חסימה

שלום לך,

תיארת יפה את מיקום החסימה שלך בין הראש לבין ידיים- שם נדמה לי מונח הלב!

כתיבה יצירתית היא כתיבה שמגיעה ממקום פנימי, יוצאת מתוך הלב, כפי שתיארת היא דרך לביטוי העצמי- לספק צורך של התבטאות של פריקת רגשות..

היכולת של אומן לבטא את עצמו באופן יצירתי היא תהליך פסיכולוגי מעניין שמצריך מעין נסיגה פנימית, ונגיעה במקומות עמוקים בנפש לפעמים כואבים ומרגשים, דוממים וסוערים ולאחר שהות מספקת שם לצאת ביצירתיות על ידי מילים, פואמות, רעיונות ,פרוזה , משיכת מכחול וכד'.

תהליך זה, מכונה אצלינו במקצוע "נסיגה ברשות האגו". כלומר יש צורך בנסיגה נפשית מסוימת היא אך היא לא נסיגה במובן השלילי אלא היא עומדת בשרות האגו ולכן היא מאפשרת יצירתיות!

למעשה כל אדם יכול להיות אומן, וזה לא מחייב רק בצורות האומנויות הקלאסיות, אלא גם כל ביטוי עצמי, או יחסים בינאישיים, זוגיות, הורות  יכולה להיות משהו יבש, שגרתי, מכניסטי או משהו עם חיות, צמיחה  יצירתי, אומנותי.

לכל אמן יש תקופות  בהן יש הפוגות , בהן הוא פחות יצירתי ,  ואכן זה מתסכל, אולם לרוב לאחר תקופה היצירתיות חוזרת. אולם, את מתארת תקופה די ארוכה שבה את מרגישה חסומה. כך שאולי יש פה מעבר להפוגה קלה, דהיינו חסימה.
 
יכולות להיות סיבות שונות לחסימה, וזה דבר שמצריך יותר בירור, פעמים החסימה מצביעה על קונפליקט רגשי מסויים שלאו דווקא קשור ישירות לכתיבה היצירתית שלך, אלא מצא לו 'מקום נוח'  להתבטא באמצעות החסימה בתחום שהוא אחד משיאי מביטויי הנפש.

כיוון נוסף שאפשר לחשוב עליו: ציינת שלא ידוע לך על אירוע שמסביר את החסימה שהחלה לפני כשנה ותהיתי אם זה קרה בסמוך ללידת בנך?

פעמים יצירתיות מופנית לערוצים אחרים, שבהם גם נדרשת "נסיגה ברשות האגו" ויתכן שאותה יצירתיות שלך  הופנתה (ב"ה) לאפיק חדש , מאתגר והוא ההשקעה הרגשית שלך בבנך. הדיאדה אם-תינוק , מצריכה המון אנרגיות נפשיות אשר בתנאים מסוימים עשויה להיות חוויה יצירתית בבחינת "נסיגה ברשות האגו" ואז יתכן שעם הזמן את תשתחררי ותוכלי להרחיב את היצירתיות ולהתחלק בין הצרכים האימהיים לבין הצרכים היותר אישיים או לחילופין ההשקעה בגידול הילד מסיבות שונות  עשויה להיות התמודדות שנחווית כמתישה ולא נשאר מספיק אנרגיות נפשיות לדברים נוספים.

בכל אופן, אם את לא מצליחה להשתחרר מהחסימה, אני ממליצה לשוחח על כך ולברר באופן אישי עם איש מקצוע .