| נשלח ב-13/11/2011 17:35 |
 |
| |
ריקנות פנימית
איך מתמודדים עם תחושה איומה של ריקנות פנימית??
לכאורה, בלי שום סיבה מציאותית הנראית לעין.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 20:08 |
|
| |
תחושה קבועה? מופיעה במשך תקופה ארוכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 20:21 |
|
| |
אנסה לענות מזוית ראיה שלי.
בכלל ייאוש ותחושת הריקנות מלווים בהתכנסות של האדם לתוך עצמו.
וכן להיפך, תחושת תקווה וערך עצמי מלווים ביציאה אל העולם, תקשורת עם אנשים.
אשמח אם תוכלי להסביר יותר את הרקע לתחושה שלך, אבל נדמה שאת באמת חווה הסתגרות ושקיעה בתוך עצמך? ואם לא, אז חוויית בדידות?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 20:23 |
|
| |
הלואי והייתי יודע,הרבה בעיות היו נפתרים לי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 20:52 |
|
| |
עד עכשיו תיארת (בקצרה) מה 'אין'. ומה 'יש'? תעסוקה, חברים, משפחה... משהו לעבוד איתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:03 |
|
| |
קודם כל, תודה לכל המגיבים, מחמם את הלב הרצון לסייע.
אז ככה, כתבתי שבמציאות אין סיבה נראית לעין, וזה אכן כך, יש לי ב"ה הכל...
משפחה אוהבת ותומכת, חברה אוהדת ומעריכה, מקצוע מעולה ועבודה שלרוב מאתגרת ומספקת.
אבל תחושת הריקנות לא מרפה, לעיתים יותר ולעיתים פחות, אבל קיימת בקביעות, כמה שאני מסתכלת על עצמי ואומרת: הלו, תראי כמה את עושה, כמה את מועילה, זה לא עוזר... והייאוש מכרסם...
אין לי הגדרות ברורות, אולי מתוך הפורום אצליח להגיע אליהם... כרגע זה בלתי אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:10 |
|
| |
כמה פעמים ביום את עושה משהו שאת א ו ה ב ת ו נ ה נ י ת ממנו?
אני, למשל אוהבת מאוד לאפות, ולנקות רהיטים.
אז מקפידה להקדיש לעשייה האהובה עלי כמה שעות בשבוע פרט לעשיית השוטפת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:16 |
|
| |
תוהה, איזה שאלה חכמה, אין לי תשובה...
אם אני חושבת באמת, אז אני עושה 99% כי צריך.
אבל מה זה קשור לתחושת ריקנות? הרי אם אני עושה את מה שאני צריכה, את התפקיד שלי, אני אמורה להרגיש מלאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:26 |
|
| |
אפשר להיות מלאים בתעסוקה, אך ריקים מסיפוק והנאה.
מעטים האנשים שמסוגלים להפוך את העיסוק שאינו אהוב לגורם מהנה רק בשל העובדה שהוא התפקיד הנדרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:41 |
|
| |
שני יסודות בהנאה/תחושת סיפוק:
1. עבודה בתחום שאת אוהבת;
2. להיות ב'כאן ועכשיו' (אסביר יותר מאוחר). כי בעבר או עתיד אין הנאה, רק ממצב ההווה.
כשאת עושה את מה שאת אוהבת (ואם אפשר - גם עובדת במה שאת אוהבת) את מרגישה סיפוק.
"כי אדם הוא עץ השדה", וכמו שהעץ זקוק לצמיחה מתמדת, כך האדם צריך לממש את עצמו ולצמוח כל עת.
"מקצוע מעולה" זה לא (דווקא) בתחום יוקרתי אלא מה ש את. ואם 'את' היא נפש אמנית, כנראה שמקצוע
עו"ד או רופאה מנתחת וכיו"ב - לא בשבילך... _________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:46 |
|
| |
דבי גם אני מכירה את התחושה הזו של ריקנות פנימית ואני עובדת בעבודה שאני מאד אוהבת אבל אז מגיע רגע כזה משומקום ומרגישה חלל פנימי.לא נראה לי שזה קשור למה שעושים או לא זה משהו נאכס כזה מאד מאד מבפנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:54 |
|
| |
דבי,אני מרגיש ממש כמוך,לפעמים אחרי סדר של שלש שעות מלא בלימוד פורה ומשמח,אין סיפוק והנאה יותר גדולים מזה,אבל פתאום לאחר כמה דקות הכל נעלם הכל ריק ללא הסבר ללא הבנה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 22:28 |
|
| |
בספרי חסידות מבואר שכל בן אדם נולך בכדי לתקן דברים מסויימים, ובדרך כלל בדברים אלו יש התנגדות גדול מצד היצר הרע
אם נתרגם את זה לשפה הפסיכולוגית, המשמעות הוא שלכל בן אדם ישנם דברים ייחודיים שהוא אמור להשתלם בהם, והכל תלוי בתכונות הנפש שלו. היצר הרע במקרה הזה הוא ההכחשות שהבן אדם עסוק להתכחש לדברים שמוטלים עליו, ובגלל הקושי להתמודד אתם הוא עסוק בהכחשה.
אבל הנפש הוא לא טמבל, ואם לא נותנים לו להתעסק בדברים המוטלים עליו הוא נותן טוב טוב להרגיש שמשהו אלמנטרי מאד חסר לו, וזהו תחושת הריקנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 15:02 |
|
| |
תמניא_אפי, מה למשל?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 15:13 |
|
| |
כעס, גאוה, עצבות, קנאה
ומנגד חסד, אהבה, שמחה וכדו'
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 15:51 |
|
| |
מה מזה הנפש צריכה ומה ההכחשה? תודה
|
|
|
|
|
