| נשלח ב-20/6/2004 23:29 |
 |
| |
מדריכי עזרה ראשונה
כל המדריכים לוקטו מתוך אתר YNET:
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2029,00.html
מה עושים במקרה חנק?
יש להקפיד שתזונתם של תינוקות וילדים עד גיל 5 תהיה על פי הנחיות טיפת חלב.
"ילד או תינוק אינו מסוגל להתמודד עם סוגי מזון שאינם ניתנים ללעיסה בקלות", אומר פרופ' יעקב סיון, מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים "דנה" של המרכז הרפואי ת"א, "נקניקיה מעצם טבעה עטופה בשכבה חלקה, המקשה מצד אחד על התינוק ללעוס ולפרק אותה לחתיכות קטנות, ומצד שני היא מחליקה על פתח הלוע ומכאן הדרך קצרה לחנק. גם אם התינוק מסוגל ללעוס ולבלוע במבה, אין לתת לו נקניקיה".
"חשיפת ילד לאוכל היא תהליך הדרגתי", מוסיפה יעל שחמון, אחות טיפת חלב של מכבי שרותי בריאות, "בגיל חצי שנה מתחילים עם מחיות ומרקמים אחידים, סביב גילאי 6-7 חודשים ממליצים על מחיות יותר גושיות, ובין 9 חודשים לשנה הילד לומד בהדרגה לאכול את התפריט המשפחתי, אולם גם כאן יש סייגים".
מה אסור?
אלה המזונות האסורים בתזונת תינוקות וילדים עד גיל 5 על פי הנחיות טיפת חלב:
פיצוחים
פופקורן
סוכריות קשות
ירקות קשים לא מבושלים (כמו גזר)
מזונות גליליים יש לחתוך לחתיכות קטנות ולא להותירם בצורת עיגול או טבעת החוסמים את קנה הנשימה. בין אלה: נקניקיות, עגבניות שרי, ענבים, מלפפון.
"כאשר תינוק נחנק ומראה סימני מצוקה נשימתית בזמן אכילה, הוא בדרך כלל ישתעל", מסביר פרופ' סיון, "השיעול הוא רפלקס שמטרתו להעיף כלפי מעלה מתוך כלי הנשימה חלקיקים שחדרו לקנה במקום למערכת העיכול".
עם זאת, במקרים מסויימים כמו חנק מנקניקיה או גרעין של פרי, עלול החלק לחדור לקנה הנשימה או לחסום את פתחו, התינוק המשתעל ינסה להפעיל לחץ כדי להעיף את החלקיק החוסם, ובלא הצלחה מתחיל להכחיל. במצב זה יש לבצע פעולות חירום פשוטות, הנלמדות בקורסי עזרה ראשונה.
מה עושים?
תינוק עד גיל שנתיים, יש להשכיבו על גבו, כשהוא מונח על זרועכם או על הירך, ולחצו חזק על עצם החזה התחתונה, כדי ליצור לחץ הדומה לשיעול. לחץ זה אמור להוציא את הגוף הזר החוצה. בצעו 4-5 לחיצות בעוצמה בינונית. הימנעו מלחיצה חזקה מידי העלולה לשבור את אחת הצלעות.
אם הגוף הזר לא השתחרר, הפכו את התינוק, הניחו אותו כשבטנו על זרועכם או על הירך, ותנו מכות חזקות על הגב ללא חשש. במקביל וודאו כי אחד הסובבים יזעיק את צוות מד"א בטלפון 101.
רוב בתי החולים לילדים מקיימים שירות הדרכה למשפחות ולקהל הרחב, על פעולות חירום בתינוק ובילד. ניתן לעבור קורס עזרה ראשונה גם במחלקת ההדרכה של מגן דוד אדום.
תוקן על ידי - חרדישערית - 21/06/2004 8:55:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 23:33 |
|
| |
החייאה
פתח נתיב אוויר: לאחר שוידאת כי הנפגע מחוסר הכרה באמצעות קריאה אליו, או צביטה על השכם, יש לוודא כי דרכי האוויר שלו אינן חסומות.
יש להטות את ראש הנפגע אחורנית. במידה וקיימות הפרשות (דם, הקאה, או גופים זרים) יש להטות את גוף הנפגע הצידה ולנקות את הפה.
הבטח נשימה: לאחר פתיחת דרכי האוויר, יש לקרב את האוזן לפיו של הנפגע. כך ניתן לחוש באוויר היוצא ונכנס מפיו.
באם הנפגע אינו נושם, יש לבצע הנשמה מלאכותית מפה לפה, או באמצעות מסיכת הנשמה – יש לבצע תחילה שתי הנשמות לניפוח הריאות, ולעבור לשלב הבא.
הבטח זרימת דם: לאחר שתי הנשמות, יש לודא את קיומו של הדופק באמצעות מישוש עורק הצוואר.
אם אין דופק יש לבצע עיסוי לב במשולב להנשמות: הנשמה אחת על כל חמישה עיסויי לב. מידי דקה בדקו דופק. אם חזר, ניתן להמשיך בהנשמות בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 23:38 |
|
| |
פרכוסים בתינוקות
מראה התינוק המפרכס מבהיל, אולם ברוב המקרים ניתן לטיפול ביתי. מה לעשות עד להגעת הצוות הרפואי?
פרכוסי חום הינם תופעה מוכרת ונפוצה בקרב תינוקות רבים. מראהו של תינוק מתכווץ מעורר חרדה בקרבם של הורים רבים צעירים כמנוסים, אולם ניתן להתמודד עם המצב במיוחד כשישנם הכלים המתאימים.
הטיפול מתחיל במניעה: יש להבהיל תינוק חולה לטיפול רפואי בהקדם אצל רופא הילדים המטפל או חדר המיון ובהתאם להנחיותיו לתת תרופות להורדת החום.
במידה והגיע המצב לכדי פירכוס, יש לפעול על מנת להפסיק את הפירכוס: תחילה הפשיטו את התינוק והניחו עליו מגבות רטובות בטמפ' פושרת (ניתן ועדיף במידת האפשר להכניס את התינוק לאמבטיה פושרת ובעדיפות מתחת לזרם מים).
יש להשגיח על מצב הכרתו של התינוק. באם איבד הכרה, יש לפתוח בהחייאה.
בכל מקרה של פרכוס או איבוד הכרה יש להזעיק צוות מד"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 23:51 |
|
| |
דימום מהאף
חיטוט באף, שינויי מזג אוויר או חבלה גורמים לאחת התופעות השכיחות ביותר - דימום מהאף. כיצד להפסיק את הדימום בקלות?
דימום מהאף השכיח בעיקר אצל ילדים, נגרם לרוב ע"י פציעה של כלי דם בעקבות חיטוט, חבלה, בעיות בקרישת דם או שינויים חדים במזג האוויר.
בניגוד לאמונה הרווחת, אין להטות את הראש אחורה ולבלוע את הדם. יש ללחוץ על צידי האף מעל הנחיריים למשך כעשר דקות, כשהראש מוטה מעט קדימה. עם הפסקת הדימום, מומלץ לגשת לרופא אף אוזן גרון לבירור סיבת הדימום ולטיפול בכלי הדם הפגוע באף.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 00:02 |
|
| |
פגיעות בעלי חיים
הכשות נחש, נשיכות כלבים, עקיצות דבורים: כל מה שרציתם לדעת על הטיפול הראשוני עד לבית החולים.
הכשת נחש
הנחשים הארסיים בארץ הינם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון, והפתן השחור. ברוב זמנם מסתתרים הנחשים מתחת סלעים או מאחורי סלעים. רוב פעילותם הינה באביב בשעות הערב המוקדמות. הם לרוב אינם תוקפים בני אדם, אלא מתגוננים. טרם התקיפה, עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.
הנחש מכיש באמצעות נשיחה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות.
רוב הנפגעים נבהלים, מחווירים, וסובלים מהזעה מרובה ואף עשויים להגיע למצב של איבוד הכרה.
הטיפול:
יש להרגיע את הנפגע ולהשכיבו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף. אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.
הזעיקו בדחיפות צוות מד"א אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש. אין לקרר את איזור ההקשה שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.
נשיכת כלב
הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם הכלבת, מחלה נגיפית, עלולה להביא למות האדם הננשך זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באיזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.
מחלת הכלבת מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון, וכאבי שרירים. תוך מספר ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.
הטיפול:
נקו היטב את הפצע במים וסבון. חטאו את האיזור וחבשו את הפצע בתחבושת סטרילית. יש להעביר את הכלב הנושך להסגר שיקבע האם נדבק בכלבת. את הנפגע יש לפנות ללשכת הבריאות המקומית של משרד הבריאות שם ינתן חיסון נגד כלבת.
עקיצות דבורים, דבורים וצרעות
בד"כ עקיצות אלו אינן מהוות סכנה אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצרי נשימה, פריחה כללית , גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.
הטיפול:
במידה והתגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (ע"י להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה. אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 00:06 |
|
| |
התחשמלות
זרם החשמל גורם לכוויות ועלול להביא לנזקים לאיברים רבים. ראשית נתקו ממקור החשמל והזעיקו מד"א. כל מה שרציתם לדעת על התחשמלות.
התחשמלות הינו מצב מסכן חיים העלול לגרום למוות. מרבית מקרי ההתחשמלות יכולים להימנע בקלות רבה על ידי השגחה פשוטה.
הגורמים להתחשמלות יכולים להיות מגוונים, החל ממכת ברק וכלה בהתחשמלות מזרם החשמל בבית.
זרם חשמל החודר לגוף האדם עלול לגרום פגיעות רבות שאת חלקן אפילו לא נראה בעין בלתי מזוינת. החשמל יעשה את המסלול הקצר ביותר אך עם זאת ההרסני ביותר שיכול לעבור עד ליציאתו מהגוף, תוך יצירת כוויות חשמל בכניסת הזרם הנראות כ"חור חרוך" בנקודות המגע עם הזרם החשמלי (בד"כ ביד הנפגע) עד לכוויה דומה בכף רגלו של הנפגע באתר היציאה של הזרם מן הגוף. בין הנזקים שיתכנו במקרי התחשמלות ישנם שברים מפושטים וכוויות ועד להפרעות קשות בקצב הלב, נזק מוחי קשה, ונזק לאיברים אחרים כמו הכליות.
הטיפול:
- תחילה יש להקפיד הקפדה יתרה על נושא הבטיחות האישית: נתקו את זרם החשמל הכללי במידת האפשר, הרחיקו הנפגע מזרם החשמל על ידי שימוש במקל או בגב כף היד (למניעת התחשמלות שלכם המטפלים).
- הזעיקו עזרת מד"א בטלפון 101 – הקפד למסור הפרטים בבירור טלפון, כתובת, ושם.
- במידה והנפגע מחוסר הכרה התחילו בהחייאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 00:09 |
|
| |
כוויות
אם לאחר חשיפה מוגזמת לשמש, או בשל שריפה עזה - כוויה מלווה בסבל ועלולה לסכן חיים. מה צריך לעשות כשזה קורה?
כוויה הינה פגיעה בעור בשל חום גבוה, קור עז, מגע עם חומרים כימיים או התחשמלות. מידת הכוויות מחולקת לפי הפגיעה בשכבות העור השונות, ואחוזי הגוף.
כוויה דרגה א' פוגמת בשכבה החיצונית של העור (האפידרמיס) וגורמת לאדמומיות של העור וכאב עז.
כוויה דרגה ב' פוגמת באפידרמיס ובחלק מהשכבה הפנימית יותר של העור (דרמיס). היא גורמת לצבע עור ורוד ולכאב עז ביותר.
כוויה דרגה ג' פוגמת בכל שכבות העור ההופך שחור. הכוויה אינה מכאיבה בשל פגיעה בקצוות העצב.
כוויה דרגה ד' גורמת לפגיעה גם בשרירים והעצמות.
שתי הסכנות העיקריות כתוצאה מכוויות - איבוד חום, וזיהום. לפיכך נדרש פינוי מהיר לבית החולים. עד לפינוי יש לכבות את האש, להזעיק צוות מד"א, להרטיב את איזור הכוויה בכוויות מסוג א' או ב' באמצעות מים זורמים או סטריליים. במידה והנפגע מחוסר הכרה יש להתחיל בהחייאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 08:57 |
|
| |
טביעה
מידי שנה נספים ישראלים רבים בטביעה, בחופי הים ובבריכות. בדרך פשוטה גם בכוחכם להציל חיים. כל מה שרציתם לדעת על טביעה.
טביעה היא מצב שבו אדם שוקע בניגוד לרצונו אל מתחת פני המים או כל נוזל אחר. הטביעה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות והן טביעה יבשה וטביעה רטובה.
בשני המקרים המוות נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. המונחים טביעה יבשה או רטובה מתייחסים לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לאו.
מצב שבו אין שאיפת נוזל לריאות נוצר עקב מנגנון הגנה (הפועל במקרה זה לרעת הנפגע) שבו נחסם פתחו של קנה הנשימה בגלל שאיפת נוזל לריאות. בהמשך בשל חוסר באספקת החמצן לגופו, יאבד החולה את הכרתו דבר שיוביל לרפיון שרירים ובעקבותיו פתיחת מכסה הקנה וכניסתם של מים לתוך הראות (מה שהופך את הטביעה לרטובה).
הטיפול :
- בכל מקרה אין לנסות להוציא מים מריאותיו של החולה.
- יש להתחיל בפעולות החייאה ולהזעיק את מד"א ללא עיכוב.
- בכל מקרה של טביעה או כמעט טביעה יש לפנות את הנפגע לביה"ח מאחר ויתכנו תופעות מאוחרות המסכנות את חייו של החולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2004 08:58 |
|
| |
התייבשות
צימאון, הסמקה, אי שקט, קוצר נשימה, סחרחורת, יובש בפה, איבוד הכרה - כולן תופעות הנגרמות מהתייבשות. האם אתם שותים מספיק?
התייבשות מוגדרת כעליית חום הגוף בעקבות מזג אוויר חם או מאמץ גופני רב הגורמים להזעה מרובה. ההזעה מביאה לאיבוד נוזלים. בעקבות איבוד הנוזלים אמור להתעורר מנגנון הצימאון המתריע מפני אובדן הנוזלים, אולם הוא "מתעורר לחיים" מאוחר יחסית, כשמאגרי הנוזלים בגוף כבר מדולדלים למדי. מכאן החשיבות הרבה להקפיד על שתייה מרובה, במיוחד במזג אוויר חם ובעת פעילות מאומצת. יש להקפיד על שתיה מרובה, לפחות 12 כוסות נוזלים ביום.
סימני ההתייבשות הינם צימאון, הסמקת העור, בחילה, דופק מהיר, אי שקט. במצב של התייבשות בינונית יופיעו קוצר נשימה, סחרחורת, כאבי ראש, יובש קשה בפה. העור יהפוך קר וחיוור ויאבד מגמישותו: ע"י צביטה בעור הוא יוותר מקומט למשך זמן ארוך יחסית. בעת התייבשות קשה יתווספו הפרעות ראייה ושמיעה, עד לאיבוד הכרה.
הטיפול:
- הקפידו על שתייה נאותה, לפחות 12 כוסות נוזלים ביום.
- במידה ומופיעים סימני התייבשות, יש לחדול מכל פעילות, להקפיד על מנוחה מוחלטת, להעביר את הנפגע למקום מוצל וקריר ולהזעיק צוות מד"א.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 02:36 |
|
| |
יישר כח על ההדרכה המפורטת.
לא קראתי את הכל...
הגעתי עד הדימומים באף ועצרתי ע"מ להעיר 2 הערות -
א. אין צורך לרוץ לרופא לאחר כל דימום באף. רק דימומים חוזרים ונשנים בתכיפות מדאיגה (ללא פעולת "חבלה" של הילד) מצדיקה ביקור רופא.
ב. קיימים מקרים יוצאים מן הכלל בהם אי אפשר להפעיל לחץ מספיק על צידי עצם האף (מעל לסחוס בערך בחיבור שבין הסחוס לעצם, ולא כפי שנכתב מעל הנחיריים...), או מקרים בהם הלחיצה לא מצליחה לעצור את הדימום (בדרך כלל מאחר ולא לוחצים במקום הנכון...). במקרים אלו אפשר להניח קוביות קרח משני צידי שורש האף וללחוץ קלות. הקור מכווץ את הנימים ועוצר את הדימום.
רפואה שלמה
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 09:16 |
|
| |
לחשבתי,
תודה על ההערה הצודקת.
אכן, בכתבה כתוב מומלץ, ולא חובה.
וכן, כל הכתבות נלקחו מתוך YNET (כפי שמצויין), ואחריות הנכונות עליהם בלבד.
|
|
|
|
|
