| נשלח ב-6/1/2010 11:31 |
|
| |
היי לכולם
היי,
ברכות לרונית והרבה הצלחה.
לשאלתי,
אני נשואה עם שני ילדים לגבר מקסים.
מקרה שקרה לי אתמול ואשמח לשמוע את דעתכם על הענין,
נסעתי בשעת לילה מאוחרת בכביש בינעירוני, ובום טראח התנגשתי ברכב לצידי,
נעצרתי מיד בצד הדרך, אני לא נפגעתי בכלל, הרכב שפגעתי בו ניזוק מעט.
נתתי לו את הפרטים שלי,
חזרתי הביתה, לא ספרתי לבעלי מילה, ואני גם לא מתכננת לספר לו, את התשלום אוציא מכספי בלי
שאף אחד ידע. וזו תקותי שזה לא יוודע לעולם.
מה זה אומר עלי? עלינו. אשה שעוברת כזו חויה מזעזעת של תאונה בכביש בינעירוני שיכול להסתיים נורא, ולא רוצה לספר זאת לאף אחד ובמיוחד לא לבעלי, אין לי כוח שהוא יזכיר זאת כשאנהג והוא לצידי, ואני יעשה טעות קטנה וזה מיד יקפוץ לו לפה, אין לי רצון שהוא ילגלג עלי, לא יסמוך עלי יותר. בקיצור, על אף שהוא נפלא אני מעדיפה להסתיר ממנו מלא דברים.
מה התגובה הנורמלית של גבר לכזה מקרה, ואיך אני צריכה לנהוג? (לאו דוקא ספיציפית למקרה הזה, אלא כללית האם זה מורה על בעיה בזוגיות שלנו?)
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 13:15 |
|
| |
אני יוצא מתוך הנחה שהשאלה מיועדת לכולם כאן, וגם מי שאינו מקצועי מותר לחוות דעתו, ולכן אני עונה.
לדעתי חסר משהו בזוגית שלכם, זה מתאים לתקופת אירוסין שצריכים לחשוב מה כן להגיד ומה לא להגיד, אחרי הנישואין ובוודאי אחרי כמה שנים, צריכים לדבר אחד עם השני אוטוסטרדה, בלי חשבונות, כמובן בלי להעליב ובלי לצער.
אני במקומך הייתי מדבר על הנושא הזה עם הבן זוג, והייתי שואל אותו דוגרי, מדוע אני צריך לפחד מתגובתך ? הצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2010 17:37 |
|
| |
קיוסק, במקומה לא היית שואל אלא יודע - היא חוששת להרגיש מושפלת. אולי ילגלגו עליה. זברה, אני לא חושבת שזה מחייב לומר משהו על הזוגיות שלכם, יכול להיות שיש בך משהו שפוחד לא להיות מושלם? זה פוגש אותך בעוד מקומות, מחוץ לבית, שאת מרגישה צורך לחפות על עצמך?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2010 14:21 |
|
| |
ברוכה הבאה לפורום ותודות על הברכות ראשית אני שמחה לשמוע שיצאת בשלום מהתאונה! תאונות דרכים גם אם 'לא נפגעתי בכלל' היא חוויה מטלטלת.
בעבר הייתי שותפה למחקר שעסק בנושא נהיגה , ומעניין היה לגלות כי נהיגה נחווית כתחום מאד פרטי ואישי ששם האדם מרגיש בשליטה, מרגיש פרטיות , מרחב לחשיבה, חיזוק לדימוי העצמי שלו ועוד.. תאונת דרכים מפגישה לא רק עם סכנת החיים שהיא לכשעצמה מזעזעת אלא שגם קיימת תחושה שכאילו המקום הפרטי והמוגן הזה נפרץ לעולם הסובב. כך שהרבה פעמים אנשים מתביישים לספר על התאונה כי הםמרגישים חשופים ופגיעים יותר- כנראה יש פה שילוב של הסכנה לאבד את השליטה החיצונית (החיים) והפנימית (התפיסה העצמית) הייתי מסיפה לכך את ההיבט המגדרי- בהודעה שלך מעניין היה לגלות כי השתמשת לא רק במונח הזוגי של בעל-אשה אלא גם במונח המגדרי של גבר-אשה. ישנם בחברה שלנו סטריוטיפים על האישה הנוהגת ששמים באותה שוב במקום רגיש ומושפל..
האם דבריי מהדהדים אצלך באיזשהו אופן? לגבי שאלת הזוגיות אתייחס בהמשך להת'
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2010 22:02 |
|
| |
שבוע טוב,
לגבי שאלת הזוגיות- מאירוע אחד כמובן שלא ניתן ללמוד על המערכת הזוגית הכוללת ולשם כך צריך לשמוע יותר.
בכל זאת, אגיד כמה דברים כללים לגבי השמירה דברים בסוד מפני בן/בת זוג. להערכתי, זוגיות טובה היא זו המאפשרת לכל אחד מבני הזוג לחלוק, לשתף ולהגיע לאינטימיות מבלי להימצא במצב של פגיעה ויחד עם זאת מאפשרת לכל אחד לשמור עלהאוטנומיה והיחודיות שלו.
כלומר, אני חושבת שלא חייבים לספר הכל. מותר לכל אחד לשמור לעצמו דברים ולו אף מהסיבה של להרגיש משהו פרטי ואוטונומי. מצד שני, אם האדם מחליט כן לשץף אז הוא צריך להרגיש שהמרחב הזוגי יכול לשרוד, להכיל ואף לתמוך בעת הצורך.
בהקשר לדוגמא שהבאת, אם את לא רוצה לספר כי חשוב לך לשמור על מרחב פרטי, להתמודד לבד עם התאונה וכולי אני לא רואה בזאת בעיה גדולה.
אולם, אם את מרגישה שאין לך אפשרות לספר כי בעלך לא יזדהה עם החוויה שעברת או ישתמש בזה כנגדך או לחילופין כי את זו שחרדה להעלות את החולשות שלך וחשוב לך להיראות מושלמת ומצליחה, אזי חשוב כן לברר ביניכם באופן יותר עקרוני את הנקודה הזו ולנסות ליצור מרחב תומך ומעודד
מרחב זוגי כזה צריך לאפשר לכל אחד להעלות גם את ההיבטים הפחות מוצלחים שלו מבלי להרגיש נחות או פגיע ויחד עם זאת, להרגיש בטוח להעלות את דעותיו. דהיינו, בדוגמא שהבאת חשוב שאם תרצי תוכלי לספר על התאונה מבלי להיות חשופה לעלבון, אולם גם, שיש מספיק מרחב שמאפשר לבעלך להגיד את דעתו באופן מכבד (למשל, לנהוג בזהירות באופן כזה וכזה) גם אם היא מנוגדת לדעתך.
בהצלחה
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2010 23:05 |
|
| |
שבוע טוב. רציתי רק לחדד משהו בתגובתה של רונית: מה מפריע לך באופן התנהגותך, העובדה שבחרת לא לספר לבעלך כי החלטת שעדיף כך, או העובדה שחשת חוסר יכולת לשוחח עמו על כך? אם מדובר בבחירה שלך, אז אולי היא מוטעית ואולי לא, אבל זו בחירה אישית שלך ואת לא אמורה לחוש מועקה, כי תמיד תוכלי לספר אם תרצי, ולספר לו שלא יכולת לשתף אותו קודם, כי היית נסערת, או התביישת, או מה שחשת. אם את חשה מועקה כי את מחניקה את הצורך שלך לשתף את בעלך בגלל החשש שהוא לא יהיה מסוגל להכיל אותך ופשוט לתת לך את הכתף שאת זקוקה לה, וזה מה שעולה ממה שכתבת, אז יש מקום לחשוב על התקשורת ביניכם. האם קורה לכם שאתם לא מצליחים לתמוך זה בזה בלי להגרר לשיפוטיות? האם קרה לך בעבר שהרגשת שבעלך לא מבין, או לא מקשיב, או לא נותן לך את מה שאת זקוקה לו רגשית? ניסיתם לדבר על זה פעם, לא בעקבות משהו מסוים שקרה ובאוירה עכורה, אלא סתם כך? את כותבת שאת נוטה להסתיר ממנו כשלונות קטנים, אם תרשי לי להגדיר זאת כך. תמיד היית כזו? את עושה זאת גם עם אחרים? איך את מרגישה עם זה? לא הייתי אומרת שיש כאן בעיה קשה, אבל יתכן שכדאי לכם לפנות לאיש מקצוע להכוונה קלה, כי דברים כאלו נוטים להפוך לבעיה אם לא מטפלים בהם בשלב מוקדם.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 18:31 |
|
| |
בחיים צריך שכל.
לא כל שטות שעשו, צריך לספר לבן הזוג הנודניק.
אבל חוויה כזאת, זה כבר נורה אדומה...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 23:18 |
|
| |
הי זברה
אני מקווה שאת מרגישה טוב היום את כתבת שעברת חויה מזעזעת ואת צודקת, תאונת דרכים נותנת לנו סטירת לחי ואומרת לנו שלמעשה אין לנו שליטה על חיינו, כי בשניה אנחנו יכולים להיפגע או למות. אני בטוחה כי באת הבית והיית מאד זקוקה לתמיכה והבנה ואהבה , במקום זה בחרת לא לדבר וכאילו לתת זה לחלוף כאילו לא קרה כלום לדעתי שאלותיך מרמזות כי את לא שלמה עם דרכך כי משהו מציק לך, אם לבעלך היתה קורית תאונה כזו הוא לא היה מספר לך? ואם לא היה מספר וזה היה מתגלה לך בתקופה מאוחרת יותר, איך היית מגיבה שלא שיתף אותך
תאונת דרכים זה לא משהו שנשבר או נשרף ואפשר לזרוק גם מבלי לספר, זה אירוע שמשאיר משקעים בנשמה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2010 18:20 |
|
| |
מה שנכון נכון
|
|
|
|
|