מדי פעם חוזרות ועולות בפורום שאלות בנוגע לסוכרת מסוג LADA. אילו שאלות טובות במיוחד משום שההסברים הניתנים לא פעם במרפאות אינם שלמים ומבלבלים.
בשנים האחרונות ישנה הכרה בעובדה כי מספר אלה הסובלים מסוכרת מסוג LADA גדול משחשבו בעבר. על פי הערכות שונות כ 10% עד 20% מהסוכרתיים שאובחנו כסוכרתיים סוג 2 סובלים למעשה מסוכרת מסוג LADA.
בפוסט זה ננסה לחדד ולהבהיר את הנושא.
לפני שנדון בהרחבה ב- LADA נתחיל בדיון קצר בשני סוגי הסוכרת הנפוצים ביותר: סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2.
במשך שנים היתה אי בהירות לגבי ההבדל בין שני סוגי הסוכרת העקריים. בהתחלה הבחינו בין סוכרת אצל ילדים ובני נוער (סוכרת נעורים) וסוכרת אצל מבוגרים (סוכרת של מבוגרים). כאשר התברר כי חלוקה זו אינה מדוייקת השתנתה ההגדרה. סוכרת מסוג 1 הוגדרה כסוכרת שהטיפול בה מבוסס על הזרקת אינסולין (סוכרת התלויה באינסולין) בעוד סוכרת מסוג 2 לכזו שאינה תלויה באינסולין. אולם במשך הזמן כאשר יותר ויותר סוכרתיים מסוג 2 החלו לעשות שימוש באינסולין גם הגדרה זו הפכה ללא מדוייקת.
ההגדרות המשמשות כיום מתבססות על הסיבה לפרוץ הסוכרת:
סוכרת סוג 1 – סוכרת אוטואימונית הפורצת כתוצאה מתקלה במערכת החיסון של הגוף שבעקבותיה מפסיק הגוף לייצר אינסולין.
סוכרת סוג 2 – סוכרת המתפתחת כתוצאה מירידה ברגישות של הגוף לאינסולין. כלומר הגוף ממשיך לייצר אינסולין כרגיל אך תאי הגוף אינם מגיבים היטב לאינסולין.
מהי אם כן ה- LADA ומדוע יש המכנים אותה סוכרת סוג 1.5?
על פי הגדרה – ה LADA היא סכרת אוטואימונית המתפתחת אצל מבוגרים.
ראשי תיבות של LADA הם: Latent Autoimmune Diabetes in Adults (או בעברית: סוכרת אוטאמונית מאוחרת במבוגרים).
על פי הגדרה זו ניתן לכאורה להבין כי סוכרתיים המאובחנים בסוכרת מסוג 1 כמבוגרים (לאחר גיל 30 ) שייכים לקבוצה המכובדת של החולים בסוכרת מסוג LADA. מדוע אם כן יש צורך להגדיר סוג נוסף של סוכרת ולא ניתן להגיד פשוט שמדובר בסוכרת מסוג 1?
ובכן הסיבה העיקרית לשימוש במונח LADA היא כי בין אלה שאצלם פורצת סוכרת אוטואימונית בגיל מאוחר יחסית מבחינים בין 2 תת קבוצות:
אלה שהסוכרת פורצת אצלם באגרסיביות באופן המזכיר סוכרת אצל ילדים. למרות האבחון בגיל מאוחר יחסית אלה סוכרתיים מסוג 1 לכל דבר. לאחר ''ירח דבש'' קצר יחסית הם יהיו חייבים להשתמש באינסולין.
לעומתם הסוכרת האוטאימונית הפורצת בקרב תת הקבוצה השניה מאופיינת בהיותה איטית מאד, ובשלביה הראשונים היא מזכירה במידה רבה סוכרת מסוג 2. על תת קבוצה זו נימנים אותם סוכרתיים הסובלים מ- LADA.
על פי רוב מאובחני ה- LADA לא יזדקקו לאינסולין ב- 3-5 השנים הראשונות שלאחר האיבחון, והטיפול שינתן להם במרפאה המבוסס על תרופות לסוכרת סוג 2 ודיאטה יספיק כדי לאזן אותם. אולם לא פעם דווקא העובדה הזו פועלת לרעתם. חלק מהמחקרים מראים כי העיכוב במתן אינסולין מאיץ אצלם את הסוכרת. מכיוון שמדובר בסוכרת אוטואימונית המרצת הלבלב להפרשת אינסולין מוגברת מאיצה כנראה את התהליך האוטואימוני ומזרזת את השמדת תאי הביתא שבלבלב.
לסוכרתיים מסוג LADA ישנם מאפיינים נוספים המיחדים אותם מהסוכרתיים סוג 1 וסוג 2:
- בבדיקה גנטית ניתן למצוא אצלם מאפיינים גנטיים המזכירים סוכרתיים סוג 1 וגם סוכרתיים סוג 2.
- בניגוד לסוכרת סוג 1, הם יגיבו היטב לטיפול בתרופות של סוכרת סוג 2 לפחות לתקופה ויוכלו להסתדר ללא אינסולין כ 3-5 שנים לאחר האיבחון.
- בניגוד לסוכרת מסוג 2 – ימצאו אצלם על פי רוב נוגדנים, ובשלב מסויים (על פי רוב תוך פחות מ 5 שנים) הם יהיו תלויים באינסולין למניעת חמצת. לעומת זאת הם יסבלו פחות מבעיות של לחץ דם וכולסטרול האופייניות לסוכרתיים סוג 2.
לעוד פרטים על ה LADA קיראו באנגלית - כאן
מכיוון שמדובר בסוכרת שאינה שיגרתית אנחנו ממליצים מאד לכל מי שמאובחן בסוכרת סוג 2 והוא אינו סובל מבעיות של עודף משקל קיצוני, וסוכרת מסוג 2 אינה נפוצה בקרב בני משפחתו להמשיך את הברור והטיפול אצל אנדוקרינולוג ולא להסתפק רק בהנחיות הטיפול של רופא המשפחה.
