כיצד לצמצם את סכנת תסמונת מוות בעריסה

כיצד לצמצם את סכנת תסמונת מוות בעריסה
מאת ד"ר ציפורה דולפין


תסמונת מוות בעריסה מפחידה הורים רבים, בעיקר מפני שאין
נתונים ברורים באשר לגורמי המוות. מדובר במוות פתאומי, ללא התראה מוקדמת וללא סימני מצוקה, של תינוקות שגילם פחות מחצי שנה ובדרך כלל בגילאים שבין חודשיים לארבעה חודשים.
ובכל זאת הרפואה המודרנית אינה אומרת נואש מול התופעה.
מדע הרפואה ניסה לאתר, באמצעות איסוף נתונים סטטיסטי,
את גורמי הסיכון שעצם נוכחותם עלולה להגדיל את החשיפה
לסכנת מוות בעריסה.

גורמי הסיכון העיקריים:
* שינה על הבטן.
* שכיבה על מצע רך.
* חימום יתר.
* עונות השנה ? החורף מסוכן יותר.
* עישון במשך ההריון או ליד התינוק.
* שינה משותפת עם מבוגרים.
* מצב של פגות.
* העדר מעקב במהלך ההריון.
* לידה בגיל צעיר.
* תינוקות ממין זכר.
ניתן לפעול לצמצום הסכנות על ידי התנהגות נכונה הנגזרת מכל אחד מגורמי הסיכון הנ"ל.

שינה על הבטן:
התברר במחקר סטטיסטי כי במדינות שבהן משכיבים את
התינוקות על הגב, התופעה כמעט ואינה קיימת. יתירה מזו בכל מקום בו יצאו שלטונות הבריאות במסע הסברה למניעת שינה של תינוקות על הבטן, נצפתה ירידה משמעותית בתופעה. כאמור, יש להשכיב את התינוק על הגב או על הצד, אם כי בשינה על הצד קיים סיכון שהתינוק יתגלגל למצב של שינה על הבטן.
בעבר חששו מסיבוכים הקשורים בהשכבת התינוק על הגב. היה
קיים חשש מפני הקאות ושאיפת מזון לריאות. אלא שמחקרים
הוכיחו שלתינוק מקיא יש סיכוי גבוה יותר להיחנק דווקא
כשהוא שוכב על הבטן. יתירה מזו, מאז התפשט הנוהג להשכיב
תינוקות על הגב, לא עלתה שכיחות שאיפת המזון לריאות בעת
ההקאה, לרבות אצל תינוקות שמטבעם מקיאים הרבה.
מאידך גיסא, התברר כי ההשכבה על הגב עלולה לגרום להשטחה
במבנה הגולגולת. הפתרון לכך הוא, בהנחת ראש התינוק בזוויות שונות מדי כמה ימים.
כמו כן התברר שההשכבה על הגב מאיטה את ההתפתחות המוטורית, בעיקר אצל תינוקות שגם בעת ערנות שכבו על הגב.
אולם המעקב העלה כי עד גיל שנה וחצי נעלם ההבדל ההתפתחותי בין תינוקות אלה, לאלה ששכבו כל הזמן על הבטן.

שינה על מצע רך:
הניסיון הוכיח שכל שינה על מצע רך, כמו גם על כריות או מזרון רך, מהווה סכנה לתינוק. בארה"ב הגדילו לעשות והרחיקו את כל המצעים הרכים מחנויות ציוד לתינוקות.

חימום יתר:
אסור לחמם את התינוק יתר על המידה דבר שעלול להביא למוות בעריסה. חימום היתר יכול לנבוע מכמה גורמים ביניהם בגדים ושמיכות חמים מדי וחימום יתר של החדר בו שוהה התינוק. על פי הסטטיסטיקה, השילוב בין חימום יתר והשכבת הילד לשינה על הבטן מגבירה את הסיכון למוות בעריסה.

עונות השנה:
בימי החורף ניכרת עליה במקרי מוות בעריסה. בעבר חשבו שהדבר קשור לשכיחות הזיהומים בחורף. היום ברור שאין קשר בין הדברים, אבל לא נמצא גורם אחר שיסביר מדוע האסון שכיח יותר בחורף.

עישון:
יש תלות ישירה בין מקרי מוות בעריסה לעישון. הסטטיסטיקה מלמדת כי הסיכון לתופעת המוות בעריסה גבוה יותר בקרב תינוקות של אמהות אשר עישנו בעת ההריון או כאלה שאמהותיהם מעשנות לידם.

שינה עם התינוק במיטה:
מספר מחקרים הוכיחו כי שינת התינוק במיטה אחת עם מבוגרים מגבירה את הסיכון למוות בעריסה. הסיבות טרם הובהרו, אולם אלה הן העובדות. ייתכן שהגורם במקרים
כאלה היא השינה על מצעים רכים וייתכן שהגורם הוא עישון במיטה בקרבת התינוק.
לעיתים גורמת השינה עם מבוגרים לכך שהתינוק נרדם רק על הבטן ואז הוא נחשף יותר לסכנה. ידוע גם על מקרים של מוות בעריסה שאירעו כאשר המבוגר התהפך תוך כדי שינה על התינוק.

פגים:
מובן שפגים נמצאים בסיכון גבוה לגבי תופעות שונות ובכלל זה מוות בעריסה. העלייה בסיכון אינה נובעת ממחלות הפגות השכיחות. אפילו באוכלוסיית הפגים זוהתה ירידה במקרי מוות בעריסה עם השכבתם על הגב.
גורמים נוספים שטרם נחקרו, אך הוכחו סטטיסטית כמגבירי הסיכון למוות בעריסה,
הם היעדר מעקב אחר האם במהלך ההריון, אם צעירה ותינוקות ממין זכר שנחשבים פגיעים יותר לתופעה.

כמה ההמלצות לצמצום תופעת מוות בעריסה ככל הניתן.
* להשכיב תינוקות על הגב ולא על הבטן. במקרה של שכיבה על הצד מומלץ להפנות את היד עליה שוכב התינוק כלפי מעלה וכך להקטין את הסיכוי שיתגלגל על הבטן.
* בזמן שהתינוק ערני (ורק אז) מומלץ להשכיב את התינוק על הבטן.
* להשכיב את התינוק על מצע קשה.
* לא לשים דברים רכים במיטת התינוק.
* להימנע משינה משותפת עם התינוק. אם בכל זאת רוצים את קירבתו, ניתן לקרב את מיטתו למיטת המבוגר.
* להימנע מעישון בעת ההריון וליד התינוק.
* להימנע מחימום יתר של התינוק וחדרו.
אין כל ערך למכשירי ניטור ביתיים (המכשירים העוקבים אחר נשימותיו של התינוק) מפני שאין כל הוכחה שהם יכולים למנוע את התופעה. אם יש הוראה רפואית לשימוש במכשיר זה צריך להבין שמדובר במכשיר שמודד את קצב הדופק ורווחי החמצן בגופו של התינוק ותו לא.


מאמר זה נכתב ע"י ד"ר ציפורה דולפין, רופאת ילדים בכירה בקופ"ח לאומית
בהרצליה ומנהלת מחלקת טיפול נמרץ פגים וילודים בבי"ח מאיר בכפר סבא.


מתוך: http://www.rofim.com/tzipi.htm