| נשלח ב-5/5/2011 00:07 |
 |
| |
שיתוף בן זוג בטיפול
רציתי לשאול את משתתפי הפורום, וגם את רונית. האם ועד כמה משתפים בן זוג בטיפול. ברור שהתשובה היא כל אחד ואחת פועלת אחרת לפי נטיות ליבה/ לפי רמת הקשר הזוגי וכו'.
אבל זה מה שמעניין אותי מה אחרים עושים? כיצד בני הזוג מגיבים לטיפול? האם כדאי לי לשתף אותו בעובר עלי? או לחזור הביתה. למחוק את הדמעות, למרוח חיוך חזק ולשחק כאילו יצאתי לשופניג?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 01:09 |
|
| |
לא יודעת אם אני צודקת, אבל נראה לי שהדבר הראשון שכדאי לעבוד עליו בטיפול - הוא הקשר הזוגי. קשר זוגי נכון, תומך וקרוב הוא דבר שבהווה, וחשוב הרבה יותר מדברים שבעבר או מקשרים רחוקים יותר. קשר זוגי קרוב ואוהב, תומך והדדי הוא קשר שיכול להבריא כל כאב, אהבה אמיתית, תמיכה קרובה, ויותר מזה - כשהגבר הוא גבר והאשה היא אשה - כל זה זה מילות המפתח להחלמה, לרפוי לשמחה ולצמיחה. לפעמים - בגלל רמת דכאון זו או אחרת, נדמה שבן הזוג שלנו לא מתאים לנו, ולעולם לא יוכל להבין אותנו, אבל אם פועלים ועושים עבודה אמיתית, ויש סייעתא דשמיא, יכולים להגיע לתוצאות נפלאות. כשהאשה היא אישה - הגבר הופך ךהיות בעל, עם יכולות תמיכה וכדומה, אבל אם לא פועלים לפי התפקיד, מחליפים תפקידים ומשנים מהויות, נוצר בלבול וממילא אין לאף אחד כח לתפקיד שלו.
כך שלסכום - התשובה היא לא אם כן או לא לשתף את בן הזוג, אלא שיש לעבוד דבר ראשון על איך לעשות שבן הזוג יהיה הדמות הכי משמעותית בחיי, ואיך אוכל לעזור לו לעזור לי.
לא תמיד זה נכון, לא תמיד זה מצליח, אבל אולי שווה לנסות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 17:45 |
|
| |
רוצהלגדול- יפה דרשת ויפה כתבת
_________________
"בְּטַח בַּה'. וַעֲשֵׂה טוֹב. שְׁכָן אֶרֶץ. וּרְעֵה אֱמוּנָה".
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2011 20:57 |
|
| |
כשאישתי הלכה לטיפול אישי אני ידעתי .בהתחלה אני התעניינתי וגם היא רצתה לספר אך כשהיא נכנסה עמוק יותר לטיפול הבנתי שהיא מעדיפה לשמור את מה שקורה בטיפול בינה לבין המטפלת , והשתדלתי לכבד זאת למרות שלפעמים היה קשה לי להתאפק..
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 18:20 |
|
| |
לא תמיד אדם שלא נמצא בחדר המטופלים יבין את הטיפול עד הסוף
אולם עם הקשר הוא טוב דווקא הליבון הנוסף עם בן הזוג יחזק את הטיפול לדעתי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 21:03 |
|
| |
רונית, מה דעתך - האם לבן זוג אמור להפריע שהחלק השני שלו מפתח קשר חזק, תלותי לפעמים, במטפל או במטפלת?
זה נורא רגיש.
אני מתארת לעצמי שאין "אמור" ואיש איש לפי נפשו, ובכל זאת - מה עושים כאשר נוצר קשר חזק שנראה שיפריע לבן או לבת הזוג?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 11:29 |
|
| |
אקדים ואומר שטיפול בו נוצר קשר חזק הוא לרוב טיפול אישי פסיכודינמי בגלל מאפייניו כפי שהארכתי באשכולות אחרים. טיפולים אחרים כמו קוגנטיבי, הדרכת הורים, וזוגי הם לרוב טיפולים ממוקדי מטרה, קונקרטים, קצרי טווח כך שהטיפול גם 'גלוי' יותר לשני וגם לרוב אינו עוסק בקשר שבין המטופל למטפל.
טיפול אישי הוא למעשה טיפול פרטי של האדם הנמצא בטיפול גם אם הסיבה לו היא זוגית, הורית וכד' .
הקשר המשמעותי שנוצר בטיפול חזק ככל שיהיה הוא קשר שמוגבל למסגרת הטיפול, כך שבמובן מסויים ישנה הפרדה בין החיים המציאותיים , הזוגיים, משפחתיים, הוריים לבין הקשר 'ההעברתי' שקורה בטיפול.
עם זאת, כל מרחב פרטי, סודי ואישי עשוי לאיים רגשית על המרחב הזוגי והמשפחתית. ובנקודה זו צריכה להיות בגרות, פתיחות ורגישות של שני בני הזוג.
כלומר, שני בני הזוג צריכים להיות מספיק פתוחים לשוחח עם השני לאו דוקא על תכני הטיפול דווקא אלא על ההרגשות שיש להם ביחס לטיפול. ההבנה הרציונאלית הבסיסית צריכה להיות שאם הזוגיות ביניהם טובה אין סיבה הגיונית שהטיפול האישי באמת יאיים על הזוגיות. ואם ישנה תחושה כזו אז השאלות שיישאלו הן לא על טיבו של הטיפול האישי אלא על הזוגיות שלהם - ומעז יצא מתוק
כמובן, שאם על אף ההבנה ישנה רגישות אז כל אחד צריך לכבד את השני בתחום הרגיש- כמו הדוגמא שהביא 'שוחרשלום' שהבין מתי הוא צריך לקחת צעד אחורה. ומנגד, המטופל צריך להיות רגיש מספיק לבן זוגו ולשמור/לשתף במידה מתאימה לשני ועדיין שומרת על פרטיותו.
יבוש דמעות לפני כניסה הביתה עשויה להיות דוגמא טובה למגוון אפשריות: שמירה על הפרטיות שלי, שמירה על השני (לבן זוגי קשה לראות אותי במצב זה לאחר טיפול), ביטוי לחרדה מפני אטימות של השני או ביטוי לדיכוי וקושי לחלק רגשות..
יש לזכור שטיפול אישי עמוק מעלה כל מיני דברים שלא בטוח שאחד מבני הזוג רוצה היה לדעת או לספר לשני. למשל 'חטאי ילדות' שאינם רלוונטייים ישירות לזוגיות , אך חשובים מאד לעיבוד האישי.
אני מאמינה שרמת השיתוף בנעשה בטיפול קשורה לרמת פתיחות, האמון, האהבה והבטחון הקיימת בין בני הזוג, אולם עד גבול מסויים !. ישנה רמה שאין כניסה לאחר וזה לא מצביע על זוגיות בעייתית אלא ההפך זהו הכיבוד בפרטיות של השני.
זוגיות טובה נמדדת בהדדיות, בשיתוף ובת בבד בשמירה על האוטונומיה האישית של כל אחד במסגרת הזוגית.
אני לא בטוחה שעניתי לכל השאלות אך מקווה שמספיק חומר לחשיבה ולהמשך דיון
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
