חנוכה הולך ומתקרב

לבד לבד לבד...:( הבדידות רודפת אותי..

ממש ממש ממש לא!!!!!!!!!!
אני כל כך מרגישה את כאבך על "כאילו" חוסר התקדמות משנה לשנה, גם אצלי זה כך ואני שואלת את עצמי הלוך ושאול, מדוע הקדוש ברוך הוא משאיר אותי עוד שנה לחיות אם הכל נשאר בוצי ועכור כמקודם, ואני מוכרחה לספק לעצמי את התשובה- שכנראה יש תקווה וכנראה ישנה סיבה שמחכה שאגלה אותה בקצה המסדרון.
איתך

קודם כל, במצב כזה, את באמת זקוקה למנוחה. זה מגיע לך בזכות ולא בחסד.
שנית, אני לא חושב שאת באמת משוכנעת שאת לא שווה בגלל שקורים לך דברים שהם לא בשליטתך המלאה.
אני טועה?
בוא נוציא אותך מהתמונה, נסי לדמיין על מישהו קרוב אלייך שאת אוהבת, האם גם אז היית חושבת שההוא לא שווה בגלל שהוא סובל?
אלא מה? גם תחושה זו היא סימפטום של מצב חוסר האונים שאת נמצאת בתוכו. זה שובר אותך לרסיסים. אבל תאמינו שאת שווה לא פחות מהבנאדם הכי בריא נפשית בעינייך, ועוד יותר ממנו, כי את מתמודדת עם משהו שמעבר לכוחותייך להכיל, והוא לא.
אני יודע שבמצב כזה קשה להפנים דברים חיוביים... זה כמעט תרתי דסתרי, הדיכאון כופה עלייך להאמין בכל מה שרע, ולדחות כל דבר טוב, אבל האמת חזקה מכל דמיון. והאמת?  נו, את יודעת... את שווה פי אלף מכל האנשים האחרים שאת מכירה שלא מתמודדים!
הרופא כל בשר ומפליא לעשות ישלח דברו וירפא את מחץ לבך, כי אתה אלוק תאיר נרך ה' יגיה חשכך בזכות נרות חנוכה, אמן!