איך אפשר שיהיה בטחון עצמי?

אמאלה.. זה כ"כ מוכר..
אני מנסה לא להגיע למקומות שבהם אני מרגישה יותר חסרת בטחון מתמיד, כמו חתונות..
אי אפשר לא לספור, חוץ מאשר למצוא מה כן מיוחד בך ולשנן את זה שוב ושוב, בסוף תראה את עצמך נתקל בדברים הטובים שלך שוב ושוב וזה מה שיחזק אותך.
[לא מאמינה שאני אומרת את זה.. הלוואי והייתי גם מיישמת.. זה קשה!!]

צודקים הדוברים שמעלי.

אכן, זו עבודה עצמית קשה.

צריך לשנן לעצמך ש"בשבילך נברא העולם" וכו'....

נימוסית, לא הבנתי למה את חשה חוסר ביטחון עצמי בחתונות?

סיפור ארוך ציקית, אבל מרגישה שעדיף להתאדות..

מה, הרגשת כישלון אישי שהיא (הבחורה הזו שכולם חשבו שהיא תתחתן אחרונה עם הבחור הכי נעבעך)

התחתנה ואת (הבחורה הכי מוצלחת, עם תדמית כ"כ טובה, יפה וצעירה ונאה וחסודה) לא?

(ואני שואלת באמת בכאב)

זה קרה בפעם פעמים הראשונות. אבל עבדתי על זה, זה כבר לא זה. זה המבט של החברות שרובן נשואות, וגם אלו שלו כאילו אני אוויר.. מה שאומר שזה בכלל לא קשור..
עזבי זה מסובך..

מאמי, אני שיא המבינה אותך.
את בת 20, ואני עברתי את זה אז בזמנו ועדיין עוברת..

שמה על כולם פס. 

מראה להם שאני הכי מאושרת שיש. אפילו שעדיין לא התחתנתי.

מדברת בשיא החופשיות.

(בדיוק אתמול בעבודה הטבחית הכינה אוכל ממש טעים. וחברה שלי ארזה גם לבעלה. אמרתי לה: "איזה כיף לו... רק בעלי נאלץ עכשיו לאכול את האוכל הלא טעים של הטבחית בישיבה..." סוג.. את מבינה?)

מה הקטע להכאיב, מה??????
אני בת 20 שנה שניה בחוץ. הרוב נשואות. אבל לא זו הסיבה שלא רוצה ללכת לחתונות..
פשוט מרגישה מיותרת. ובצורה מסריחה.