
הנ"ל, האמת זה קצת קשה שצריך להגיע לאירוע כזה עם ילדים קטנים, בסה"כ כל הורה יודע את
הקושי לצאת מהבית עם ילדים קטנים במיוחד לאירוע בסדר גודל שכזה, בד"כ שמתקיים במהלך
השנה ביום העצמאות יום שכולו תורה, יש צורך בסידור לילדים שכך ההורים יוכלו ליהנות מן
ההרצאות, אז לכן מארגנים מטפלות וג'ימבורי ועוד פעילויות כדי להעסיק את הילדים כך שההורים
יהיו פנויים לשמוע את דברי התורה החשובים מפי הרבנים המרצים. הקושי הוא רב אבל
התורה מצווה את ההורים להגיע עם הילדים הקטנים, האירוע של מעמד ויקהל הוא אירוע מיוחד
ומרגש ובעל משמעות רבה, ילד קטן שרואה את האירוע הדבר משפיע עליו ועל יראת השמיים שלו,
יש מי שחושב שילד קטן לא מבין והוא ביום זה נמצא בעולמו, הגמרא במסכת מנחות אומרת שילד
שהיה עד לאירוע בגיל קטן יכול לבוא ולתת עדות בפני בית דין לאחר כמה שנים, הילד זוכר במדויק
את הדברים. בעיות רבות של התפתחות ילדים נבעו כתוצאה מחשיפה לאירועים קשים בילדות ורק
לאחר טיפול הצליחו הילדים להשתחרר מפחדים ומצוקות, ילד רואה ומבין הכול . אנו נמצאים לפני
יום הדין וכל מה שאנו מבקשים זה המשכיות , כל אחד רוצה בריאות ופרנסה טובה כדי לגדל את
ילדיו ושיהיה לו המשכיות בעבודת הבורא, אנו נידונים ביום ראש השנה על חינוך ילדינו, יש מי
שחושב שמספיק שאנו רושמים אותם למוסד חינוך תורני וסיימנו את עבודת החינוך, אנו צריכים
לשמור על הילדים מכל דבר ולדאוג שהם לא יחשפו לדברים שילדים לא צריכים לראות. אנו נמצאים
זמן קצר לאחר חופש הקיץ , ירידה רוחנית של ילדים רבים התחילה לאחר החופשה הארוכה והכול
כתוצאה מחשיפה לתכנים שנוגדים את דרך תורתנו הקדושה, ישנם נשים שלקחו את ילדיהם
שמתחת לגיל 3 לים איתם ביחד, הדבר אינו אסור ע"פ דין אבל ילד שראה מראות בים גם אם הוא
נפרד לנשים בלבד והוא נקרא פעוט , אותם תמונות יישארו לו כל חייו וגדול בתורה הוא לא יהיה.
הבן איש חי מספר על משפחה שכולם יצאו ממנה גדולים בתורה מלבד אחד שלא הלך בדרך < br>התורה, והוא יחס זאת לעובדה שהוא היה קטן לקחו אותו לים עם האימא . לכן מובאת מצוות ויקהל
להזכיר לנו שיש לכל מעמד ומראה משמעות על יראת השמים של הילדים, וקבלה לשנה הקרובה על
כל הורה לבדוק לפני שהולכים לכל מקום גם אם זה לטיול פשוט , למה הילד הולך להיחשף בטיול
ועד כמה הדבר יכול לפגוע יראת שמים שלו.
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה < br>ז"ל ,רחל סבן בת חיים ז"ל , לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל
אשר לו, שושנה בת עדינה וכל אשר לה לתגובות להערות
ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]


תוקן על ידי - שרית560 - 01/09/2010 00:40:30

עקב הבאג המתמשך

להשתתפות או באישי או באשכול

לע"נ
אברהם יעקב  הכהן בן צדוק ז"ל
גרשון צבי הכהן בן ישראל חיים ז"ל
פסיה חנה בת יצחק ז"ל 
אברהם ישכר  הכהן בן  גרשון חיים ז"ל 
סמדר שמחה בת שמעון ז"ל

דבורה פריידל בת דוד ז"ל
יהודה משה בן יוסף ז"ל 
משה בן חנום ז"ל
יחזקאל   עמיצור בן מרים ז"ל
פרשת ניצבים וילך
'לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו…למען הקים אתך הים לו לעם''
מעיר כאן רבי שלמה אפרים מלונצי'ץ, בעל ''כלי יקר'': בכל הפרשה הזאת מדבר משה לישראל בלשון רבים, ככתוב: ''אתם נצבים היום כולכם'' וגו' (כ''ט, ט') ; חוץ ממקום אחד, שבו מזכיר את הברית שה' כורת עם ישראל (כ''ט, י''א-י''ב) , שעובר לדבר בלשון-יחיד.
בכך מבקש משה רבנו להורות לבני ישראל, שעליהם להתלכד לעם אחד ולחוש ערבות הדדית איש כלפי רעהו - כפי שמרגיש גופו של אדם שנפגע באחד מאיבריו. שבענייני החטא וענשו נקבע הכלל הגדול, שכל ישראל ערבים זה בזה
וכאשר היחיד נכשל בחטא, אין הדבר נוגע רק לו לעצמו אלא לכלל כולו.

''והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר נתתי לפניך…''
תוהה כאן רבנו חיים בן עטר, בעל ''אור החיים'': למה הוצרך הכתוב לומר ''כל הדברים האלה'', ואינו מסתפק בנוסח ''כי יבואו עליך הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך''?
אלא - אומר בעל ''אור החיים'': במשנת ברכות (ט', ה') הורו לנו חכמים, שחייב אדם לברך על הרעה, כשם שהוא מברך על הטובה; ועל כך נאמר בגמרא (ס', ע''ב) , שגם את הפורענות צריכים לקבל בשמחה, כי ''כל דעביד רחמנא - לטב עביד'' (=כל מה שעושה ה' הרחמן - לטובה עושה). והנה מרומזת הוראה זו של חז''ל בלשון הכתוב שלפנינו: ''והיה'' - עליך לקבל בשמחה (שלפי חז''ל ''והיה'' היא לשון-שמחה בכל מקום) - ''כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה'' וגו' ולברך את הבורא על כל מה שגומל לך בחיים. כי ''כל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא - הכול לטובה''

"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם ושוטריכם כל איש ישראל"
דרכו של עולם, בשעה שמתעורר צורך לפעול ולעשות למען היהדות, לנהל מלחמת מצוה למען כבוד שמים, אומר כל אחד: מה אני ומי אני? דבר זה ראוי שיטפלו בו הרבנים, האדמורים, עסקני ציבור המובהקים, ולא אני האדם הפשוט … ברם, טעות חמורה היא הגורמת להרבה נזקים. כשהדבר נוגע "לפני ה' א-להיך" - שהמדובר הוא בכבוד שמים, מן הצורך שיהיה "אתם נצבים כולכם" - הכל חייבים להתגייס לפעולה, גם "ראשיכם שבטיכם" וגם "מחוטב עציך ועד שואב מימך". איש אל ישתמט מחובתו ואל יטיל את המלאכה על שכם הגדולים.

חסידים ומתנגדים מחולקים ביניהם לגבי נוסח התפילה. החסידים מקדימים "הודו" לפני "ברוך שאמר", ואילו המתנגדים מקדימים "ברוך שאמר" לפני "הודו", אולם משתווים הם ביניהם בהגיעם ל"יהי כבוד"
כשמדובר בכבוד שמים יש לחדול מכל חילוקי הנוסחאות והדעות ולהתלכד לכוח אחד, כדי להגן על "יהי כבוד ה' לעולם"

"בפיך ובלבבך לעשותו
אל תצא ידי חובך בדיבור ומחשבה גרידא, אלא מה שבלבך ובפיך – עשה, בפיך ובללבך – לעשותו.


"ושבת עד ה' א-לוהיך"
הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ב) אומר: "ומה היא התשובה, שיעזוב החוטא את חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". וזה מרומז כאן "ושבת"- תקבל על עצמך לשוב בלב שלם וברצון עז ובהחלטיות שלא ישוב לזה החטא עוד, "עד" (עי"ן בצירה, מלשון עדות) "ה' א-להיך".

"ושבת עד ה' א-להיך... בכל לבבך ובכל נפשך"
ולא נאמר "ובכל מאדך", כי כוונת הכתוב לאחרית הימים, ועל אותה שעה אמרו חז"ל
"אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס.

"אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך"
כלום נידחים לשמים, הלא "בקצה הארץ" היה צריך לומר ?
הבעש"ט היה מלמד זכות על ישראל, שאפילו בשעה שאדם מישראל עושה איזה מרמה בעסקיו, סוף סוף גם בזה יש איזו כוונה טובה, כי רוצה להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה, לשלם שכר לימוד עבור ילדיו, לצורכי שבת וכדומה.
וזה הפירוש בפסוק "אם יהיה נדחך בקצה השמים" אם בדחייתך, בעבירותיך, בקצה המחשבה ישנה איזו כוונה לשם שמים, "משם יקבצך ה' " – מהניצוץ הקטן הזה של לשם שמים הנמצא בתוך העבירה, משם יקחך ה'. המחשבה הנעלה הזאת מצילה אותו שלא יפול בנופלים ומביאה אותו לתשובה שלמה.
שבת שלום שנזכה לניסים גלויים אמן

תוקן על ידי שרית560 ב- 26/09/2024 17:04:43