שכינה

*"היום בתניא"* יום א' כז תשרי תניא אגרת הקדש המשך פרק כה עמ' קלט שנה פשוטה ⛳ *"דבר ה'" ושמותיו:* כהמשך לדבר ה' שדובר עליו לעיל. מוסיף רבנו *שדבר ה'* נקרא במספר שמות: בלשון רז"ל "שכינה". בלשון הזהר "אימא תתאה" ו"מטרוניתא". ובלשון המקובלים "מלכות". ונצין, שכמקובל בתנ"ך, שאם יש לאדם או למקום מסוים כמה שמות, הרי שכל שם מביע תכונה אחרת הנראית באותו אדם או מקום. הנה, גם בעניננו, השמות השונים שבהם נקרא *דבר ה',* מתיחסים לדיבורו יתברך כפי שמתבטא במישורים שונים. ... *נקרא שכינה ונקרא מלכות:* נסב את תשומת לבנו: שעל דבר ה' הנקרא בשם "שכינה" כותב רבנו "לפי ששוכן ומתלבש בנבראים *להחיותם"*. ואילו על דבר ה' הנקרא "מלכות", כותב רבנו שהוא בא לידי ביטוי בזה שהוא *"מהוה ומחיה"* (נשמות, מלאכים ונבראים המתהוים בעולמות שונים). ובהתאם מובן: שבעוד ש"דבר ה'" הנקרא בשם מלכות, הוא דיבור הקשור בתחום ההתהוות בפועל של הנבראים. הנה, דבר ה' הנקרא "שכינה", מתיחס לחיות פנימית מיוחדת. להרחבת הבאור, נצין, שבדומה לדיבורו של האדם שיכול להיות בתחומים שונים, לפעמים בעניני עולם ולפעמים בלימוד התורה. הנה כך גם אצל הקב"ה: ישנו הדיבור שבו הוא בורא את העולם (שהזהר מכנה את העשרה מאמרות שבהם נברא העולם כ"מילין דהדיוטא"). וישנו דבור של ה' המביע ענינים פנימיים יותר, כדברי הנביא למשל "ויהי דבר ה' אלי לאמר", או כנאמר בתורה פעמים רבות "וידבר ה' אל משה לאמר". ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך. בתודה וברכה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך. *לזכות נכדי הרב זאווי (שמואל זאוויל) שי' גרין, ליום הולדתו לאורך ימים ושנים טובות - שנת ברכה והצלחה!

*"היום בתניא"* יום ב' כח תשרי תניא אגרת הקדש המשך פרק כה עמ' 278 שנה פשוטה ⛳ *המשכת חיות לנבראים הנמצאים בחוץ לארץ:* לעיל למדנו אודות דבר ה' שבבחינת מלכות דעשיה *המחיה ומהוה* את העולם הזה בכללותו. ובתחילת המאמר המוסגר שלפנינו, מדובר אודות *חיות כללית* הנמשכת לנברא לאחר התהוותו (כדוגמת גידול הפרי וטעמו, ושאר ההשפעות מלמעלה שאינן קשורות בעצם ההתהוות). חיות כללית זו, נמשכת לעולם בשני מסלולים שונים. האחד, שבו נמשך השפע לארץ ישראל. והשני שבו מגיע השפע לכל הנבראים הנמצאים בחו"ל (בין אם חיותם הבסיסית היא מקליפת נוגה, ובין אם היא משלש הקליפות הטמאות). וכפי שרבנו מפרט: שבחוץ לארץ, החיות יורדת למטה, כשהיא מתלבשת תחילה ב"שרים (=מלאכים) החיצונים, הממונים על שבעים האומות" - ובאמצעותם נשפעת החיות, לאומות ולבהמות לחיות ולעופות הנמצאים בארצותיהם (מה שאין כן ההמשכה לבהמות ולחיות שבארץ ישראל הוא במסלול שונה, כמבואר במקומות אחרים ומסוכם בהרחבה בבאור התניא שלי "משכיל לאיתן"). ... *שלש בחינות של גלות:* כהמשך לבאור הנ"ל, מציג רבנו שלש בחינות שונות של גלות: *א.* גלות לחיות האלוקית, הנמשכת "מדבר ה' הנקרא בשם מלכות", אל השרים החיצונים והנבראים השונים הנמצאים בחוץ לארץ. *ב.* גלות השכינה שהחלה מחטא עץ הדעת, להארה הנמשכת לעולם "מהניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם שכינה". *ג.* גלות לשכינה, כפי שבאה לידי ביטוי בצורה שלימה, כשישראל גלו לבין האומות. ונצין, כי להלן נלמד על פן נוסף של "סוד גלות השכינה", שהוא בגדר של "אשר שלט האדם באדם לרע לו". ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך. *השתדל שבבית הכנסת שבו אתה מתפלל ימצאו כל הספרים שחיברתי, "באור התניא משכיל לאיתן" וכל ספרי "חסידות חב"ד" - המביאים את תורת חב"ד גם לציבור הרחב. *המעונינים להשתלב בקבוצות "מקבלי היום בתניא", יתקשרו אלי בווטצאפ 0544960839 בברכה *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך. *לזכות ידידי הרה"ח ר' אבא מיכל שטיינמיץ - לרפואה שלמה והחלמה מהירה בקרוב ממש!

*"היום בתניא"* יום ג' טו תשרי תניא אגרת הקדש תחילת פרק כב שנה פשוטה ⛳ *תוכחת החסידים:* אגרת כב מהוה פרק תוכחה לחסידים, בהם מבהיר רבנו בצורה ברורה ותקיפה: א. מה מאפין את מי שאליו פונים בעת מצוקה, בענינים גשמיים (כמבואר בקטע התניא הנלמד היום). ב. מה הם פרטי העבודה העצמית הנדרשים מהאדם, מיד כאשר הוא חש את היסורים הבאים עליו (כמבואר בקטעים הבאים). ונצין, כי אף שממבט כללי על הנאמר באגרת, ניתן להבחין ב"תוכחה" גלויה. מדגיש רבנו כי היא נאמרת *מתוך אהבה מסותרת* - שכן, זו הדרך להבטיח את יעילותה. ... *עצות בענינים גשמיים:* כאשר האדם נתקל בבעיות גשמיות ממי הוא יכול לקבל עצה? כפי שמצינו בתנ"ך, שאול, לאחר שנואש מלמצוא את האתונות שאבדו לאביו, החליט ללכת אל שמואל הנביא ולבקש את עצתו ואת הכונתו למוצאם - כ"מנהג ותיקון" המקובל, לשאול את הנביאים בענינים גשמיים. ואדמו"ר הזקן מוסיף ומדגיש, כי עצות לפתרון בעיות גשמיות לא ניתן לקבל מסתם חכמים (שאינם נביאים) - גם אם הם חכמים גדולים מאד ש"כל סוד לא נעלם מהם" ו"נהירים וברורים להם השבילים והדרכים שברקיע". ומה שנאמר בפרקי אבות (ו,א), ש"כל העוסק בתורה לשמה" ש"נהנין ממנו עצה ותושיה"? מסביר אדמו"ר הזקן, שהמשנה מדברת על עצה ותושיה בדברי תורה. אבל עצות בענינים גשמיים, ניתן לשאול כאמור, רק מאחד שהוא נביא. ... *הרבי כנביא:* כידוע, גם לאחר הבעת דעתו באגרת שלפנינו אודות ההבדל בין הנביא לשאר החכמים. המשיכו גם גדולי החסידים להפנות אל אדמו"ר הזקן את שאלותיהם גם בעניני העולם הזה הגשמיים, כשהוא אינו נמנע מלענות עליהם - שכן הוא היה נביא. ובאופן כללי יותר, הנה כמקובל, אל הרבי באים ליחידות בעניני "בני חיי ומזוני" בגשמיות, וכן בעניני "תיקון" ופרנסה רוחנית - והנהגה זו ממשיכה גם לאחר הסתלקותו של הרבי, הממשיך לענות על כל השאלות והבקשות של הפונים אליו, בדיוק כפי שהיה בחייו לפני הסתלקותו. ... *חבר נכבד:* *מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בסעודות החג. חג שמח! *הרב יקותיאל גרין* מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם". *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך. *יום ההולדת (יום בו מזלו של האדם גובר, גם לאחר הסתלקותו), של אבי הרה"ח ר' דוד משה ע"ה - יהי זכרו ברוך!

*"היום בתניא"* יום א' יג תשרי תניא אגרת הקדש תחילת פרק כא שנה פשוטה ⛳ *אגרת כא:* גם אגרת זו קשורה בעידוד הצדקה לארץ ישראל, וכנראה נכתבה בשנים תקמד-תקמה. במסגרת צדקה זו באותם הימים, נקבע לכל אחד סכום קצוב שאותו הוא חיב להרים "בלי נדר" בכל שנה. פעם בכמה חדשים היו גבאי הצדקה אוספים את הכסף מהעירות, ומדי שנה היה הכסף שהתקבץ נשלח במרוכז לארץ. ... *"אל המתנדבים בעם":* נצין, כי למרות שמצד הדין, רשאי התורם לתת את הכסף שתרם ("בלי נדר") בסוף השנה. מבקש אדמו"ר הזקן, להזדרז ולפרוס את נתינת הצדקה החל מתחילת השנה, "מדי שבת בשבתו או לפחות מדי חודש בחודשו" - וכמה מעלות להקדמה זו (למרות שהכסף נשלח כאמור רק בסוף השנה). ... *הזריזות בנתינת הצדקה:* את מעלת הקדמת הצדקה ופריסתה כנ"ל, יש לראות *בראש ובראשונה* ב"זריזות" הבאה לידי ביטוי בנתינתה של צדקה זו - *שבה שתי בחינות:* *האחת:* זריזות המתבטאת בהקדמת המצוה בפועל, וכפי שאמרו רז"ל "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה". *השניה:* זריזות נפשית, המבטאת את רגש הלב ואת יחסו הפנימי למעשה, כמאפין את עיקר זריזותו של אברהם אבינו בעקדה - שממנו למדו רז"ל שיש לקים את כל המצוות בזריזות. וכמובן, שבפרט יש להזדרז ב"מעשה הצדקה העולה על כולנה" בהיותה מגינה ומצילה "מכל מיני פורענויות המתרגשות, כמו שכתוב וצדקה תציל ממות", ובודאי שהיא מצילה "משאר מיני יסורים הקלים ממות". ועל כן טוב להקדימה ככל האפשר. ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך. בתודה ובברכה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד. *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.

*"היום בתניא"* יום א' יג תשרי תניא אגרת הקדש תחילת פרק כא שנה פשוטה ⛳ *אגרת כא:* גם אגרת זו קשורה בעידוד הצדקה לארץ ישראל, וכנראה נכתבה בשנים תקמד-תקמה. במסגרת צדקה זו באותם הימים, נקבע לכל אחד סכום קצוב שאותו הוא חיב להרים "בלי נדר" בכל שנה. פעם בכמה חדשים היו גבאי הצדקה אוספים את הכסף מהעירות, ומדי שנה היה הכסף שהתקבץ נשלח במרוכז לארץ. ... *"אל המתנדבים בעם":* נצין, כי למרות שמצד הדין, רשאי התורם לתת את הכסף שתרם ("בלי נדר") בסוף השנה. מבקש אדמו"ר הזקן, להזדרז ולפרוס את נתינת הצדקה החל מתחילת השנה, "מדי שבת בשבתו או לפחות מדי חודש בחודשו" - וכמה מעלות להקדמה זו (למרות שהכסף נשלח כאמור רק בסוף השנה). ... *הזריזות בנתינת הצדקה:* את מעלת הקדמת הצדקה ופריסתה כנ"ל, יש לראות *בראש ובראשונה* ב"זריזות" הבאה לידי ביטוי בנתינתה של צדקה זו - *שבה שתי בחינות:* *האחת:* זריזות המתבטאת בהקדמת המצוה בפועל, וכפי שאמרו רז"ל "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה". *השניה:* זריזות נפשית, המבטאת את רגש הלב ואת יחסו הפנימי למעשה, כמאפין את עיקר זריזותו של אברהם אבינו בעקדה - שממנו למדו רז"ל שיש לקים את כל המצוות בזריזות. וכמובן, שבפרט יש להזדרז ב"מעשה הצדקה העולה על כולנה" בהיותה מגינה ומצילה "מכל מיני פורענויות המתרגשות, כמו שכתוב וצדקה תציל ממות", ובודאי שהיא מצילה "משאר מיני יסורים הקלים ממות". ועל כן טוב להקדימה ככל האפשר. ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך. בתודה ובברכה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד. *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.

*"היום בתניא"* שבת קדש יב תשרי תניא אגרת הקדש סוף פרק כ עמ' 264 שנה פשוטה ⛳ *קבלת חיות מהנמוך יותר:* במציאות החיים רואים אנו, שה"חי" הגבוה מה"צומח", ניזון מהצמחים. וה"מדבר" (האדם) הגבוה משאר חלקי הבריאה, ניזון מהצומח והחי שמעלתם נמוכה ממנו. והאמת היא, שהצומח והחי, לא רק מחזקים את גופו של האדם אלא גם את שכלו. וכפי שניתן להבין מהאימרה "שאין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן". והאמת היא, שגם המלאכים העליונים שבמרכבה, ניזונים "מרוח הבהמה והעוף העולה עליהם מהקרבנות"? ואיך איפוא אפשר להסביר את התופעה הזו, שנבראים גבוהים ונעלים מקבלים את חיותם מהנמוך מהם דוקא? ... *מכח האין סוף שבארץ:* מסביר רבנו, שתזונה זו לאדם ולמלאכים, היא מכח ה"אין סוף" שבארץ, העובר אליהם על ידי המאכל והקרבנות. הוה אומר: שבכחות ה"אין סוף" המתגלים דוקא ב"תחתית העשיה" (הנעלים מבחינות האור המתגלים באופן ישיר בבחינות הגבוהות יותר) והמביאים להתהוותם של כל הצמחים, הנה, בהם בעצם כלולה גם החיות לבעלי החיים ולאדם - ואת החיות הזו מצליח האדם לספוג לתוכו ("באור חוזר") כאשר הוא ניזון מהצומח ומהחי. ... *"גודל מעלת המצוות המעשיות":* לאור המתבאר לאורך האגרת, אודות אופן התהוות היש הגשמי והאורות האלוקיים הגלומים בו, וכן מעלת האורות העליונים הנמשכים מטה על ידי עבודת האדם (שכחם של המצוות המעשיות לעורר למעלה בעצמיות האין סוף, נובע מכך שמשם הוא עיקר התהוותם). ניתן איפוא להבין, את "גודל מעלת המצוות המעשיות" אשר בהן דוקא באה לידי ביטוי תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה הגשמי. ונוסיף, שאם בתחילת הבריאה (בסדר השתלשלות העולמות), היו הכלים של הספירות שב"בריאה יצירה ועשיה" בין שאר הדברים שמתגלה בהם בחינת ה"יש הנברא" (ואינם נכללים בספירות שעליהם נאמר "איהו וגרמוהי חד"). הרי שעם העבודה של היהודי בקיום המצוות בעולם הזה, נפעל שגם בכלים הללו יבוא לידי ביטוי (הנאמר על הכלים שבאצילות) ש"איהו וגרמוהי חד". ... *חבר נכבד:* *מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בשלחן שבת. *המעונינים להשתלב בקבוצות "מקבלי היום בתניא", יתקשרו אלי בווטצאפ 0544960839 בברכה! *הרב יקותיאל גרין* *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך. *לזכות משפחת בוקרב זלמן ומרים - שנת ברכה והצלחה!

*"היום בתניא"* יום ד' ט תשרי ערב יום כיפור תניא אגרת הקדש המשך פרק כ עמ' קלא שנה פשוטה ⛳ *המצוות המעשיות:* כהמשך למבואר לעיל בהרחבה, אודות: א. התהוות "היש הנפרד לגמרי", שהוא דוקא המקום לגילוי מלכותו יתברך. ב. לידת הנשמות לעולם הבריאה, לאחר עיבורן והכשרתן ל"עבודה" המוטלת עליהם (בקבלת עול מלכותו יתברך). ניגש רבנו להבהיר את ערכן של המצוות המעשיות, *שעל ידן דוקא* באה לידי ביטוי קבלת מלכותו יתברך - כשבדבריו הוא מתיחס: א. למיקום של שרש המצוות לעומת המיקום של שרש התורה, כפי שהוא באצילות, ולמעלה יותר (בחינת "אריך אנפין"). ב. לחשיבותם של המצוות, כפי שניתן להבין מכמה מאמרי רז"ל. ג. לחובת קיומם של המצוות המעשיות בפועל, כאן למטה בעולם הזה, בהיותם "עיקר התורה ושרשה". ... *המצוות כעיקר התורה:* נצין, כי באופן כללי, ההפרש בין תורה למצוות למטה, מתבטא בכך, שהתורה מהוה את הביאור ואת השכל בפירושם של כל פרטי המצוות, איך ומה לעשותם - ונמצא איפוא: שמצד אחד, התורה היא בחינה *פנימית,* ולעומתה המצוות הן בחינת *חיצוניות.* אולם מצד שני, הרי *גוף המצוה דוקא* היא עצם רצונו יתברך (אף שהיא רק *חיצוניות ומעשה* בלבד), ואילו התורה (אף שהיא בחינה פנימית), מכל מקום הרי היא רק פירוש למצוה איך ומה תיעשה. כך שממבט כולל עולה *שהמצוה היא העיקר.* ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. בתודה ובברכה וגמר חתימה טובה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.

*"היום בתניא"* יום ג' ח תשרי תניא אגרת הקדש המשך פרק כ עמ' 260 שנה פשוטה ⛳ *"עיקר התהוות היש":* לעיל הציג רבנו מספר מתהוים הנכללים במסגרת של *"ראשית* היש הנברא ותחילתו" (וביניהם ה"כלים" של עשר הספירות שב"בריאה יצירה ועשיה", וכן ה"אורות" שבבחינת "נפש ורוח" שבעולמות אלו). ועכשיו מתיחס רבנו (למצב נמוך יותר) *"לעיקר* התהוות היש ודבר נפרד לגמרי" - השונה לחלוטין מהנ"ל, הן במהותו והן במקור המהוה אותו. בנוגע למקור התהוותם - בעוד ש"ראשית היש הנברא", נברא על ידי ה"נשמה" שבבריאה יצירה ועשיה (המכילה את שלשים הכלים שבמלכות דאצילות המתלבשים ב"בריאה יצירה ועשיה"). הרי *"שעיקר* התהוות היש" התהווה (מבחינה נמוכה יותר) "ממלכות דאצילות שנעשה עתיק לבריאה". ובנוגע למהותם - אף שתחושת הפירוד לגמרי, היא גדולה יותר ב"עיקר התהוות היש" (מאשר "בראשית היש"). הנה, דוקא ב"עיקר ראשית היש", הוא המקום שבו מתגלית מלכותו יתברך. ... *"כי אין מלך בלא עם":* כידוע, אחת הסיבות שהביאה לבריאת העולם, היה רצונו יתברך שתתגלה מידת מלכותו. והנה, *בדומה למלכות בשר ודם* שאינה על עצים ואבנים או על בעלי חיים, אלא רק על אנשים שהם כמותו. וכן, לא שיך שהאדם יהיה מלך על בניו או על שרים המקורבים אליו ביותר. אלא רק על כאלו שהם ממהותו (גם בני אדם) וגם נפרדים ורחוקים ממנו, *אבל במקביל יש להם ביטול אליו* (כביטול העבד אל אדונו). *כך גם התגלות מלכותו של הקב"ה* אינה אפשרית, אלא עם בריאת העולמות "בריאה יצירה ועשיה", שמצד אחד יש בהם חיות אלוקית, ומצד שני כל אחד מהם "נראה דבר נפרד בפני עצמו" (ולמרות מצבם זה, הם מקבלים על עצמם את עול מלכותו יתברך). יוצא איפוא, שגילוי בחינת מלכותו יתברך, אינו שיך על הנאצלים שבאצילות, ולא על אותן הבחינות הנכללות ב"ראשית היש הנברא ותחילתו" (שמצבם דומה לשרי המלך והמקורבים אליו). אלא דוקא על המתהוים המוגדרים כ"יש ודבר נפרד לגמרי". ... *חבר נכבד:* *קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך. *המעונינים להשתלב בקבוצות "מקבלי היום בתניא", יתקשרו אלי בווטצאפ 0544960839 בברכה! גמר חתימה טובה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.

*"היום בתניא"* יום ב' ז תשרי תניא אגרת הקדש המשך פרק כ עמ' קל שנה פשוטה ⛳ *נשמות שבאצילות, של המלאכים ושל האדם:* לעומת ההיכלות וגופות המלאכים שבאצילות, שלמדנו לעיל שהם בגדר "היש הנברא". הנה, יש בעולם האצילות נשמות מלאכים ונשמות אדם שיש לראותם "מעין בחינת אלוקות בצמצום גדול." (רק "שאינן אלוקות ממש לברוא יש מאין"). ... *שילוב הכחות האלוקיים:* רבנו מוסיף ומבהיר (בדרך הקבלה), כיצד מתהוה המציאות של "יש מאין"? וכיצד מתקבלים הברואים במצבם הסופי כ"בעלי גבול ותכלית"? מתברר, שהדבר נעשה בשילוב הכחות האלוקיים. וכדוגמת האדם, שיש פעולות שאותן הוא עושה בכח נפשי אחד, ויש פעולות הנעשות בכח נפשי אחר, ויש דברים שהוא עושה אותם בשילוב של כל מיני כחות. הנה, כך גם מצינו אצל הקב"ה, בהפעילו את כחותיו האלוקיים בהתהוות ובבריאת הבחינות והברואים השונים שבעולם. ... *למשל:* עצם ההתהוות של הנברא מ"אין ליש", נעשה על ידי ה"קו" הנמשך מ"אור אין סוף" שהוא "כעין המאור" - שהוא "מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא, שאינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו". ש"רק הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט". אולם, כדי שה"יש הנברא" יתהוה בפועל כ"בעל גבול ומדה". מתלבש ה"אור אין סוף" (הנמשך ב"קו") בכלים של עשר הספירות שבאצילות (שיש בהם  את ההגבלה של המידות)  והוא "מתיחד בתוכם בתכלית היחוד". "עד דאיהו וגרמוהי חד" *(עד שהאור הנמשך מעצמותו והכלים שבספירות משתלבים יחדיו כאחד)* "לברוא בהם ועל ידם ברואים בעלי גבול ותכלית". ... *חבר נכבד:* קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. גמר חתימה טובה! *הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד* *לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך. *לזכות נכדי היקר חיים אליהו שי' גרין, לרגל יום הבר מצוה שלו - שיעלה במעלות התורה והיראה, ויזכה להיות חסיד ירא שמים ולמדן.