המוגבלים והמשוחררים

יש נטייה לסלוד מבעלי מוגבלויות, ולראות בהם הפחות אהובים בישראל, - כי סוף דבר, מה יוכל לתרום זה לחברה ולהועיל אחרי כול המוגבלויות שלו, ובאמת צריך ללמוד לאהוב כול ישראל גם אם הוא מוגבל ולא בעל כישורים גבוהים ופוטנציאל מבטיח, אלה לדרוש מעצמך להיות בדרכי החמימות חביבות ולבביות ואהבה אחווה ורעות וידודיתיות עם כל הישראל באשר הם, ועל ידי כך שנזכה לאהוב באחדות גם את השונה בעיננו והנראה לכאורה וכביכול פגום ומקוטע, נזכה שהשם יאהב אותנו כמו שאנחנו עם כל החסרונות שלנו בתור בשר ודם, טיפה סרוחה קרוצי עפר, רימה ותולעה בחיינו אף כי במותנו ,אגרת הרמב"ן, על כן ישבור האדם הישראלי מקרבו לדחות בנפשו את הפחות משוחרר והקצת יותר מוגבל אט אט ולבסוף יזכה לאהבת השם אליו עם כל החסרונות שבו כי כשאדם נותן אהבה לשכאלה בעיניו הוא כלי לקבל אהבה לשכמותו בעיני השם