תביעה: רב''צ חלה בסכרת בשל המתח הנפשי שנגרם לו

בתביעה שהגיש רב צבאי נגד קצין התמלוגים טען, כי במסגרת תפקידו, היה עליו לאתר חלקי גופות חיילים הרוגים ולזהותם, וכי באירוע אסון המסוקים, בו נהרגו 73 חיילים, במשך שלוש יממות רצופות פעל לאיסוף ופינוי חלקי הגופות וזיהויים, במהלכם אף נתקל בגופותיהם של מפקד וחייל שהכיר, מה שבנוסף היה עבורו קשה במיוחד.

הרב טען כי לאור המראות הקשים שחווה, כשלושה חודשים לאחר האירוע התפרצה אצלו מחלת הסכרת וביקש להכיר בנכות שנגרמה לו בגין המחלה כנכות שנגרמה עקב שירותו הצבאי.

התביעה נדחתה וכך גם ערר שהגיש הרב, ועל כן ערער הרב לבית המשפט המחוזי, שהחזיר את התיק לוועדת הערר.

הרב טען בפני הוועדה, כי ההחלטה הקודמת שלה, לפיה לא קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר בין דחק לבין מחלת הסכרת הסתמכה על ספרון משנת 1985 אשר אינו עומד בתנאים לקביעת אסכולה רפואית, שאינה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים, ולפיכך יש לשקול מחדש את שאלת קיומה של אסכולה המכירה בקשר בין דחק נפשי לבין סכרת.

לחילופין טען, כי גם במידה וייקבע כי לא קיימת אסכולה רפואית כאמור, יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי קונקרטי, בהתחשב בנסיבות החריגות והקשות של אסון המסוקים הטראגי, ובעובדה שרמת הסוכר הגבוהה התגלתה אצלו בסמוך לאסון.

קצין התגמולים טען מנגד, כי הקביעה אין כי אין קשר בין דחק נפשי לבין סכרת התבססה על מכלול נתונים, וכי. הרב סבל מהשמנת יתר ומלחץ דם גבוה, המהווים גורמי סיכון למחלת הסכרת ועל כן לא ניתן להוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין הסכרת לבין אירוע אסון המסוקים.

בנוסף נטען, כי תפקידו הצבאי של הרב כלל זיהוי גופות ופינוי פצועים עוד לפני אסון המסוקים, כך שלא ניתן לומר שחווה דחק חריג שאינו מורגל בו.

יו"ר הועדה, השופטת עדי חן-ברק קבלה את הערעור בחלקו. נקבע, כי אמנם לא הוכחה אסכולה רפואית המכירה בקשר בין דחק נפשי לבין סכרת, אך עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי, הוכח קיומו של אירוע חריג שיצר אצל הרב מצב לחץ קיצוני, בסמיכות זמנים להופעת הסכרת, המאפשר לקבוע קשר קונקרטי בין הסכרת לבין תנאי השירות.

עם זאת נקבע, כי השמנת היתר של הרב, שהינה גורם סיכון משמעותי, תרמה להופעה מוקדמת של מחלת הסכרת ולפיכך, הקשר בין הסכרת לבין שירותו הצבאי של הרב יעמוד על 50% בלבד.
http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nlhm