| נשלח ב-29/6/2004 00:11 |
 |
| |
תינוק אחרי ניתוח בבית - פרקי ניסיון
עקב מעשה שהיה כמו שהיה, הגענו הביתה עם תינוקת בת שנה ושלשה חודשים, כשזונדתה באפה, ועלינו לדאוג לה בביתינו.
הלחץ הוא קטסטרופלי, כידוע, הזונדה אם קצת היא נמשכת היא בחוץ, ואז זה סיפור מאד מסובך להחזיר אותה.
הדבקנו לה בכל מיני ניירות דבק חזקים את הזונדה בכל מיני מקומות אפשריים, והתחלקנו 24 שעות בשמירה עליה כדי שלא יצא.
ידיה היו כבולות ב'ידונים', דהיינו חתיכות פלסטיק המורכבות על הידים, והמונעים מהם לקפל את המרפק, כך שלא יכולים לקפל את היד ולמשוך את הזונדה.
היינו בלחץ אטומי, וב"ה כעבור עשרה ימים מהניתוח, בהגיע עת הורדת הזונדה, הכל היה תקין וטוב.
בשניה אחת זה נמשך הצידה, ויקח עוד ימים טובים עד שפצעי הלחץ מהפנים כתוצאה מהדבקים, יעברו.
באנחת רווחה הורדנו לה גם את ה'ידונים' המעצבנים הללו.
אבל אז התברר שהמצב לא טוב, כל דבר שרואה היא לוקחת לפה, וזה מאד לא טוב.
רק נוזלי מותר לה לשתות, וילדה שמסתובבת ולוקחת כל דבר לפה, ועוד בגבור עליה רעבונה, כי כמה יכולה להסתפק בפורמולה? ואז זה מסוכן גם בלי זה, כי כל מה שרואה ישר בפה.
הרופאים הורו לנו, מיד להחזיר את ה'ידונים', ולא להורידם אלא אם כן היא במבט עין רציף.
להחזיר לא החזרתי, כל ידיה פצועות מזה, היא כל כך מתנגדת, איך אעשה זאת?
ולהשגיח כל הזמן? זה כמעט לא מציאותי!
והיא גם רעבה יותר, בזונדה עוד היה אפשר לדחוף לה כמה שרציתי, עכשיו במזרק היא רוצה היא לא רוצה, הכל תלוי בקריזה.
בקיצור, סי איז א ביטערע מעשה.
צריך הרבה הרבה כח וסבלנות, אני כבר מתנועע כשיכור מחוסר שינה, אבל התקוה שהנה אוטוטוטו זה נגמר, והכל חוזר לתקנו מחזיקה אותנו!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2004 13:26 |
|
| |
וודאי זה לא קל, עם ילדה קשורת ידיים בבית, שאין הרבה מה לעשות מלבד לסגור אותה במיטה.
אז ככה:
* החופש התחיל, אפשר לקחת שמרטפית שתצא איתה לטיול כל יום, שעה או שעתיים, ובזמן הזה לפחות, יהיה שקט.
* כשהיא מסתובבת, לתת לה להיות בחדר אחד, אותו לארגן קודם רק עם בקבוק. (מותר לה פורמולה בלי הגבלה?)
* לסגור אותה בלול, עם משחקים יפים, מנגנים ומענינים, שהיא תוכל להנות מהם קצת, ולא לבקש לצאת.
* אם יש ילדים גדולים יותר, לבקש מהם להציג לה את כל מסיבת הסיום, או לעשות לה קייטנה, בזמן שהיא בתוך הלול, תעסוקה להם ולה.
איחולי רפואה שלימה.
שערי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2004 14:15 |
|
| |
הרעיון של הלול הוא גדול וענק!!!
לא חשבנו על הבדל בין המיטה ללול, אבל זה נראה שהלול בכל זאת יותר מעניין גדול, ופחות מאיים.
פתחתי את הלול שהתאבק לו בפינה, וזה מענין אותה!
היא כבר מאז שבאתי הביתה לפני שעה ורבע יושבת בלול עם משחקים גדולים שלא יכולים להכנס בפה, ובינתיים (טפו טפו טפו חמסא חמסא) זה עובד!
בקבוק אסור לה, מותר רק להשפריץ לה עם מזרק לפה!
הילדים הגדולים הם בנים, והם עסוקים מדאי בעצמם ואינם משחקים עימה יותר מדק' ספורות.
מה שנשאר לנו זה הלול, ואולי זה יתן לנו מנוחה קצרה.
תודה רבה וישר כח.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2004 14:58 |
|
| |
אין לך מושג עד כמה אני מבין אותך
גם אצל הקטנה שלנו כשהיא היתה מאושפזת בתל השומר וחיברו לה אינפוזיה החליטה בתוקף שלא מתאים לה החוט הזה (מה היא כלב שמחברים אליה רצועה, כנראה כך היא חשבה, לדבר היא עדין לא ידעה) והיא היתה מוציאה את האינפוזיה מהוריד
ולחבר לה אינפוזיה זה ממש סיוט כי כל הורידים הקנטנים שלה כבר מחוררים מרוב שימוש, עוד מאז ימי הפגיה כל הצוות עשה עליה נסיונות, ולרוב ללא הצלחה, ומסכנה הקטנה מרוב דקירות ונסיונות לחבר לה את האינפוזיה, היא היתה צורחת, ומתמלאת בזעם על הרופאים והאחיות, אני הרגשתי ממש חסר אונים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 07:51 |
|
| |
לגבי הלול, זה בהחלט עוזר, אבל לא להרבה זמן.
לילדה של אחי גם היתה בעיה מסויימת, והיה בעיה שהיא תסתובב בבית ובחצר ותקח מכל הבא ליד ומכל הבא לפה.
שמירה מעולה כל הזמן לא היה דבר אפשרי, ובהחלט הלול היה דבר מועיל, ורק היה צריך כל פרק זמן להחליף את המשחקים בלול.
אבל, לאחר שהילדה התרגלה ללול, ולמשחקי הלול, האפשרות היחידה שנותרה היה שילוב של שהיה בלול לפרקי זמן קצרים, ושהיה נוספת מחוץ ללול, עם שמירה צמודה.
והעיקר, שיהיה רפואה שלימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 20:03 |
|
| |
ששון, למרות שלא התנסיתי, אני מבינה אותך.
הבן שלי קיבל מורפיום ווליום והם פעלו עליו כמו זריקות מרץ. הריץ אותנו בבית החולים ללא הרף, עד 11 בלילה, גם ביום של הניתוח. עכשיו הוא בחופשת מחלה יומיים, ותצרף את שבת - ותמצא הורים סחוטים.
אין לי מה להוסיף לך מעבר למה שכבר כתבו לך.
מאחלת לכם רפואה שלימה מהירה מאד מאד מאד, והרבה כוח נפשי ופיזי לעמוד בכל מה שאתם צריכים. אתה יודע איך זה, בסופו של דבר ישועת ה' כהרף עין.
בשורות טובות תמיד,
אורחת
|
|
|
|
|
