| נשלח ב-8/7/2012 11:26 |
 |
| |
מהות טיפול - מתוך "תלין האהבה"
מצטטת מתוך הספר "תלין האהבה" של דר' יאלום, משפט מעניין לשיפוטכם:
"במשך השנים למדתי כי תפקידו של המטפל אינו להעסיק את המטופל בחפירות ארכיאולוגיות משותפות. אם היו מטופלים שנעזרו בדרך זו,לא עזרו להם לא החיפוש ולא הגילוי של המסלול השגוי. לא. המטפל עוזר למטופל; לא בכך שהוא מסייע לו לנבור בעברו אלא בכך שהוא תומך בו ואוהב אותו, ובכך שהוא מעמין שהפעילות המשותפת שלהם תץביא בסופו של דבר למרפא ולגאולה. הדרמה שבנסיגה לגיל צעיר מצליחה לרפא רק מפני שהיא מספקת מטפל למטופל פעילות משותפת מעניינת בשעה שהכח המרפא האמיתי - מערכת היחסים - מבשיל על העץ"
מה דעתכם???
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 11:48 |
|
| |
שלום וברכה
זה מתחבר לי למה שכתב הרב האהוב, הובא באשכול "טיפול פסיכולוגי"
"...הפסיכולוג אמור ללמד אותך את זה על ידי שיגרום לך במשך הזמן להבחין באכפתיות שלו למרות שהוא זר. וזה דורש גם ממך עבודה קשה להיפתח לזה. מותר לדבר איתו על זה. הדינמיקה הרגשית ביניכם זה התוכן המרכזי של הטיפול, לא העובדות שאתה מספר ולא הניתוח שלו עליהן. הדברים האלה זה פשוט לספק את המסגרת, הרי לא תשבו ותשתקו או תשחקו דמקה או תלמדו דף גמרא. אבל התוכן של אותה מסגרת הוא הדינמיקה הרגשית שקורית. אם מתחתנים מדברים על דברים אישיים, עושים ביחד כל מיני דברים, אבל זו רק המסגרת, התוכן הוא הרגשות שמתפתחים תוך כדי העשייה הזו"...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 12:01 |
|
| |
ז"א שיש אפשרות לטיפול פורה ויעיל ללא חפירות בעבר??
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 13:19 |
|
| |
ארווין יאלום - היה ויהיה איש טיפול מומחה הנדיר ביותר בהיסטוריה של עולם הטיפול.
אמנם הוא התפרסם בזכות תפיסתו מאירת עיניים על טיפול קבוצתי, אך גם טיפול פרטני ישאב מאוצר חשיבה של יאלום אוצרות רבים.
אכן ארווין יאלום "העיז" לקרוא תגר על תפיסה הקודמת של טיפול, לפיה המטפל חייב ''לחפור'' למטופל הלוך ושוב. כי האמת היא שאין צורך בכך.
מטפל טוב ידע לעשות טיפול (מכל סוג) בכל אופן שהוא, ובלבד שהמטופל יהיה פתוח לקבל את השינוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 13:21 |
|
| |
מסתבר שלא כל הגישות יסכימו עם המשפטים דלעיל, ודאי לא בצורה גורפת
מכל מקום הנגיעה המחודשת במקומות רגישים וכואבים ששייכים לעבר - תקופה בה היינו חשופים ומוגבלים ביכולת להגן על עצמנו - כשהיא נעשית בלי שיפוטיות, בליווי, בתמיכה, ברגישות ובעדינות, כנראה שיכולים לספק ולהוות למטופל את התנאים המתאימים כדי שהוא יוכל לתת אימון ולהיפתח למערכת היחסים המשפיעה. ברור שצריך ליגוע במשהו עמוק, ושיחה על פוליטיקה וכד' היא לא משמעותית. אבל מסתבר שיש עוד דרכים שונות להגיע לשם ולא דוקא בחיטוט ארכאולוגי.
כל זה דיבורים באויר, צריך לשאול את מי שבאמת למד ומבין
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 13:27 |
|
| |
Saggers, הגבתי לפני שהספקתי לראות את התגובה שלך
טוב שמי שלמד ומבין הביע את דעתו, כך שדבריי מיותרים
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 15:59 |
|
| |
ד"ר ארווין יאלום הינו מטפל אוטנטי, ישיר וחביב מאד, "אמריקאי' טיפוסי וספריו לפחות חלקיו מרתקים. המחקרים אכן מגלים כי הקשר שנוצר בין המטפל למטופל הוא מרכיב משמעותי בטיפול ויש לו תרומה של כ 40%.
עם זאת, הקשר האינטימי שנוצר בין המטפל למטופל אינו המטרה. היינו רוצים להאמין שאפשר להניח לעבר ולהתרכז רק בקשר העכשיווי הטוב והמיטיב . זו הפנטזיה שלנו. (לכן הדיונים סביב הנושא אינם מסתיימים לעולם)
אם אכן מה שנדרש לאדם כדי להירפא הוא אותו אדם אוהב וטוב, מבין ומכיל. אז היינו מסתפקים בבן זוג אוהב, בשכן טוב, או באלוקים הטוב והמטיב.
אדרבא, אנו עדים לתכתובת שעולה פה בפורום על אהבת הבורא . מדוע אנו לא רצים להסתופף תחת כנפיו? מדוע אנו לא נרפאים מדכאון, מחרדה, מאישיות גבולית וכו' על ידי אהבתו ?. ובהיותינו מאמינים הרי אנו מכירים בנתינה האינסופית שלו.
יתר על כן, מדוע אנו מסכלים אהבת הבן זוג,? מדוע אנו תוקפים יחס מכיל ? מדוע אנו לא מסוגלים להנות מכל הטוב הסובב אותנו? מדוע כל מה שנותנים לנו אינו מספיק? מדוע אנו מייחסים לשני את הרע ?
לא מזמן קראנו את פרשת המרגלים. שכולם היו צדיקים, נשיאים ותלמידי חכמים. הם יותר מכולם היו צריכים להתאהב בארץ השופעת חלב ודבש. להתחבר אליה ורק לינוק מכל הטוב. ומה המפרשים אומרים? אחד מהם לפחות מדבר על כוחו של הלא מודע. החשש הלא מודע שלהם לאבד את מקומם, מעמדם הוא אשר הניע אותם לדבר רעה על הארץ הטובה.
תורתינו הקדושה מראה לנו על כל צעד ושעל את חשיבותו הקריטית של הלא מודע. כיצד הוא מפעיל אותנו רגשית חשיבתית והתנהגותית. ואם נמשיך לחיות באופן לא מודע למניעים הפנימיים שלנו אז וודאי שניצור לנו חיים אומללים, תקועים ומנוונים ולא אמיתיים.
חשיפת הלא מודע היא מאד חשובה כדי שנוכל להשתחרר מהמניעים הלא מודעים שלנו. אולם, היא לא מספקת.
צריך לזכור שמה שאספנו ואחסנו בנפש שלנו, יצר בתוכינו מבנים נפשיים מסוימים. אלו שצריך לטפל בהם, הם מבנים לא תקינים, הרסניים וכד'. כמו מערכת עיכול לא טובה, שמרוקנת פעמים עם הפסולת גם את הטוב.
לחשוף רק את הלא מודע כמו שפרויד חשב בתחילה או להבדיל כמו שמוח אחד , מגלה עתידות ודומיו מנסים לעשות אינו מספיק- זו חפירה ארכיאולוגית שאין בה ממש .
הקשר בין המטפל למטופל למרות דימיונו הרב הוא אינו קשר אוהב כמו אב לבנו או אם לתינוקה או בעל לאישה. זהו סוג של קשר מאד מיוחד (שמתפתח תוך כדי הטיפול) שמאפשר את העבודה על הלא מודע , ועל אותם מבנים נפשיים קלוקלים. טיפול זה הינו יכול להיעשות רק על ידי איש מקצוע קליני מומחה.
וצודקים כל מי שאמר שלשם כך צריכה להיות מוטיבציה (לפחות בסיסית) לשינוי, להיות מוכן לחשוף את עצמך, לדבר חופשי על עצמך מול אותו אדם זר-מוכר.
לא הרחבתי על דברים שפירטתי באשכולות דומים.
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 18:51 |
|
| |
בהמשך לדבריה של רונית אני מביאה חלק ממאמר מקצועי שמדבר על תפקיד המטפל והטיפול.
אל תתרגשו מהמילים הגבוהות דלגו עליהם! (תסמכו, באקדמיה לומדים גם איך לקרא מאמר מבלי להיכנס לפאניקה  )
"
תפקיד המטפל כמי שאמור לבצע, באמצעות עיבוד הקאונטר-טרנספרנס שלו עצמו (Brenman Pick, I., 1985) דה-טוקסיפיקציה של "רעלנים" שהמטופל אינו מסוגל להכיל בתוכו. ניתן לומר שהמטפל מציע עצמו כמעין "מכונת דיאליזה". יעדי הטיפול מוגדרים עתה כרה-אינטגרציה של אותם "Split of parts" (Klein, M., 1950) שעברו זיכוך בתוך התהליך הטיפולי באמצעות ובתווך המטפל.
למעשה התיאורטיקאן הראשון המדבר במפורש על יחסי אם-ילד בטיפול הוא וויניקוט (Winnicott, W,D., 1949,1951,1956,1961,1965) המגדיר את המטפל כ"אם-טובה-דיה" ומייחד את עיקר הערך התרפויטי לא לאינטרפרטציה דווקא כי אם ליכולתו של המטפל להעניק החזקה (Holding ) והכלה (Containment ). אלו הן פונקציות הוריות לכל הדעות ועל כן נשאלת השאלה למה מתכוון וויניקוט ב"החזקה" ו"הכלה" של מטפל. כלום מדובר באותה הכלה והחזקה של הורה? . מה אם כן מותר המטפל מן ההורה? מחבר? מאהוב או אהובה?
תשובה אפשרית טמונה לדעתי בייעודו הייחודי של הטיפול ובהתמקמותו של המטפל במרחב האינטר-סובייקטיבי.
באשר לייעודו של הטיפול אומר וויניקוט (במקומה של החוויה התרבותית): " הרגשת קיומה של האם נמשכת X דקות. דיוקנה נמוג ועמו נפסקת יכולתו של התינוק להשתמש בסמלו של האיחוד. התינוק שרוי במצוקה, אבל זו באה על תיקונה עד מהרה כי האם חוזרת אחרי X+Y דקות. בתוך X+Y דקות לא חל שינוי בתינוק. אבל אם יחלפו X+Y+Z דקות התינוק יעבור טראומה. שובה של האם אחרי X+Y+Z דקות לא יתקן את מצבו של התינוק. טראומה משמעה שהתינוק חווה שבר בהמשכיותם של החיים והגנות פרימיטיביות מתארגנות כדי להגן מפני הישנותה של "חרדה שאין להעלותה על הדעת" או מפני חזרתו של מצב בלבול חמור, הקשור להתפוררותו של מבנה האני המתהווה." (משחק ומציאות, עמ' 115-116 )
זהו אם כן הרגע שבו נכנס הטיפול לפעולה, במקום שבו הכזיבו ההורים באופן שאינו ניתן עוד לתיקון על ידם. (זוהי בין היתר הסיבה להתארכותם של הטיפולים ולתוצאותיהם המוגבלות לעתים). כאן בנקודה זו, הטיפול מתחיל - במקום שבו החינוך נגמר והשכל הישר אינו תופס יותר. כדי לאפשר התמודדות עם חבלות עמוקות אלו, שמטבע הדברים הופכות להיות בלתי מודעות בשל הכורח להתגונן מפני "החרדה שאין להעלותה על הדעת" לא די בכך שהמטפל יתפקד כ"הורה טוב", שעל כן תינוק שאמו נעדרה X+Y+Z דקות שוב לא ירפא רק מעצם נוכחותה של "אם-טובה-דיה" אחרת. על מנת להתמודד עם חבלות בלתי הפיכות אלו נחוצים תנאים מיוחדים שיאפשרו להחיות את עולם היחסים המופנמים והחבולים בסביבה חדשה - הפעם סביבה מחזיקה. לשם כך על המטפל ליצור מרחב ביניים, - Potential Space '' " (Ogden, H,T., 1986) שבו יוכל להתמקם "עם רגל אחת במה שהמטופל חווה כמרחב השליטה האומניפוטנטית שלו באובייקט ועם רגל אחת במציאות קרי במרחב שהמטופל חווה כנתון מחוץ לטווח שליטתו האומניפוטנטית" (Winnicott, W, D., 1969). רק בדרך זו יוכל המטופל ללמוד - באמצעות המטפל השורד את התקפותיו עליו - "להשתמש בו כאובייקט" ולהוליד עצמו בתוך כך כסובייקט. רק במיקום מדויק זה יוכל המטפל לשמש כ"אובייקט טרנספורמציה" למטופל (בולס) קרי, כאובייקט המקבל מן המטופל מנדט ייחודי להוות עבורו "נקודת משען ארכימדית" שבאמצעותה יוכל לבצע טרנספורמציה בעצמו ושינויים בעולמו (Bollas, C., 1987).
יכולתו של המטפל לשמור את הטיפול לכל אורכו ב"מרחב מעבר" הוא למיטב הבנתי תנאי מרכזי , הכרחי אם גם לא מספיק לאפשרות קיומו של טיפול אנאליטי כיוון שרק בתנאים אלו ניתן יהיה להעניק לכל התרחשות במרחב הטיפולי מעמד של משחק (במובן הוויניקוטיאני). רק כך מכוח הפרדוכסליות האינהרנטית של מושג ה- "Transitional Phenomena" תוכל כל תופעה המתקיימת במרחב הטיפול לקבל מעמד של אירוע שהוא גם ממשי וגם לא; פנטזיה ולא רק.
יהיו אשר יהיו הפונקציות ההולכות ומתרבות שהמטפל מקבל על עצמו ככל שתפיסת תפקידו הולכת ומתפתח בתיאוריה הפסיכואנליטית – לעולם יהיה עליו למלא פונקציות אלה כשהוא ממוקם באופן ייחודי ביותר ב- "''Potential Space - ממשי וסמלי גם יחד.
הורים לעומת זאת אמורים להיות ממשיים. לגדל את ילדיהם. להוות עבורם דמות נוכחת, בשר ודם שעמה יוכלו להזדהות ושבה יוכלו למרוד. המטפל לעולם הוא דמות הנצבעת בצבעי ההעברה. מקום חיותו הטבעית בעולם הדמדומים של מפגש הלא-מודע עם המודע. עובדה זו דומה ונדחקה לקרן זווית ככל שחקר החוויה הלך ותפש את מרכז שדה הראיה של הפסיכואנליזה. על מנת לחקור את הלא-מודע על המטפל ליצור תנאים ייחודיים ביותר לעבודתו – שונים מאוד מן התנאים הטבעיים הנחוצים להורות; הנה כך ניסח זאת ביון: "תופעות של לא מודע הן תופעות של בוהק. כדי לראותן", אמר, "על המטפל להטיל "קרן אפלה" שתחשיך את החדר כדי כך שכל דבר שיש לו ולו גם את הבוהק הזעום ביותר יאיר באור יקרות". אובייקט המטיל "קרן אפילה" הוא אובייקט ביזארי בעליל. אולי זהו תפקידו של האנאליטיקאי – בוודאי שאין זה תפקידו של ההורה. "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 20:57 |
|
| |
עייפה - תודה על האשכול המענין . איך הגעת לספר הזה?
סינדרלה -שאלה במקום.
סג'רס -אברהם , מה הקפיץ אותך ? (נעלמת ופתאם הגחת )
לדברי רונית כדי להוביל לשינוי פנימי אמיתי צריך - להגיע אל הלא מודע ( אם חושפים את הלא מודע , זה עדין לא אומר שמשתחררים ממנו .)
קשר מסוים (אינטימי) בין מטפל למטופל
ומוטיבציה של המטופל .
מדוע בטיפול של מח אחד למשל כשמעלים את הלא מודע למודע , ונוצר קשר אינטימי בין מטפל למטופל , ולמטופל יש מוטיבציה , לא יכול להיוצר השינוי הנדרש ?
סטודנטית -אז אנחנו כבר מכירות , כלומר את אותי ... עשית עבודת מחקר טובה עלי . אם כך ,אז גם בלימודיך תצליחי .
ואת המאמר שצרפת עדין לא קראתי .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 21:30 |
|
| |
סטודנטית, בכל זאת נחוץ תרגום. הם נשמעים מרתקים מכדי לא להבינם בדיוק.
זהו אכן ספר מרתק (קניתי, רוצה לבוא לשאול אותו?) אבל מאד מבלבל, אותי בכל אופן.
הוא מתאר איך שכאשר מסתיים הטיפול חוזרות רוב התופעות כמו חרדה, התקפי דיכאון ובכי וכו'
ועוד משהו שקשה בו מאד, אלו התאורים שלו, כמה קשה לו להגיע למרחב אינטימי עם מטופלים מסוימים, כמה הוא רוצה שהמטופלים לא יחושו בהעברה הנגדית שלו (כמו - מטופלת שמנה - שלא תרגיש כמה קשה לו עם זה שהיא שמנה ובעצם מזכירה לו את אמא שלו. במקום לטפל בקשר הלא נכון עם אמו)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:07 |
|
| |
כלומר בטיפול כדי לא להכוות ממטפל , צריך להכיר אותו , ולחשב טוב מה אומרים - נו, טוב , אני יודעת שיקפצו המטפלים ויגידו שלא .
אם אחרי טיפול חוזרות תופעות (שהיו קודם או שנוצרו אחרי או החריפו אחרי ?) אז למה טיפול בכלל ? מה הוא אומר שם ?
איך מטפלים בקשר לא נכון עם אם שהיא שמנה? מה הוא יכול לעשות היא שמנה - להשלים עם זה או מה ?
אם כך הפחד מחשיפה (כמו שעלה באשכול ברוכים הבאים ) מובן יותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:16 |
|
| |
מה שבאתי לומר זה שהגישה שלו בספר מאד מבלבלת. ואם אכן מהות הטיפול היא רק הקשר - אז כשהטיפול מסתיים חוזרות התופעות, לכן מסתבר שהוא לא צודק.
הקשר הלא נכון הוא לא בגלל שהאמא שמנה... בגלל שהיו כל מיני דברים אחרים לא נכונים בקשר ביניהם והוא קישרר את זה עם שומנה ותיעב כל אשה שמנה, ובמקום לטפל בעצמו, בקשר הלא בריא שלו עם אמו, ניסה להסוות את ההעברה נגדית שהיתה לו עם מטופלת שמנה.
פחד מחשיפה או לא פחד מחשיפה, לפעמי ם הכאב שבחיים ללא טיפול גדול וזועק יותר...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:20 |
|
| |
כוונתי שאני כנראה לא בדיוק מבינה איך "מטפלים" בקשר בעיתי עם הורה למשל.
אכן המשפט האחרון שלך נכון מאד,
רק שצריך להאמין שהטיפול יועיל , כדי להסכים להחשף .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:25 |
|
| |
צריך להאמין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:27 |
|
| |
מנין לך לדעת איזה טיפול יועיל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 22:46 |
|
| |
עייפה ,הכתיבה שלו מרתקת וחושפנית, אך את מזהה נכונה את הנקודות החלשות שלו. יש לזכור שהוא מגיע מהגישה האינטרסובייקטיבית השמה במרכז את הקשר האינטימי הממשי כמטרה ועיקר .
תסמכו, הסיכום שלך את דברי פשטני מידי. כנראה תוצאה של הסבר פשטני מצידי. יתכן שיתרום לך הטקסט שסטודנטית צירפה להבין את מהות הקשר הטיפולי ותהליך הטיפול. בכל אופן, הקשר האינטימי בטיפול הוא קשר במסגרת של העברה- והעברה נגדית ובמרחב פוטנציאלי המאפשר תהליך עיבוד נפשי של תכנים ומנגנונים לא מודעים.
מצטערת שאין לי את האפשרות להסביר במסגרת הפורום יותר בהרחבה את המושגים והתהליכים גם במחיר שתבינו אותי בצורה פשטנית מידי .
סטודנטית, תודה על הטקסט המעשיר. אני מציעה להבא אם את יכולה (בטח כרגע אין לך הרבה זמן בגלל המטלות האקדמיות) לסכם את הרעיונות בשפה יותר פופולרית.
בכל אופן, מי שיוכל להסביר את הטקסט לטבת אחרים מוזמן.
שבוע טוב לכולם והמשך דיונים פוריים
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
