| נשלח ב-9/7/2010 12:11 |
|
| |
שאלה שהגיעה אלי למייל האישי
שלום לכולם,
מורה מכרה שאין לה גישה לאינטרנט שלחה לי לאימייל שאלה וחשבתי להעלותה, בהסכמתה, לפורום לשמוע דעתכם .
אני מאמינה שלפחות חלקכם פגשו בסיטואציה כזו במהלך חייכם, כמורים, הורים, תלמידים או חברים של..או אף באסוציאציות שלכם.
אשמח לשמוע מחשבות בעניין.
להלן המייל שקיבלתי-
שלום, רונית,
אשמח אם תוכלי לענות לי לשאלה שדי מציקה לי, מבחינתי היא יכולה גם לעלות בפורם דרכך,כשהיא כזו:
יש לי תלמידה (כיתה י') חינכתי אותה כשהייתה בט'. נוצר ביננו קשר קרוב, שהפך מהר מאוד לתלותי.
יש לציין שהבת נעשית תלותית מהר מאוד בכל מי שמספק לה מעט חום.על רקע זה ישנן התקשרויות לבנים, חשיפה מלאה של כל פרטי החיים שלה לכל מי שרק מתחיל לחייך אליה ותלות חזקה שגורמת לה תנודות חדות במצבי הרוח, חוסר ריכוז וכו'.
אני מנסה מאוד להפנות אותה לטיפפול אולם טיפול מסודר - לא אפשרי מבחינת הבית - שלא מבין צורך ורק ילעג לה.(בית דורסני מאוד)
ולטיפול כמו מטעם לב שומע - היא לא מוכנה ללכת כי היא מרגישה שאני רוצה לנטוש אותה.בכל התקשרות שלה - צורת הקשר שלה כלפי דורסנית ומחוצפת, ולאחר העמדה של גבולות ברורים - היא מתנצלת ומתחננת שאהיה בקשר.לאחרונה - נותק הקשר קצת מצידה.
לשאלותי מה שלומה היא עונה שאיננה עונה למי שלא רוצה בה. למה רק היא צריכה ליצור קשר ולא אני אליה?
שאלתי היא - האם נכון ולמה נכון, ביחסי תלות כאלה, שרק התלמידה תיצור קשר?
האם נכון שאצור אני קשר איתה?
והאם אני יכולה לעזור לה במשהו, אם כן - באיזה כיוון, מלבד להפנות למטפל מקצועי?
אם תוכלי - אני מודה מאוד מאוד.
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 13:00 |
|
| |
ישנן שתי אסכולות חינוכיות, הנוגעות לטיב הקשר בין מורה לתלמיד.
האחת גורסת, שאל לו למורה לסייע (או לשוחח, או לדאוג)לתלמיד, כל עוד התלמיד אינו מגיע אליו בכדי לבקש את הסיוע הנדרש.לעניות דעתי, גישה זו מושפעת יותר מאווירת הדיסטאנס. הגישה השניה טוענת כי על המחנך לגלות מעורבות אקטיבית בחיי תלמידיו ובמעשיהם, ולפיכך הוא אמור ליזום הגשת סיוע בעת הצורך.
התלמידה במקרה המתואר מבטאת צורך גדול ברגשי חיבה. החוצפה שלה מגיעה מתוך רצון לבחון את מידת החיבה והאהבה שרוחשים לה. היא חפצה באהבה נטולת תנאים (ורצון זה מובן, על רקע הבית הדורסני בו היא גדלה).
חושבתני שבמקרה כשלה יש לנקוט במעורבות שתגיע באופן יזום מצד המורה, משום שלתלמידה כבר יש אמון בה, היא מחכה לקשר הזה, וכמהה אליו. עושה רושם שגם את התוכחת היא מקבלת (עד למעידה הבאה). מכיון שאין רצונה לקבל ליווי מקצועי, רצוי שהמורה תוועץ באופן רציף בגורמים ייעוציים, ותשמש כמטפלת לעת מצוא, על פי ההנחיות שתנתנה לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 13:04 |
|
| |
שלום רונית! בהכללה, אינך אמורה להיות חברתה. את המטפלת שלה ורצוי לטובתה שתלמד להבחין בין יחסים שונים (חברה, משפחה, מורה וכו'). מכאן, כי רצוי שהקשר אכן יהיה חד צדדי. מאידך, רצוי שתפני לה זמן ייחודי לה, בו לא תקבלי אף אחד אחר ותקדישי את הזמן הזה עבורה. גם במצב שנוצר כעת, תאמרי לה, כי מצידך הקשר נותר כשהיה, וכי הזמן המוקדש לה נותר שלה. גם רצוי לשים גבול לזמן המוקדש לה. אם את מכירה אותה היטב, את מכירה מן הסתם את יכולותיה וכישוריה. אם אכן, העיסוק בתחום שיתאים לה, עשוי לסייע לה להגיע למיצוי של כישוריה האישיים ולהשיג יכולת התמודדות עם המצבים הנפשיים אליהם נקלעה שלא באשמתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 10:01 |
|
| |
תודה על התייחסותכם מקווה וגרפולוגיה,
מקווה- אני מסכימה איתך שלפחות במקרה הנוכחי המורה צריכה ליזום אקטיבית את הקשר. (האמת שלא ידעתי שחלק מלימודי הוראה מתייחסים לקשר הרגשי של מורה-תלמיד, מאד מעניין). אני חושבת בפעילות האקטיבית הזו המורה אכן משדרת את האיכפתיות ושהיא מכירה בצורך הרגשי של התלמידה.
גרפולוגיה- מתשובתך אני מבינה שאיכשהו התייחסת לשאלה של מטפל-מטופל ולא מורה-תלמיד (זו שאלה של מורה שהופנתה אלי להתייעצות ). הטעות והבלבול שנוצר עשוי לרמז על הדברים המקבילים והמשותפים לשתי מערכות יחסים אלו. בטיפול אנו מאמינים שבמערכת היחסים של מטפל ומטופל עשויים להתגלות טרנספרנסים מגוונים של הורה-ילד, מורה-תלמיד, רב-תלמיד וכד'..
אני מסכימה איתך שיש צורך מחד להקדיש זמן מיוחד ומנגד להגביל את הזמן. למעשה, זהו אחד היסודות החשובים של סטינג בטיפול.
לצערי, ישנם מטפלים /יועצים שלא מכירים בחשיבות הסטינג ועונים לטלפונים באמצע פגישה טיפולית או מתעסקים בדברים אחרים ומנגד מאפשרים נזילה של הטיפול לחיים האישיים, התקשרויות ומפגשים לא מסודרים בזמנים לא זמנים וכד' דבר שעשוי להגביר את הבלבול ואת חרדת הנטישה של המטופל.
בכל אופן, נראה לי שהיחסים בין מורה לתלמידה יותר גמישים ומאפשרים הרחבה לחיים האישיים, אך ככל הנראה עדיין חשוב לשמור על מסגרת מסודרת שמדגישה את ההקדשה ומנגד את ההגבלה כפי שהצגת גרפולוגיה.
עד מחשבות?
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 16:38 |
|
| |
למורה ולכל מי שכאן אני חושבת שכמורה, הדרך היחידה שלך לעזור לה באמת, ולא רק לתת לה קביים (או אפילו כסא גלגלים) למשך השנה- שנתיים הקרובות, עד שימאס לך או לה, כי קשר תלותי שלא מטופל הופך למטרד מציק מאד, לשתי הצדדים. אז שוב, בעיני הדרך לעזור לאותה תלמידה היא לדאוג שהיא תטופל בצורה מקצועית, ויפה שעה אחת קודם. זה מובן שהיא לא רוצה ללכת לטיפול, ואולי זה תפקידך, ליצור מצב שהיא כן תרצה טיפול, ותוכל לקחת אחראיות בטיפול, וגם בצד המשפחתי, הם יכולים להיות הכי דורסנים שאפשר, אבל צריך "להכריח" אותם לאפשר לה טיפול, ואולי זה מה שאת כמורה יכולה וצריכה לעשות.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 17:04 |
|
| |
כמי, איך לדעתך מורה אמורה לטעת בתלמידתה רצון לטיפול, אחריות ואיפשור משפחתי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2010 16:12 |
|
| |
הי כמי וכולם,
את צודקת שהנערה צריכה להיות בטיפול מקצועי וכנראה למצבה כפי שמתואר אין תחליף.
ללא טיפול היא עלולה להתפתח לאישיות גבולית שיחסיה עם אחרים , בעיקר עם אנשים קרובים יתאפיינו בתנודות קיצוניות של נזקקות תלותית לבין הרסנות ויחס שלילי דווקא לאדם שחשוב לה.
למעשה זו היתה תשובתי הראשונה למורה אך כפי ש'מקווה' שואלת הכיצד?
אני מאמינה גם שהקשר עם המורה הוא חשוב ללא קשר לצורך הקריטי לטיפול מקצועי. יש לילדה הזדמנות להיות בקשר עם אדם מבוגר ומשמעותי עבורה. התנסות זו , במידה ותתאפשר, עשויה להיות חוויה חיובית של מערכת יחסים בינאישית שלא היתה מוכרת לה.
הרעיונות שעלו פה שכללו מצד אחד יוזמה אקטיבית וחיובית מצד המורה ומצד שני הצבת גבולות , הן כנראה עשויות לשמור בסופו של דבר על קיומו של הקשר.
עם זאת, קשר כזה עלול להיות מאד מתיש עבור כל הצדדים ולא תמיד מחזיק מעמד. לפיכך טוב שיעשה במרחב מקצועי -לפחות בליווי של איש מקצוע ולהמשיך לחפש את כל הדרכים שהנערה תיכנס למסגרת טיפולית מקצועית .
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2010 17:42 |
|
| |
שלום לרונית ולכולם אינני יודעת לתת לאותה מורה מרשם עשה כך או אחרת בכדי שהנערה תגיע לטיפול. אבל, מהכירות שלי עם מספר תיכונים, ממגזרים שונים בציבור החרדי, יש למחנכות הרבה והמון כח התחום זה. שתתיעץ עם חברותיה לצוות, ובוודאי שיש בצוות החינוכי באותו תיכון, כמו בכל התיכונים בארץ. איש/ת מקצוע מתחום הנפש: פסיכולוגית/ יועצת חינוכית וכד' אני בטוחה שהם נתקלו לא אחת במקרים מסוג זה, והם ידעו לתת לה את הכלים איך וכיצד להביא את הנערה לטיפול
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2010 23:03 |
|
| |
תודה לכל המשתתפים בדיון
אעביר למורה את התייחסותכם לשאלתה
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2010 18:39 |
|
| |
מתוך ניסיוני המר הכולל 30 שנות נחיתות קשה המיתבטא כמעט בכל הדברים שדנים פה בפורום (ועוד דברים שלא כותבים עליהם בשום פורום מסיבות מסוימות) אוכל לספר שמורי מלמדי הורי ומדריכי התחלקו לשני הגישות המוצעות כאן ואני אומר בפה מלא אף פעם לא יצא שום היתקדמות מ"הרעבה" כזאת או אחרת וכל מה שהשתניתי בשלבים בשניפ אחרות היה רק מאוסף של שפע יחס ותשומת לב שכמה אנשים טובים החליטו לתת לי כמעט ללא הגבלה עד שזה הצטבר בי ושינה אותי מן הקצה אל הקצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2010 02:25 |
|
| |
דעתי
כמו שאומר הפתגם הידוע, שנכון יותר לתת לאדם חכה וללמד אותו לדוג, מאשר לדאוג לו כל הזמן לדגים, ולענינו, אפשר פשוט בדב בבד עם הקשר, להקנות לה עצמאות רגשית, למשל, לארגן לה חונכת שהיא צריכה ללמד אותה ולהעניק לה, כשהיא תהיה במשבצת של הנותנת, זה יכול לתרום המון להכרה בחשיבות העצמית שלה, ולחסוך ממנה את הצורך המשווע לתשומת לב, לתת לה מטלות ומשימות שבסופן היא תגיע לידי סיפוק יצירתי, אם היא תשלים אותם, וכן על זה הדרך, הצורך הזה נובע מריקנות של תוכן עצמי, כך שהפתרון הוא למלואת אותה בבנין ותוכן עצמי.
|
|
|
|
|