| נשלח ב-7/12/2011 21:47 |
 |
| |
ההגיון מדבר
שלום חברים וחברות.
בימים אלה אני מוטרדת מאד מסוגיית ההגיון שלי.
אני בן אדם מאד הגיוני, ובדרך כלל הפעולות שלי נבחנות ע"פ השכל, האם אשיג את המטרה בדרך זו, וע"פ זה אנהג.
לאחרונה אני רואה אנשים שהם חכמים ונבונים אף יותר ממני, אך עושים דברים שנראים לי לא הגיוניים. בתחילה הפחיד אותי שזה יקרה לי, וראיתי בזה "נפילה" מבחינתם.
אח"כ ראיתי שיש משהו משוחרר יותר בהתנהגות שלהם, שהם לא כל הזמן עומדים על המשמר. אבל עדיין, ההגיון אצלי שומר עלי מהתנהגויות לא בריאות.
אשמח לדיעות, מחשבות, גם דברי נחמה. כולי מבולבלת...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:19 |
|
| |
הצלחת לבלבל גם אותי... אני מנסה להשליט סדר:
א. את בנאדם הגיוני. את בוחנת את הפעולות שלך ע"פ השכל.
ב. רואה אחרים שעושים דברים שנראים לך לא הגיוניים. [עושים שטויות? דברים מסוכנים? סתם מתחרפנים בפומבי?]
ג. בתחילה חשבת שזה "נפילה". [נפילה ממה?]
ד. עכשיו את חושבת שזה "שחרור". [שחרור ממה?]
ה. ועדיין ההיגיון שומר עלייך. [שומר עלייך ממה? מלעשות שטויות?]
ו. והתוצאה מסעיפים א-ה: "בלבול". [...]
יש כאן כל כך הרבה.
קודם כל, מה זה הגיוני ומה זה לא הגיוני? אולי יש דברים שבעינייך הם לא הגיוניים ובעיני אחרים הם כן? אולי בנתונים שלך המעשים לא הגיוניים ובנתונים שלהם זה כן?
אולי את מנסה להגיד שאת חיה בקונפליקט תמידי בין השכל לרגש? כי עד למינון מסוים זהו טבע האדם...
אוקיי השידור חוזר אלייך...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:25 |
|
| |
הי, תודה על ההתייחסות הרצינית.
ב. דברים לא הגיוניים ברמת הפרעה, כלומר, מכירה סביבי אנשים שההתנהגות שלהם נובעת מקושי רגשי, שלא נשלט ע"י ההגיון. כמו התנהגויות של פגיעה עצמית, למשל.
ג. נפילה מבחינת המצב האידיאלי, "כישלון" אם אפשר להגדיר כך.
ד. שחרור, כאשר מאפשרים לרגש לפרוץ ולא כולאים אותו.
ה. בהשוואה לאלו האחרים, אצלי ההגיון עוצר אותי לעשות דברים אם הם מזיקים או לא יעילים, וכך אכן נשמרתי מלהגיע למצבים קשים.
ובעצם, זה לא הפרדה בין מה חשבתי פעם ומה היום, זה גם וגם... אבל מעורבב ומבלבל...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:42 |
|
| |
זה מעניין. באמת בן אדם בריא לא עומד כל הזמן על המשמר
אבל בן אדם שמזיק לעצמו איננו בריא
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:43 |
|
| |
את לא מרגישה מאושרת מכך שההיגיון שלך שומרת עלייך מלהגיע למצבים קשים? מה הספק? בוודאי שפגיעה עצמית זו מצב לא אידיאלי, למרות שאולי מלווה בתחושת שחרור לרגש הכלוא... זה הם שצריכים להיות מבולבלים לא את...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:44 |
|
| |
אז אני מדברת על משהו שהוא לא כאן ולא כאן
כן עומד על המשמר, ורק לכן לא מזיק לעצמו...
(אם לא נקרא לעמידה התמידי על המשמר נזק)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:51 |
|
| |
אוקיי, עכשיו אני מבין. את שואלת כשיש נטייה לפגיעה עצמית מה עדיף.
לעמוד על המשמר ולסבול מרגשות כלואים שרוצים להתפרץ, או לפגוע בעצמך ולתת פורקן לרגש הכלוא.
ההיגיון הפשוט אומר ששמירה תמידית עדיפה על פגיעה עצמית... השאלה היא עד כמה שמירה תמידית נגד פגיעה עצמית היא בעצמה פגיעה בעצמיות שלך... וזה כבר באמת מבלבל.
ירחם המרחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:57 |
|
| |
השאלה נכונה לגבי כמה היבטים:
1. ההתיחסות לפגיעה עצמית מהסביבה, והטיפול בה מגיע בד"כ קודם לזיהוי של הנטיה המושתקת.
2. ההרגל למנוע מרגשות לבוא לידי ביטוי הוא הרגל שקשה לשנות, ואלו שפחות עוצרים בעצמם, משתמשים בהתנהגותם כסוג של בקשת עזרה, וגם פחות חוששים על כבודם לקבל אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:58 |
|
| |
אני חושב ששליטה ללא הרפיה היא טעות קשה וגם המחירכבד,כי הרגשות לא נעלמים אלא מתעצמים וגועשים בתוך הנפש עוד ועוד,עד שבסוף הם מתפרצים ללא שליטה ואז זה ללא שליטה וה' ישמור.
אני לא אומר שעלינו להשתחרר בכל דרך וח"ו שלא לפגוע בעצמנו,אבל יש חובה להרפות לא תמיד צריך להיות מושלמים ולפי הספר, אני תמיד משתדל למצוא לעצמי נקודות שיחרור במשך החיים,אני משתדל שזה יקרה בעיקר בתוך המשפחה שמכירים אותי מספיק טוב שלא יחשבו שהשתגעתי,אני שר בקול קצת קופץ ןמתנהג בצורה קצת ילדותית ומצחיקה,זה משחרר ונותן כוח להמשך החיים א"א תמיד להיות בשליטה.
הפלא שגיליתי שהסובבים אותי דוקא נהנים מכך,כנראה שזה גם משחרר אותם,קצת לצאת מהחיים לשכוח להתרגש....
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:04 |
|
| |
אני מדברת על שליטה ששומרת באמת מפגיעה, ולגמרי ברור שזה יתרון שמנע הידרדרות במצב. הצבתי גבולות קשוחים ואני לא מרשה לעצמי לעבור אותם. ובהיכרות עם אחרים, אני רואה את הגבול ההגיוני הזה שהוא אחד ההבדלים הבולטים ביני לבינם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:06 |
|
| |
אומרים שדון יצחק אברבנאל, שהיה מגדולי חכמי ספרד, גדול בתורה בחכמה וביראה ושימש כיועץ פיננסי ראשי למלך ספרד, היה כל יום מסתגר לבד בחדר למשך שעה והיה משתגע שם בינו לבין עצמו כדי לשחרר מתחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:07 |
|
| |
בולטימור, תקרא מה שרשמתי מעליך. אני לא מדברת על שטויות מותרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:08 |
|
| |
אבל מה את עושה כדי להרגיע את ההר הגעש שבליבך,את צריכה שליטה במקום אחד תרפי במקום אחר,א"א להיות מלאך חייבים להרפות
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:09 |
|
| |
אני לא יודעת, לכן פניתי.
אני באמצע להתבלבל בנושא...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:16 |
|
| |
אין צורך להתבלבל...
גישתך נכונה מאוד.
תצמה העלה רעיון טוב בקשר לשחרור מתחים. אולי כדאי לנסות?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 03:20 |
|
| |
אולי.
הבלבול הוא כי רק לאחרונה קלטתי איך אני כל הזמן עוצרת בעצמי מלהגיע למצבים מסוכנים.
ומאז אני גם בודקת את ההשלכות, וגם חוששת שאולי יום אחד כבר לא אצליח...
ואולי גם יהיו דברים שאעשה ולא יעברו בכלל את חומת ההגיון, (היתה לי דוגמה אחת למשהו שעשיתי ללא מחשבה השבוע, והיה מסוכן) כך שיש לי חשש לדמות לאלו שלא עוצרים את עצמם...
|
|
|
|
|
