המארי סעדיה / אולה
מסתבר שלהיות תימניה זו מחלה לא פשוטה בכלל.
עובדה: זהו השיר השני (הראשון - על ילדי תימן האבודים אינכם מכירים) בו אני מתייחסת לבני עדתי.
למארי הזקן שלי קראו סעדיה
הוא עלה מתימן על מרבד של קסמים
הוא היה, כך סיפר, נער קטון
צנום ובעל ניצוצות יוקדים
את כל חייו ראה עצמו על הארץ המובטחת
וכשהגיע נשק ככל משפחתו המשתטחת
את אמו איבד בדרך מרעב ומחולי
את אחיו איבד במעברה
אך תמיד היה אומר הוא: טוב לי
לפרנסתו עבד כמארי
ואני הייתי תלמידו
אני זוכר איך גם בשעת חולי
היה מזמר לי ולעצמו
כשהייתי בן מצווה בכה סעדיה המארי
בכה מהתרגשות בעיניו קצרות הרואי
בשבת כשעליתי לתורה הוא ביקש
להוסיף, לחנחן קולו ולבקש
במוצאי שבת איבדתי המארי סעדיה
לקחו אבא שבשמים בידו האוהבת
בחתונה כבר לא היה המארי
אז שרתי לזכרו
ואני מקדיש הזמר
למארי סעדיה
(למען החרוז בשורות מסויימות, המארי סעדיה נהגה - כפי שהוגים התימנים - בקמץ קטן: סעדיו..)
|
|
.
