| נשלח ב-16/5/2012 16:02 |
 |
| |
קשה לראות את ההורים מזדקנים
זה מגיע בקצב איטי ומפחיד
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 17:26 |
|
| |
אכן
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2012 19:28 |
|
| |
זו פרידה קשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2012 19:30 |
|
| |
פרידה ממה ?
מהיותנו מקבלים למצב בו אנחנו נדרשים לתת יותר ,ולתמך במקום להתמך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2012 22:01 |
|
| |
גם...
גם פרידה בה אנחנו ילדים של מישהו בעולם...
פרידה מעצמנו התלותי, הנשען...
פרידה ממה? תגידו...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2012 00:37 |
|
| |
גם יש משהו נוגה בלהביט בהורים, ומצד אחד לזהות בהם את ההורים הכה מוכרים של האתמול, של הילדות והנעורים, ומצד שני לזהות באותם הורים משהו אחר, קצת חיוור ולא לגמרי מוכר, יש בשינוי העקבי והמתמיד רמז של פרידה, צביטה בלב של תחושת אובדן, במיוחד כשברקע התודעה ניצבת ההכרה שהכל מוביל לכיוון אחד ידוע ובלתי נמנע
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2012 08:48 |
|
| |
וכל עוד לא השלמנו, או לא נגענו עדיין, במה שאנחנו צריכים להשלים ביחס אליהם -איש איש ועבודתו מול הוריו, הרי שתחושת הפרידה הזו קשה לאין נשוא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2012 09:00 |
|
| |
קשה לראות את ההורים מזדקנים גם כי הם נהפכים מול עינינו להיות כמו ילדים חסרי ישע, מרגיזים לפעמים , מתרחקים וכך מתנפצת האשליה שהם יהיו ההורים שרצינו מאד
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2012 09:05 |
|
| |
בגלל שזה תהליך לא שמים לב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2012 09:16 |
|
| |
איך עוזרים להורים לעבר את התקופה הזו בחיים , כשהם עומדים בשנים של הסוף קרב , וזה גם יכול להיות ארון מאד בעז"ה , אך התקופה מלווה בחשש מהיום הזה .
ככל שההורים מתבגרים - כך הם יותר תלויים , אך המצב הזה לא נעים , להיות נזקקים , בפרט בדור שלנו שאנשים כל כך עסוקים , וההורים לא רוצים להכביד . איך עוזרים להם בצורה מכבדת , בהרגשה של אנחנו מקבלים אולי .
החויה של ההורים שהיו נותנים , מתפקדים , שולטים , מזיזים ענינים , ופתאם הם זזים הצידה , לא יכולים , צריכים להעזר , הם תלויים- בשליטת אחרים .
איך הורים יכולים לגייס את הילדים לעזרתם בצורה נעימה , שה"ילדים" יעשו זאת מרצונם ?
עייפה , לפי דבריך , אדם שלא כיבד את הוריו מספיק תחושת האבל שלו גדולה יותר מאחד שהיה קרוב להוריו וכבדם ? על מה מתאבל כל אחד מהנ"ל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2012 21:42 |
|
| |
זה רק אם אנחנו מקבלים באמת... כלומר - נראה לי שלא נכון "להציג" כאילו אנחנו מקבלים, אלא לעבוד על עצמנו חזק - כדי לקבל מהם, את מה שהם עדיין יכולים לתת, ובהיותם עדיין, ותמיד, בצלם אלקים, נראה לי שאפשר תמיד לקבל, מה? לא יודעת.
בפרידה מהורים יש גם את הפרידה כמו שכתבה מטופלת... ממה שלעולם לא נקבל, וזה כל כ ך כואב.
ומצד שני אנחנו גם רואים את עצמנו, בעתיד, וזה חושף וחובט...
אולי באמת, מי שהיה קרוב להוריו וכבדם, תחושת הפרידה שלו פחות קשה - הוא קיבל והשלים את החלקים האלו, הכל כך משתוקקים. משתוקקים לקבל ומשתוקקים לכבד, כולנו באמת רוצים לכבד את ההורים שלנו... ומי שהיה רחוק, ההרגשה שלו קשה מאד גם בגלל תחושת ההחמצה, הלעולם לא ישוב עוד. יהיו ההורים הכי קשים שיהיו, בתוכנו אנחנו רוצים הורים ורוצים לכבדם. כך נבראנו.
וזה כמובן רק מתחושתי האישית ולא יותר...
|
|
|
|
|
